הממונה על התחרות, עו"ד מיכל הלפרין / צילום: דוברות הכנסת, יצחק הררי
חוק המזון שיפר את הרווחיות של קמעונאיות המזון - כך עולה ממחקר הבוחן את השפעותיו של אחד הסעיפים בחוק, שפרסמה רשות התחרות. מה קרה לחוק שהיה אמור דווקא להפחית את הריכוזיות, לחזק את התחרות ולהטיב עם הצרכנים?
אומנם מהצד נדמה כי מדובר בעוד שורה אפורה ומשעממת המכונה "סעיף 8(ד)", אולם בפועל מדובר בתוספת לא מבוטלת עבור סקטור קמעונאיות המזון, שתוצאותיהן החיוביות אף הורגשו כשהונפקו בבורסה המקומית במהלך השנה החולפת. כך, מהמחקר של הרשות עולה כי חמישית מהעלייה בשיעור הרווחיות הגולמית של קמעונאיות המזון, מוסברת על-ידי השינוי שהביא עמו יישומו של הסעיף.
רשות התחרות הציגה בינתיים כטיוטה להערות הציבור את תוצאות המחקר, שבמסגרתו ביקשה לבחון את השפעותיו של אחד הסעיפים בחוק המזון שנכנס ב-2015 על רמת התחרות בענף.
אותו סעיף שהשפעותיו נבחנו במחקר, עוסק בהסדרת התשלומים מספקים אל קמעונאים. כלומר, סעיף זה אוסר על חברות כמו תנובה או אסם להעביר תשלומים מסוימים לקמעונאי גדול דוגמת שופרסל או רמי לוי בנסיבות שונות, ביניהן למשל מענק על פתיחת חנות חדשה - פרקטיקה שהייתה נפוצה בעבר בענף. במחקר ביקשו ברשות לבחון את השפעות הסעיף על הצרכנים, על רשתות המזון הקמעונאיות ועל ספקי המזון, או במילים אחרות - האם החוק השיג את מטרתו.
"ניכר כי כבר בשנה שלאחר יישומו של חוק המזון נרשם גידול משמעותי בשיעור הרווחיות הגולמית הממוצע של קמעונאי המזון", כותבים מחברי המחקר. בכך מתייחסים המחברים לנתונים שכבר היו ידועים, שכן חלק ניכר מרשתות המזון הגדולות בישראל הן חברות ציבוריות, ושיעורי הרווחיות הגולמית שלהן גלויים לכל. במסגרת המחקר ביקשו מחבריו לשאול איזה חלק מהגידול הנצפה ברווחיות הקמעונאים ניתן לייחס, אם בכלל, ליישום הסעיף שנבדק בחוק המזון.
בהקשר זה מעניין להזכיר את האמירה של מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן מלפני כשנתיים, בעת שהחברה השיקה את "קאש אנד קארי" - מערך חנויות סיטונאיות לעסקים. אברכהן אמר אז כי "התקופה שהספקים הכתיבו מחירים הסתיימה". נראה כי אמירה הזו נכונה לא רק בהקשר של הפעילות הזו של שופרסל, אלא עבור הקמעונאיות כולן, בין היתר, בזכות התרומה של אותו סעיף בחוק המזון.
אם כן, מתוצאות המחקר עולה כי נרשמה עלייה ממוצעת של 0.9 אחוז בשיעור המרווח הגולמי כתוצאה מיישומו של הסעיף המדובר. כך, שיעור הרווח הגולמי הממוצע של קמעונאי המזון בישראל עלה בחמש נקודות אחוז במהלך התקופה הנבחנת. מכאן עולה כי כחמישית מהעלייה בשיעור הרווחיות הגולמית של קמעונאי המזון מוסברת על-ידי השינוי שהביא עמו יישומו של הסעיף.
מובן שישנם קמעונאים שהצליחו לשפר את הרווחיות שלהם בדרכים נוספות, דוגמת התרחבות שתרמה לשיפור תנאי הסחר, הרחבת קטגוריית המותג פרטי, הטמעת מועדון אשראי או מכירה לעסקים קטנים מהן, ועם זאת, מדובר בשיפור לא מבוטל שמיוחס לאותו סעיף בודד בתוך חוק המזון.
עוד עולה מתוצאות המחקר של הרשות כי יישומו של הסעיף הביא לירידת מחיר סיטונאי - כלומר זה שהקמעונאי משלם לספק - של 1.1%. בנוגע להשפעה על הצרכנים, מהמחקר עולה כי המחירים עבורם ירדו בממוצע בשיעור של 0.3% בלבד. מחברי המחקר מציינים כי הירידה הגדולה יותר של המחיר הסיטונאי ביחס לזו של המחיר הקמעונאי לא בהכרח מצביעה על כך שההנחה הסיטונאית לא גולגלה לצרכן על-ידי הקמעונאים, ויכולה לנבוע מסיבות אחרות.
הספקים הגדולים נפגעו יותר
אחד העקרונות המנחים בחקיקת הסעיף המדובר היה השאיפה לצמצם את דחיקתם של ספקים קטנים מן הענף ולעודד כניסתם של מתחרים חדשים. על כן ביקש המחקר לבחון גם האם רמת הריכוזיות בכל רשת במקטע הספקים הופחתה. כאן מציינים מחברי המחקר כי לא נרשמה השפעה מובהקת בקרב הרשתות.
מה שכן נמצא הוא שבעקבות יישום הסעיף חלה ירידה גדולה יותר במחיר הסיטונאי של הספקים הגדולים ועלייה גדולה יותר במרווח הקמעונאי על מוצריהם, ביחס לספקים קטנים. כלומר, אם נחזור לאמירה של אברכהן - הספקים הגדולים אכן הורידו את המחיר, והקמעונאים שיפרו את הרווחיות שלהם.
חוק המזון נולד על רקע עליית מחירים פראית שנרשמה בעשור הראשון של המיליונים, המשיכה לתוך העשור שאחריו ואף הולידה את המחאה החברתית ב-2011 שכונתה בין היתר "מחאת הקוטג'". מאז תחילת 2006 ועד סוף שנת 2013 נרשמה עלייה מתמשכת בקצב עליית מחירי המזון בישראל. בתוך כך, שיעור העלייה השנתי של מחירי המזון היה קרוב לכפול משיעור עלייתו הממוצעת של מדד המחירים לצרכן בין השנים 2006-2011.
כשעליות מחירים אלה ברקע, בליווי תחושה כללית של נטל הולך וגובר על מעמד הביניים הישראלי והמחאה שפרצה, החלו ניסיונות מצד רגולטורים שונים לטפל בתופעה. אחד הניסיונות הללו התבצע באמצעות חקיקת חוק המזון שנכנס לתוקף באופן מדורג.
שיטה אחת הוחלפה באחרת
הסעיף שנבחן מתייחס לסוגיית התשלומים וקובע כי "ספק לא יעביר תשלומים לקמעונאי גדול הנכלל ברשימה, בכסף או בשווה-כסף, וקמעונאי גדול לא יקבל תשלומים כאמור". במילים פשוטות יותר, הסעיף הזה נועד למעשה לעצור את הפרקטיקה שהייתה נפוצה ביחסי הסחר בין הספקים לקמעונאים בענף המזון, שבמסגרתה ספקים נהגו לשלם לקמעונאים מענקים ותשלומים שונים, ביניהם עמידה ביעדי מכירות, מענקי חגים, מענק או הנחת פתיחת סניפים, קידום מכירות, הנחה מסחרית, בונוס שנתי ועוד.
לפני כניסתו של החוק לתוקף ספקים נהגו להעביר תשלומים בהיקף ממוצע של כ6%-10% מסך המכירות השנתיות של הספק לאותו קמעונאי. נוכח העובדה שהסעיף אינו אוסר על מתן הנחה מסחרית שמעניק ספק לקמעונאי ליחידת מצרך שהוא מספק לו, כניסת האיסור לתוקף תורגמה להמרת התשלומים האמורים בהנחה על יחידת המצרך ביחס למחיר המחירון של הספק.