הכנסת / צילום: דוברות הכנסת, גדעון שרון
הכנסת רעשה וגעשה בשבוע שעבר סביב סוגייה מהותית וחשובה. עד כמה צריכים חברי הכנסת לבצע גילוי נאות בעת שהם מבצעים את החלק בעבודתם הכולל קביעת מדיניות ממשלתית באמצעות חקיקה. כמי שבמהלך 20 השנה האחרונות עסק רבות בקידום חקיקה בכנסת, בעיקר מה שנהוג לכנות חקיקה חברתית (למעלה מ-30 חוקים שיזמתי הפכו לחלק מספר החוקים הישראלי) וכמי שנחשב לאחד מהלוביסטים החברתיים הפועלים דרך קבע במשכן, אני מודה שבמידה רבה הדיון על תפקידם של חברי הכנסת, ניגודי העניינים להם הם נחשפים והחובה המוטלת עליהם לשקף לציבור הרחב את האינטרסים בשמם הם פועלים החזירו אותי כשנה וחצי לאחור, לתקופה בה ניסיתי להביא לכך שאור השמש ישזף את מלאכתם של הח"כים ויאפשר הבנה מלאה של הפעולות שהם מבצעים "בשמו של הציבור".
חברי הכנסת בישראל מגישים מידי שנה אלפי חוקים לדיון. רובם המכריע של החוקים לא נכתב על ידי חברי הכנסת עצמם. במקרים רבים הם אפילו לא היוזמים של החוקים. וזה בסדר גמור, הציבור ששלח אותם בית הנבחרים הוא זה שזכותו ואף חובתו להציע לחברי הכנסת נושאים לחקיקה, להגיש להם הצעות מוכנות או עקרונות לחקיקה שבסופו של דבר תהפוך לאות בספר החוקים ותשפיע, לצד זה או אחר על החיים כאן בארץ.
לפני מספר שנים עלה במוחי רעיון. מדוע לא לחייב את חברי הכנסת להוסיף לדברי ההסבר של הצעות החוק שהם מניחים על שולחנה של הכנסת את פרטי הגורם שיזם את החוק, שכתב אותו או היה שותף לכתיבתו. בצורה שכזו תגבר מאד השקיפות אודות האינטרסים השונים שהובילו להצעות החוק. אגב, אינטרסים מבחינתי אינה מילה שלילית. כל פעולותי כלוביסט חברתי במהלך השנים היו בכדי לקדם אינטרסים של אוכלוסיות אשר חשבתי שיש להן דרישות וטענות צודקות מהממשלה וכי הדרך לקדם את אותם אינטרסים היא על ידי חקיקה.
הרעיון פשוט. באמצעות פסקה פשוטה וברורה בדברי ההסבר לכל הצעת חוק הפכנו את תהליך החקיקה להרבה יותר שקוף וחשוף לביקורת ציבורית אמיתית ונחוצה. האמנתי אז, כפי שאני מאמין היום, כי חברי כנסת המקדמים חקיקה כל שהיא עושים זאת כי הם מאמינים בנחיצותה ולכן לא צריכה להיות להם כל בעייה לתת את הקרדיט המתאים לגורם או גורמים שהניחו את הצעת החוק לפתחם.
הצעת החוק קובעת כי בדברי ההסבר יצוין הקשר של כל גורם שהיה מעורב בניסוח או ייזום הצעת החוק בין אם מדובר בגופים מסחריים ועסקיים ובין אם מדובר בארגוני החברה האזרחית או בגופים אחרים המוגדרים כארגונים ללא כוונת רווח (מלכרי"ם. יש לזכור כי קופות החולים, בתי החולים, מוסדות להשכלה גבוהה וגופים רבים אחרים נחשבים למלכרי"ם והם פועלים בעוצמה רבה כדי לקדם אינטרסים שונים, ביניהם אינטרסים כלכליים). עוד כתבתי בהצעת החוק כי הצעות שמוגשות לחברי הכנסת באמצעות לוביסטים ירשם מי הלקוח אותו מייצגים הלוביסטים.
את הצעת החוק הגשתי למספר חברי כנסת. שניים מהם הרימו את הכפפה והחלו בתהליך החקיקה. מה רבה היתה תדהמתי לקבל את עמדת היועץ המשפטי של הכנסת ולפיה אי אפשר לקדם הצעת חוק מהסוג הזה וכי הדרך הנכונה לקדמה היא להפכה לחלק מתקנון הכנסת. חשבתי שיש הגיון מסויים בדברים למרות שהרגשתי שפסקה בתקנון אינה חזקה מספיק. ניסיתי לשכנע את היועץ ואנשיו אך נכשלתי. הם כנראה פוחדים משקיפות אמיתית וממוסדת.
במשך מספר חודשים ניסינו חברי הכנסת ואנוכי להגיע לסיכום עם יושבי ראש ועדת הכנסת הקודמת ולשכנע אותם לקדם את ההצעה כסעיף חדש בתקנון הכנסת. הבטחות כמובן היו. הביצוע לא התקדם. ואז התפזרה הכנסת.
אני סבור גם היום שאם רוצים להחזיר את אמון הציבור במערכת הציבורית ובמיוחד בנבחרי הציבור השקיפות משחקת כאן תפקיד מרכזי. בנוסף להצעת חוק מקור החקיקה שאנסה לקדם בכנסת הבאה במלוא הכח אני מתכוון לפעול להיבט קריטי נוסף בנושא השקיפות והוא חשיפת דיוני ועדת השרים לחקיקה לציבור הרחב.
רן מלמד הוא לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד "נקודת מפנה" המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית