אנרכיה בפירמידה התכנונית / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, גלובס
לעתים אנחנו עדים לכך שוועדות מקומיות אינן מקבלות את מרותם של מוסדות תכנון - ובמקרים מסוימים אין ברירה למוסדות התכנון אלא לכפות את החלטתם.
כך היה בהחלטה בבקשה להקלה של בעלים של מגרש ביישוב במרכז הארץ. מדובר במגרש ששטחו 650 מ"ר ועל פי התוכנית התקפה ניתן להקים בו שתי יחידות דיור. הבעלים הגישו בקשה להקלה שתאפשר תוספת יחידת דיור נוספת במגרש, כך שבמגרש ייבנו שלוש יחידות דיור בשטח 150 מ"ר, כל אחת מהן על שטח קרקע ממוצע של 217 מ"ר. שטח הבנייה אינו כולל מרתף, ממ"ד ושטחי שירות לטובת חניה ואחסנה.
הוועדה המקומית סירבה להקלה מכמה טעמים: חלוקת המגרש לשלוש יחידות משמעותה שטח קטן ליח"ד ובניגוד לתב"ע המאושרת; פתרון החניה לא הניח את דעתה; בשאר המגרשים במתחם נבנו שתי יחידות דיור במגרש.
ועדת הערר שאליה פנו הבעלים דווקא סברה שיש הצדקה תכנונית לתוספת היחידה, אף שמדובר בשטח קטן ליחידה. מאחר שהוועדה המקומית דחתה את הבקשה לתוספת יחידת דיור ולא בחנה את יתר ההקלות שנתבקשו, מינוריות ככל שיהיו, קבעה ועדת הערר בערר הראשון (ערר 1074/0819) כי "אין מניעה לאשר את ההקלה שהתבקשה בהתאם להוראת תקנה 2 (9) (ד) לתקנות התכנון והבנייה (סטייה ניכרת מתוכנית) תשס"ב- 2002 לתוספת יחידת דיור אחת במקרקעין הנדונים", והחזירה את הבקשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד השרון לדון בה לגופה.
בדיון הנוסף בבקשה התעלמה הוועדה המקומית מהחלטת ועדת הערר, שבה על עמדתה הראשונית, שנדחתה כאמור בערר הראשון, וסירבה להקלה לתוספת יחידות דיור מאותם נימוקים שעמדו ביסוד החלטתה הראשונה.
ועדת הערר ביקרה את התנהלותה זו של הוועדה המקומית, שכן כל שהיה על הוועדה המקומית הוא לדון בהקלות הנוספות שהתבקשה להעניק במסגרת הבקשה להיתר לגופו, וזאת על בסיס ההנחה כי תוספת יחידות הדיור כבר אושרה על ידי ועדת הערר, "הא ותו לא".
ועדת הערר קבעה כי "במקום להשלים עם החלטתה זו של ועדת הערר, הוועדה המקומית המשיכה להתפלמס עם ההחלטה וביססה את סירובה לאשר את ההקלות הנוספות שהתבקשו על בסיס התנגדותה לתוספת יחידת הדיור עצמה".
ראוי לצטט את הביקורת שמתחה ועדת הערר על הוועדה המקומית: "טענת הוועדה המקומית שלפיה החלטתנו לא הייתה ברורה דיה והובנה כך שהיא יכול לחזור ולדון בבקשה לגופה במלואה, כאילו לא דנו והכרענו בעניין ההקלה לתוספת יחידות דיור, אינה אלא היתממות לשמה, ואנו דוחים אותה מכול וכול.
"אשר על כן, ומאחר שההקלות שנתבקשו במסגרת הבקשה לתוספת יחידות לא נדונו באופן ענייני על ידי הוועדה המקומית, על אף האפשרות שניתנה לה לעשות כן, החלטנו לפעול בהתאם לסמכותנו ולבחון את ההקלות שנתבקשו".
לסיכום, למרבה הצער אנו נתקלים ביותר מדי מקרים שבהם ועדה מקומית אינה מוכנה לקבל את המרות של מוסדות תכנון או ערכאות שיפוט ופועלות בניגוד לפסקי דין או להחלטות. ייתכן שהסיבה לכך היא שאין כל סנקציה על אי קיום החלטות של ועדות ערר. זאת בשונה מאי קיום פסקי דין שעליהם, לפחות בתיאוריה, חל הליך של ביזיון בית משפט. זאת, אף שלמיטב ניסיוננו אין נוהגים להשתמש בו במקרים כאלה.
להכרה בפירמידה התכנונית והמשפטית יש חשיבות, שאלמלא כן עלולה להיווצר אנרכיה. לאנרכיה זו, בסופו של דבר, יש מחיר בדמותה של אי ודאות שאת מחירה משלם הציבור כולו.
ההש/ 1219/ 111 ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז מרכז (28/01/2020)
עו"ד עפר טויסטר עומד בראש משרד עו"ד עפר טויסטר העוסק בדיני התכנון והבנייה