הגלגל התהפך בבחירות המקדימות לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית. הוא לא התהפך פתאום, בן לילה. היה ברור זה זמן שההתמודדות עומדת בסימן של מראית עין. ג'ו ביידן הוביל בכל הסקרים על אף חולשתו הארגונית וקשייו הפיננסיים.
במהלך השבוע שעבר, שני הממוצעים הבולטים ביותר של סקרי דעת הקהל ('ניו יורק טיימס' ו-Real Clear Politics), העלו את ברני סנדרס למקום הראשון. ה'טיימס' מראה הפרש זעום לטובת סנדרס על פני ביידן, אחוז אחד בלבד; RCP מראה הפרש גדול הרבה יותר, שבעה אחוזים. אבל הכול מסכימים שביידן מאבד גובה, ונשארו לו שבועיים בלבד להתאושש או לקרוס.
לאחר שני סיבובי הצבעה במדינות צפוניות קטנות-אוכלוסין, עם דמוגרפיה לא יציגה (רוב עצום של לבנים), ההצבעה פונה דרומה ודרום-מערבה. היא תפגוש לא רק אקלים שונה, אלא פיגמנטים שונים. בשבת הקרובה יגיע תורה של מדינת נבאדה, בדרום מערב ארה"ב; עשרה ימים אחר כך תצביע דרום קרוליינה, באזור המכונה "הדרום העמוק".
אין פרגוד, אין מעטפה, אין חשאיות
נבאדה עומדת להיות המדינה הראשונה בארה"ב, שבה הלבנים יחדלו להיות רוב, בתוך שנתיים או שלוש. הם עדיין יהיו הקבוצה הגדולה ביותר, אבל יירדו מתחת ל-50%. ההיספאנים, יוצאי אמריקה הלטינית, נמצאים בעלייה - כמעט 30% של תושבי נבאדה הם היספאנים, או 'לטינוס'. הם כבר הקבוצה הגדולה ביותר בין בני 19 ומטה (41% לעומת 37% לבנים).
מה שונה היא אפוא הפוליטיקה של נבאדה מזו של ניו המפשייר, שבה סנדרס קצר ניצחון דחוק, ופיט בוטיג'יג' נשף בעורפו. אם סנדרס רוצה להיות המוביל על-אמת הוא מוכרח להפגין את כוחו האלקטורלי גם בין לא-לבנים. הסימנים הם שהוא אמנם עומד לעשות כן. סקר של עיתון מרכזי בנבאדה (בבעלות שלדון אדלסון) מעניק לסנדרס יתרון משכנע של שבעה אחוזים.
הבעיה היא שקצת קשה לחזות את התוצאות בנבאדה. כמו איווה, בסיבוב הראשון, היא אינה עורכת בחירות בתור שכאלה: אין פרגוד, אין מעטפה, אין חשאיות. המצביעים נאספים במקומות כינוס מיוחדים, ומתגודדים בפינות האולם, כל מתגודד ומועמדו המועדף. אחר כך מתחיל ניפוי, ומועמד שאינו מגיע ל-15% מאבד את נציגיו. האובדים רשאים להצטרף אל מועמד אחר. כשמסתיים המיפקד מחולקים נציגים לוועידת המפלגה. הוועידה המקומית תבחר נציגים לוועידה הארצית, שבה יתמנה או תתמנה המועמדת לנשיאות.
איש אינו יודע כמה מן הדמוקרטים של נבאדה יטרחו להופיע. בדרך כלל המספרים נמוכים מאוד. ניסיון העבר גם מראה שאין התאמה הכרחית בין מספר המצביעים למספר הנציגים. ב-2008, למשל, הילרי קלינטון גברה על ברק אובמה בהפרש של כמעט שישה אחוזים, אבל קיבלה נציג אחד פחות לוועידת המפלגה. איש לא זקף את הנצחון לזכותה, ואובמה הוסיף המשיך להיחשב כ"מועמד המוביל". לעתים קרובות, הסטטוס הזה חשוב יותר מכל ניתוח מעמיק, מפני שהוא מניב תרומות, מגייס פעילים, ומשכנע מהססים.
"סוציאליסט" אינו יתרון
סנדרס הקדים להתארגן בנבאדה. יש לו מערכת בחירות אפקטיבית בלשון הספרדית, ובין הלטינוס המקומיים, או לפחות חלקם, הוא ידוע כ"דוד ברני" (בספרדית, Tío Bernie). בעזרתה הנדיבה ומעוטת-הביקורת של התקשורת, הדוד ברני אומר לקהילה ההיספאנית שהוא עמד לצידה "מאז ומעולם", אף כי הרקורד דווקא מראה שהוא נקט בשעתו עמדות נגד מהגרים. הוא לא התנגד לעצם הגירתם, אלא ל"סכנה" האורבת מצד נוכחותו של "כוח עבודה זול" לשכר העבודה של האמריקאים הוותיקים.
מצעו של סנדרס כולל שכר מינימום אוניברסלי של 15 דולר בשעה, חינוך גבוה חינם וביטוח רפואי למהגרים לא חוקיים. כל אלה מדברים אל לבם של בעלי הכנסות נמוכות. אבל הלטינוס אינם עשויים מיקשה אחת, ואינם מצביעים כגוש אחד, בניגוד לשחורים. החוויה ההיספאנית אינה אחידה. במקרה של מהגרים שזה מקרוב באו, היא כוללת התנסויות פוליטיות מעבר לגבולות ארה"ב, שלפחות בחלק מהן התפקיד שמילאו מנהיגים סוציאליסטיים אינו זכור לטוב. תווית הסוציאליסט, שסנדרס עונד בגלוי זה שנים, אינה יתרון.
רוצה לקחת מהם את הביטוח
ההבטחה המפורסמת ביותר, ומעוררת המחלוקת ביותר של סנדרס היא כינון ביטוח רפואי כללי, עם מקור מימון יחיד, כמו ברוב ארצות אירופה ובקנדה. בארה"ב, הרוב הגדול של המבוטחים מקבלים את הביטוח שלהם דרך מעבידיהם, או דרך האיגודים המקצועיים שלהם. סנדרס קורא להחליף את כל צורות הביטוח האלה בצורה אחת ויחידה, שהממשלה הפדרלית תנהל. ביקורת על ההצעה באה גם מתוך מפלגתו. בין המתמודדים על הנשיאות, איש זולתו אינו תומך בה, בוודאי לא בהיקף הזה.
המבקרים הדמוקרטיים מזהירים הן מפני עלותה המופלגת - היא תשתווה לכל התקציב השנתי של הממשלה הפדרלית - והן מפני חוסר הפופולריות שלה בין עובדים אמריקאיים, המעדיפים לשמור את הביטוח הקיים שלהם. בערך 8.5% מן האמריקאים אינם נהנים משום ביטוח.
נבאדה מעוררת בעיה מיוחדת במינה: האיגוד המקצועי הגדול ביותר בה, זה המאגד את העובדים בבתי הקזינו, מתנגד לתכנית סנדרס, ומסרב לתמוך במועמדותו. אמנם רק מיעוט קטן של עובדי אמריקה הם חברי איגודים, אבל לאיגודים יש כוח פוליטי וכספי הנוטה להעדיף דמוקרטים.
קליפורניה, טקסס והלטינוס
מועט הספק שחיים ומוות פוליטיים בידי המצביעים ההיספאניים בשורה של מדינות בולטות בדרום ארה"ב ובמערבה. בחודש הבא יבוא תורן של שתי המדינות הגדולות ביותר, קליפורניה וטקסס, שכמעט שליש מתושביהן הם היספאנים. בתחילת החודש הבא העיניים יינשאו אל "יום שלישי הגדול", שבו ייבחרו חצי הצירים לוועידה. נקל לשער איזו תנופה ירכשו האיש, או האשה, שיגרפו את הקול ההיספאני בנבאדה.
מי שזקוק כמעט עד ייאוש להצלחה כלשהי בין הלטינוס הוא סגן הנשיא לשעבר ביידן, אשר הושפל בשני הסיבובים הראשונים. גם פיט בוטיג'יג' זקוק לתוצאות סבירות, כדי להיחלץ ממלכודת "לבנים בלבד" שבה הוא עלול להיתקע. כיוצא בזה גם הסנטורית איימי קלובוצ'אר, שנחלה הישג בולט בניו המפשייר, אבל מוכרחה להוכיח שיש קונים להתיימרותה לייצג את "המרכז" גם מחוץ לצפון ארה"ב.
מי שלא יתחרה בנבאדה הוא האיש שמשאביו הכספיים מאיימים לטרוף את קלפי הפוליטיקה האמריקאית: מייקל בלומברג. ממוצעי הסקרים מראים, שהוא עלה למקום הרביעי בין הדמוקרטים והוא מתחזק במדינות "יום שלישי הגדול". סקר בפלורידה, מדינה קריטית לחלוטין בכל משוואת בחירות באמריקה, הראה בסוף השבוע שעבר כי בלומברג הוא עכשיו המוביל, בהפרש קטנטן. זו תוצאה סנסציונית.
הדמוקרטים זקוקים לניפוי. יש להם עדיין שבעה טוענים לנשיאות עם די אמצעים כדי להוסיף ולהתכתש לפחות עוד זמן מה. אידיאלית, בחודש מרץ האופק צריך להתבהר. זה הטעם שנבאדה, בדרך כלל מעוטת חשיבות, מקבלת עכשיו תשומת לב ניכרת. אולי היא תאיץ את תהליך הניפוי, או תסבך אותו עוד יותר. נבאדה או לא נבאדה, מוטב שלא להמר על התוצאות.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
