בנימין נתניהו / צילום: איל יצהר, גלובס
כל מערכת בחירות מתאפיינת בהבטחות אינספור של פוליטיקאים והציבור כבר יודע שרובן לא יתקרב לכלל מימוש. אצל המפלגות המגזריות והקטנות ההבטחות הן ייעודיות: "נשמור על השבת" אצל החרדים, "נמנע נסיגות" בימין ו"ננהיג נישואים אזרחיים" בשמאל החילוני. אבל כשמדובר בראשי המפלגות הנאבקות על ראשות הממשלה והנהגת המדינה, העתידים להחזיק ביכולת ביצועית גבוהה, למילה שלהם אמורה להיות משמעות גדולה יותר. בשבועות האחרונים, במסע בחירות מעורר התפעלות בקצב ובמרץ שלו, נתניהו שובר את כל שיאי ההבטחות; אם סרטונים עם רמי לוי והבטחות על מינוי אנשי מפתח נשמעים לכם מוכרים, אתם צודקים. אצל נתניהו, מפאת שנותיו הארוכות בתפקיד, ההבטחות לעתים ממוחזרות. הנה כמה מההבטחות הישנות-חדשות של ראש הממשלה.
הורדת מחירי המזון: רמי לוי כשחקן ראשי
לקראת בחירות 2013 גייס נתניהו את רמי לוי, הבעלים של רשת "שיווק השקמה" ל"צוות 100 הימים". זה היה אמור להגיש לנתניהו המלצות להורדת מחירים ולהגברת התחרות ברשתות המזון. הורדת מחירי המזון בפרט ויוקר המחיה בכלל היא הבטחת בחירות קבועה של נתניהו מאז ומתמיד, אלא שהיא הפכה לדגל לאחר המחאה החברתית הגדולה ב-2011. במערכת הבחירות של 2013 כאמור וגם בזו של 2015 הוא דיבר על כך והבטיח כי יעשה כן באמצעות הגברת התחרות ושבירת המונופולים. גם שחקני המשנה בקמפיין הזה לא השתנו בהרבה: רמי לוי, בעל רשת המרכולים, מופיע גם היום, כמו אז. הרשת של רמי לוי, שמזוהה עם הקמפיין "עוף בשקל", השתתף בקמפיין הליכוד להוזלת מחירים לקראת בחירות 2013 וחלקית גם בקמפיין הבחירות ב-2015. באותה שנה גם זכה להדליק משואה בטקס יום העצמאות כהוקרה על פועלו בתחום הורדת המחירים.
ביום שישי האחרון, לקראת בחירות 2020, נתניהו כבר הגיע אל אחד מהסניפים שלו, שם שוחח עם קונים וקופאיות, העניק לו מחמאות על הורדת המחירים ושב ואמר כי היעדר תחרותיות הוא הסיבה למחירים הגבוהים. ושוב הבטיח להפחיתם. מה קרה מאז הבטחות הבחירות הקודמות? רפורמת הקורנפלקס והיבוא המקביל אכן עברו, אך מקוצצות בחלקן, וההשפעה על המחירים המקומיים עדיין לא ניכרת באופן מובהק.
העלאת בני הפלשמורה: הבטחות לנציגים בכנסת
בכל מערכות הבחירות מ-2009 ועד היום, נתניהו הבטיח להעלות את קרובי משפחותיהם של יוצאי אתיופיה החיים בישראל. בתחילת העשור העלייה נמנעה בשל התנגדות של חלק מבני הקהילה האתיופית היהודים. אלה התנגדו להעלאת בני הפלשמורה, המומרים. גם סוגיות תקציביות עצרו את העלאת האתיופים לישראל.
בקדנציה של נתניהו כראש ממשלה שהחלה ב-2015 הוא נכנע נתניהו ללחצים הפוליטיים שהפעילו עליו חברי הכנסת אברהם נגוסה, בן הקהילה, ודודי אמסלם, להעלות את קרובי המשפחה לישראל. אלא שמימוש הבטחתו שוב התעכב, בשל עבודת מטה ארוכה של הסוכנות היהודי משרד הקליטה ומשרד הפנים, שניסו לבדוק את זכאותם של האתיופים המבקשים להיכנס לישראל.
לאחר שחבר הכנסת לשעבר מכחול לבן, גדי יברקן, חזר לליכוד לאחרונה, שוב הבטיח נתניהו כי יעלה לארץ את הנשארים. כיום ממתינים במחנות המעבר באדיס אבבה ובגונדר שבאתיופה כ-9,000 נוצרים לעלייה לישראל. בשבוע שעבר אישרה הממשלה העלאה של כ-400 מהם, אבל נתניהו הבטיח בכנסי הבחירות כי יעלה גם את האלפים הממתינים. להבטחה זו של נתניהו מתנגדים רבים ממשלו ובהם השרים החרדיים, ששותקים כעת. שר הפנים אריה דרעי הכניס הסתייגויות להחלטת הממשלה, הדורשות תנאי סף חמורים ממי שיותר לו להגיע לישראל במסגרת חוק הכניסה, ובהן קרבה משפחתית מדרגה ראשונה לאזרח ישראל, העדר משפחה וילדים ועוד. התנאים הללו בעצם מוציאים מהמשוואה את רוב הממתינים באתיופיה וגם הפעם נראה כי הבטחתו זו לא תתממש.
שר אוצר כוכב: והפעם ניר ברקת
עוד אמצעי קמפייני של נתניהו החוזר על עצמו הוא להציג כוכב פוטנציאלי לתפקיד שר כלכלי או שר האוצר. בעבר היה זה כחלון, אף שעמד בראש מפלגה אחרת (כולנו). בשבוע שעבר הכריז בדרמטיות: "אני מציג הערב שש רפורמות ענקיות בכלכלה ובבריאות שהממשלה הבאה של הליכוד תביא לישראל, ולהודיע שניר ברקת יהיה שר האוצר הבא של הממשלה בראשותי!" בהמשך הוסיף "זה יהיה המינוי השלישי שאביא לממשלה, אחרי פייגלין כשר וכחלון בראשות רמ"י" (ראו בהמשך).
ניר ברקת היה ראש עיריית ירושלים, ובחודשים האחרונים שוקד על תוכניות כלכליות מסוגים שונים. ברקת הוא הייטקיסט מוצלח, שמאחוריו אקזיט שמן. הוא הפוליטיקאי העשיר בישראל והונו מוערך בחצי מיליארד שקל. האם זה הדימוי הטוב ביותר לשר ליכודי? לא ברור, אבל נתניהו מציג אותו כמי שהצלחתו האישית מעידה על יכולתו להוביל את ישראל. מועמד נוסף של נתניהו לתפקיד שר כלכלי הוא הח"כ לשעבר משה פייגלין, לשעבר בליכוד, שרץ בבחירות האחרונות בראש מפלגת זהות והציג מצע ליברלי וכמעט ליברטיאני. במערכת הבחירות הקודמת (בחירות 2019 מועד א') רבים הימרו שיהיה הפתעת הבחירות, אך לבסוף לא עבר את אחוז החסימה וחבר בספטמבר לליכוד תמורת הבטחה שיהיה שר. בהבטחה למינוי קורץ נתניהו לשני קהלים: האחד הציונות הדתית הליברלית והשני הליברלים הכלכליים. במקרה של כחלון - נתניהו עמד בהבטחתו. האם הוא יצליח לעמוד במילתו לגבי ברקת? ימים יגידו.
רמ"י מחכה לכחלון: האם הוא עדיין מגנט קולות?
הבטחה נוספת שהעלה נתניהו מהאוב היא כאמור מינוי משה כחלון שר האוצר, שהודיע על רצונו לסיים את תפקידו, ליו"ר רשות מקרקעי ישראל. גם ההבטחה הספציפית הזו חוזרת במערכות הבחירות האחרונות, מאז 2013. כחלון, שהיה השר המבטיח בליכוד בתחילת העשור לאחר שיישם את רפורמת הסלולר והביא להוזלת דרמטית בתעריפים, ביקש לפרוש מתפקידו בשל חיכוכים עם ראש הממשלה נתניהו.
נתניהו לא רצה לוותר על כוח המשיכה האלקטורלי הזה והבטיח לפני בחירות 2013 כי ימנה אותו לעמוד בראש רשות מקרקעי ישראל ושהגוף הזה יעבור למשרד ראש הממשלה כדי לתת לו את העדיפות לטיפול במשבר הדיור. ההבטחה לא מומשה, כחלון לא מונה ורמ"י נשארה במשרד השיכון שניתן לאורי אריאל מהבית היהודי. הסיבה הייתה אילוצים קואליציוניים ווטו שהטיל אז נפתלי בנט לכניסה לקואליציה.
כעת מנסה נתניהו למחזר את הרעיון השחוק, ושוב מציג את כחלון ליו"ר מועצת המנהלים של רמ"י. סביר שהמינוי הזה תואם עם כחלון, לא בטוח, אבל כן ידוע שזה סוג של יעד שכחלון הציב לעצמו טיפול בתחום הדיור.