ניר ברקת / צילום: איל יצהר
"אני מודה ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ומברך על התערבות ההסתדרות במשבר. אני מאמין ביכולתו של יו"ר ההסתדרות לגשר ולהביא פתרון למשבר". המקום ירושלים. התאריך לפני שנתיים. הדובר הוא, אם לא ניחשתם כבר, ניר ברקת. אז ראש העירייה והיום מועמד הליכוד לתפקיד שר האוצר.
את המאבק להגדלת מענק הבירה שניהול מול שר האוצר משה כחלון, ניהל ברקת בתיאום הדוק עם דני בונפיל, היו"ר הכוחני של ההסתדרות במרחב ירושלים. בזמן שבונפיל שלח משאיות פינוי אשפה לרוקן את הזבל בכניסה למשרד האוצר בקריית הממשלה, הורה ברקת לשלוח מכתבי פיטורים ל-2,000 עובדי עירייה - ויחד עם בונפיל גלגלו את האשמה לפתחו של שר האוצר. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן תיווך בין הנצים, אבל כחלון נקם בברקת והתעקש לדחות את הגדלת המענק ליורשו בתפקיד, משה ליאון.
מאז אתמול ברקת מוביל בגאון את הקמפיין הכלכלי של הליכוד. כלכלה חופשית של ברקת מול כלכלת ההסתדרות של גנץ וניסנקורן. אבל הכחול של הליכוד מול האדום של כחול לבן הם ממש לא שחור ולבן. הרומן של ברקת עם בונפיל וניסנקורן מלמד אותנו ששנאת ההסתדרות לא זורמת אצל ברקת בדם. שלפני הכול מדובר בפוליטיקאי פרגמטי ותועלתן ולא באידיאולוג חסר פשרות.
ברקת ידע לעבוד מצוין עם ההסתדרות כשחשב שתוכל לסייע לו במאבקו מול שר האוצר משה כחלון. זה היה אמנם מהלך נקודתי, אבל גם במבט על כל כהונתו הארוכה כראש עיריית ירושלים קשה להבחין בעימותים חריפים בין ברקת להסתדרות או לוועד החזק של עובדי העירייה. המנגנון המנופח של עשרת אלפים פקידים לא קוצץ ומערך התברואה הכושל לא הופרט.
המאבקים הגדולים שברקת ניהל מול האוצר לא היו בנושאים כמו הקלות ברגולציה אלא על הגדלת מענק הבירה. ירידת ירושלים מאשכול חברתי 3 לאשכול 2 נתפסה כהישג, בגלל שהביאה להגדלת התמיכות של המדינה. בעירייה ענייה כמו ירושלים הבין ברקת שעם כל הכבוד לערכי הכלכלה החופשית, שותפות עם ההסתדרות יכולה לפעמים לעזור יותר.
מצד שני ברקת מתגאה ובצדק בהשקעות הרבות בתיירות ובתרבות בבירה ובזינוק החד שנרשם במספר התיירים שביקרו בה. ירושלים דורגה במקום הראשון בעולם ב-2018 בדירוג יורומוניטור עם גידול של 38% בשנה במספר התיירים שביקרו בעיר. גם בתחום חברות ההזנק רשמה ירושלים פריחה בתקופת ברקת. ההחלטה של אינטל למקם בעיר את המטה החדש של מובילאיי נפלה באותם ימים.
ברקת, באופן חריג כל כך לפוליטיקאי ישראלי, פעל לפי תוכנית אסטרטגית סדורה שהוכנה בעזרת פרופ' מייקל פורטר מהרווארד, מהמומחים המובילים בעולם בתחום הערך החברתי שיכולה לייצר כלכלה חופשית. התוכנית הכלכלית שברקת הציג מבוססת בגדול על רעיון של פורטר שיושם בירושלים - להתמקד ביתרונות היחסיים של האזור: תיירות והייטק בירושלים. טכנולוגיה מדברית בנגב ותיירות מקראית ביהודה ושומרון. את הרעיונות של פורטר הלביש ברקת על פני מפת תוצאות הסקרים שערך מכון סמית כדי ליצור תוכנית כלכלית שתשווק לבוחר: בריאות וצמצום פערי מרכז פריפריה הם שני הנושאים החמים ביותר היום מבחינה אלקטורלית ואחריהם מגיע יוקר המחייה, הכוכב של 2011 שקרנו קצת דהתה.
וכך יצא שלתוך התוכנית הכלכלית שהוצגה אתמול נוצקו עוד כמה רעיונות בעלי אפיל אלקטורלי מוכח: בניית בתי חולים, הורדת יוקר המחייה, פירוק רמ"י - סיסמאות לא חדשות אבל כאלה שנשמעות מצוין גם בפעם השלישית, הרביעית והחמישית שמשמיעים אותן. בניית בתי החולים למשל הוא מהלך שגם כחול לבן מבטיחה לבוחריה, אבל הסקרים מראים שהציבור רוצה את זה - אז אם כחול לבן מבטיחה שניים הליכוד יכול להבטיח ארבעה.
תוכניתו המקורית של ברקת, עליה דווח ב"גלובס", הייתה להיכנס כבר עכשיו לתפקיד שר האוצר במקומו של משה כחלון, שעל פי הסקרים שהזמין גורם לליכוד בעיקר נזק. המטרה הייתה להפעיל את הדרג המקצועי באוצר כדי להגיע ליום הבוחר עם תוכניות מגובשות. כחלון מקלקל בינתיים כשהוא מסרב בתוקף לפנות את הלשכה אך נראה כי הוא נמצא תחת לחץ.
מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא ההתעלמות מהפיל שבחדר - הלא הוא הגירעון התפוח. לכל מי שמצוי במצב חשבונות המדינה ברור שלממשלה הבאה צפוי הנגאובר כואב במיוחד. הגירעון התקציבי ירד למראית עין בגלל שהמדינה מנוהלת על פי תקציב זמני - אבל הוא נמצא שם מתחת לשטיח ובמלוא העוצמה. גם לפי הסניגורים הגדולים של מצב הכלכלה בראשות מנכ"ל האוצר שי באב"ד תידרש הממשלה הבאה להתמודד עם גירעון של 5% תוצר, או במספרים מוחלטים מעל 60 מיליארד שקל. באב"ד לא מודאג. השאננות שלו מבוססת על שכנוע עמוק שהממשלה הבאה - כמו קודמותיה - תחליט על צעדים כואבים לסגירת הגירעון. מעניין מה יהיה לו לומר לברקת בשיחת החפיפה.