המאבק של קנזו / צילום: באדיבות נטפליקס
בימים שבהם עיני כל העולם נשואות לסין ולייצוא הבולט ביותר שלה מהשנים האחרונות - נגיף הקורונה; ובימים שבהם "פרזיטים", הדרום קוראיני, גורף את כל הפרסים החשובים בטקס האוסקר ומותיר הרחק מאחור סרטים של סקורסזי וטרנטינו; וכמה חודשים לפני האולימפיאדה בטוקיו - ברור לכל מי שעיניו בראשו שהמזרח הרחוק והמערב הגיעו לנקודת האל-חזור בממשק המשותף ביניהם. היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? ובכן: כנראה שנועדנו אלה לאלה. ואת זה לא אני אומר - כי אם "נטפליקס", ה-BBC והטלוויזיה היפנית, שחברו זו לזו לזו לקופרודוקציה בינלאומית חוצת אוקיינוסים, לשונות, תרבויות ושפות טלוויזיוניות לטובת "המאבק של קנזו" ("גירי/האג'י"), סדרה שנעה על הציר לונדון-טוקיו ומשודרת על גבי פלטפורמת הסטרימינג הגדולה ביותר בעולם.
נפתח בחדשות הטובות - "המאבק של קנזו" היא סדרת בינג' ראויה פלוס. היא עשויה טוב. היא ערוכה כהלכה. והיא מצליחה לייצר מתח דרמטי לצד אקשן ונגיעות פסיכולוגיות ואפילו רומנטיות. העלילה שלה בסיסית אבל יעילה מאוד - קנזו מורי, שוטר במשטרת טוקיו, נשלח להשיב את אחיו הצעיר מלונדון ליפן, כדי למנוע מלחמת כול בכול בתוך היאקוזה - המאפיה היפנית - שאליה משתייך האח הצעיר. לאח יש, מטבע הדברים, תוכניות אחרות, וקנזו מוצא את עצמו זרוק ודפוק בלונדון, לצד קלי מקדונל ("אימפריית הטיילת" ו"לא ארץ לאנשים זקנים", בין היתר), שוטרת בריטית שחינה סר בעיני חבריה לכוח, בגלל פרשייה מהעבר שלא תיחשף כאן. שחיתות משטרתית לצד מלחמות מאפיונרים, טאצ’ של סיפור בלשי ואתנחתא קומית בדמות נער בריטי, ממוצא יפני, שמוצא עצמו שותף לסיפור שאליו נקלע בעל כורחו. לא נוסיף מעבר לכך, על מנת לא לספיילר, אבל זה עובד וזה עשוי טוב וזה שווה צפייה לכל הדעות.
ועכשיו, לחדשות הטובות פחות: "המאבק של קנזו" מתאמצת מאוד. למעשה, היא מתאמצת מדי. הזגזוג בין השפות הטלוויזיוניות (לפתע מנתר לו אל המסך אלמנט גרפי הלקוח מעולמות הקומיקס), המעבר הלא אחיד בין נקודות התצפית של הדמויות, ובעיקר - משהו בפיזור של קווי העלילה מייצר לא אחת עומס וגודש, לצד איזו לאות ואיטיות. אם יש קושי מרכזי אחד בסדרה הטובה והראויה הזאת - קושי שמונע ממנה להפוך למצוינת ממש - הוא תסריט לא מהודק דיו. השימוש בעלילות ובדמויות המשנה אינו טוב ומנומק דיו, ולפחות קו עלילה אחד (זה הנוגע לבתו המתבגרת של קנזו) הוא במקרה הטוב לא מנומק ובלתי מטופל כראוי, ובמקרה הרע - מופרך על גבול המקושקש.
חשוב לשוב ולהבהיר כי חוויית הצפייה הכללית בסדרה מתגמלת, אבל יש לה "בטן" לא קטנה, שעורך תסריט טוב היה יכול להפוך לשרירית ונוקשה. עונה שנייה צפויה לסדרה, וסופה מציב יותר שאלות מאשר מעניק תשובות, ובהיבט זה היא מעט מאכזבת בסיום, אבל עדיין: היא מהנה ומעניינת, רק מעט מוחמצת. אולי, בעצם, הרבה מוחמצת.
דירוג: 4