אביגדור ליברמן / אלי יצהר
"הוא מלא כוח, צעיר ונקי. המשטרה כל הזמן חוקרת אותו והוא יוצא נקי". כך נכתב על אביגדור ליברמן בעלון הבחירות של ישראל ביתנו ב-2015. נשאלת השאלה למה ליברמן יצא נקי? האם ליברמן אכן צח כשלג כפי שטענה ישראל ביתנו? את התשובה לא נדע לעולם. בנימין נתניהו מינה את יהודה וינשטיין ליועץ המשפטי לממשלה והוא החליט לסגור את תיקי ליברמן. לכאורה ליברמן היה צריך להודות לנתניהו. ובכל זאת קיימת איבה כל כך גדולה ביניהם עד עדי כך שליברמן סירב פעמיים לשבת בממשלה עם שותפו הטבעי.
בפוליטיקה הכול אישי והרבה פעמים יחס אישי הופך לאידאולוגיה. כבר כמה שנים שישראל ביתנו טוענת ש"נתניהו הוא ברז'נייב ישראלי שתם זמנו, שבמדינה דמוקרטית לא יושבים כל כך הרבה זמן בתפקיד והגיע זמן להחליפו".
בשנה האחרונה היו שלושה סבבי בחירות. בסיבוב הראשון שאלת המפתח הייתה האם ישראל ביתנו תעבור את אחוז החסימה? בסיבוב השני מי ייקח את קולות הרוסים ליברמן או נתניהו? והיום שאלת המפתח נמצא אצל הגוש שיביא 61 מנדטים ללא ישראל ביתנו.
בשביל להבין את מה שמתרחש בפוליטיקה הישראלית, עלינו להבין את התהליך שעברה ישראל ביתנו בתקופה האחרונה ומה גרם לכך.
סיבוב ראשון
עם פתיחת מערכת הבחירות מהר מאוד התברר שהכישלונות של ישראל ביתנו בתחומי פנסיה ודיור לעולים צמצם את הבסיס האלקטורלי של ישראל ביתנו שהיה מבוסס ברובו על יוצאי ברה"מ מבוגרים. בכל הסקרים שאלת המפתח הייתה "האם ישראל ביתנו תעבור את אחוז החסימה"?
ליברמן חיפש אלקטורט חדש וההזדמנות הגיע. ב-21 לפברואר 2019 הוקמה מפלגת "כחול לבן" ומפלגת יש עתיד הפכה להיות לחלק ממנה. הקו האנטי חרדי נעלם מהזירה הפוליטית ונשאר וואקום שנתפס ע"י "ישראל ביתנו". ליברמן הבין שזאת הזדמנות חייו ומי שצועק יותר נגד החרדים יקבל יותר מנדטים. מפלגת ישראל ביתנו נולדה מחדש.
סיבוב שני
במרכז מערכת הבחירות עמד הקרב על הקול הרוסי, או במלים אחרות - הקרב בין בנימין נתניהו לאביגדור ליברמן. הנכונות של העולים לעבור בין המחנות הוא מה שהופך את הקול הרוסי לגורם מכריע. בעוד חלק גדול מההצבעה בישראל מבוססת על דמוגרפיה ומבנה שבטי, יוצאי ברית-המועצות לשעבר משוחררים מהמשקעים האלה. נתניהו עשה כל מאמץ כדי לחזר אחר העולים.
ליברמן מצדו החזיר מלחמה בסרטונים אגרסיביים נגד נתניהו והחרדים והכפיל את כוחו על חשבון כחול לבן שנעלמה מהמגרש הרוסי ומהשיח האנטי חרדי. הפופולריות של ישראל ביתנו בבחירות האחרונות לא נבעה מהצלחתו להיטיב את מצבם של דוברי הרוסית בארץ, אלא הייתה תוצר של ריבוי נציגים מקרב עולי ברית-המועצות בכנסת, וגם עקב תסכול מתמשך של ציבור רחב בנושא דת ומדינה.
סיבוב שלישי
נתניהו עושה קמפיין עם פוטין וטראמפ - וזה לא עולה לו כסף. אנשי ליברמן מתראיינים בלי סוף ברדיו ובטלוויזיה ברוסית בניסיון לשמור על המצביעים שלהם. כחול לבן לעומתם נעלמו מהמגזר הרוסי לגמרי. הם לא קיימים בתקשורת הרוסית. כאילו הם סומכים על ליברמן או לא רוצים להפריע לו .
היום המפתח לניצחון בבחירות נמצא אצל הגוש שיביא 61 מנדטים ללא ישראל ביתנו. הסיסמאות "רק ביבי" ו"רק לא ביבי" לא מצליחות לשבור שוויון בין שני הגושים. כי רק סיסמאות לא פוטרות בעיות ושאיפות של רבבות מצביעים שמחפשים הבנה ואלטרנטיבה ולא מוצאים אותה. נתניהו תוקף את ליברמן, גנץ מחבק אותו וליברמן עצמו מחפש פתרון למצוקה האלקטורלית של מפלגתו. ולכן, נשאלת השאלה האם רק ליברמן יכול לגרום לנו ללכת לקלפי גם הפעם הרביעית?
הכותב הוא פעיל חברתי, לשעבר יו"ר ועדת מעקב אחרי ביצוע הבטחות לעולים