פרנץ ליבנספצר, מנהל תחום אריזות ואיכות הסביבה של קבוצת נסטלה העולמית / צילום: איל יצהר, גלובס
לא בכל יום מגיעים לישראל אנשי מפתח בתעשיית המזון העולמית במטרה לדבר דווקא על הנזקים של התעשייה הזו. והנה, לאחרונה הגיע לביקור בישראל פרנץ ליבנספצר (Franz Liebenspacher), מנהל אריזות ואיכות הסביבה של קבוצת נסטלה העולמית.
ליבנספצר אומנם הגיע לביקור בישראל במסגרת סיורים באתרים בחברת אסם שבבעלות הקבוצה, אך הוא התבקש, בנוסף לכך, לשוחח עם נציגי החברות בשוק המקומי על האתגרים של התעשייה בהיבט הסביבתי. בראיון מיוחד ל"גלובס" אומר ליבנספצר, "תמיד פעלנו לייצר אריזות פחות מזהמות, אך זה לא היה בראש סדר העדיפויות שלנו".
במדינות רבות באירופה הפלסטיק הפך בשנים האחרונים לסמל שלילי, כשרשתות כמו סטארבקס ומקדונלד'ס הגבילו בין היתר את השימוש בקשיות פלסטיק ועוד. לעומת זאת, בישראל עד לפני חודשים ספורים הנושא כלל לא היה בתודעה הציבורית, וגם השינוי שמתרחש כעת צפוי להיות ארוך ואיטי.
לדברי ליבנספצר "העולם עובר לאיסור על שימוש בפלסטיק חד-פעמי, גם בכל מה שנוגע לתעשיית הניקיון. זה חלק מהאסטרטגיה של האיחוד האירופי. המחויבות לקיימות היא אחת מהמטרות המרכזיות שלהם, כשהיעד הוא שכל האריזות נדרשות להיות ניתנות למיחזור עד 2030. ההבנה היא שהדבר המהותי ביותר הוא הפלסטיק באוקיינוס. זה בלתי מתקבל על הדעת, וכתעשייה עלינו לפעול".
מדוע הנושא הזה מעסיק רק עכשיו חברות בינלאומיות?
"תמיד פעלנו לייצר אריזות פחות מזהמות, אך זה לא היה בראש סדר העדיפויות שלנו. בשנים האחרונות הבנו שעלינו להעלות זאת בסדר העדיפות שלנו, נהיינו מודעים יותר. אפשר לומר שהציבור ‘דחף את האף שלנו לתוך הזבל’, לתוך מה שקורה באוקיינוסים ובנהרות מבחינת הזיהום".
מה שליבנספצר מכנה "לדחוף את האף לתוך הזבל", הביא את ענקית המזון נסטלה, חברה ציבורית שמחזור המכירות השנתי שלה עומד על כ-93 מיליארד דולר, ובדומה לענקיות נוספות בתחום המזון דוגמת יוניליוור, להציב שורה של יעדים שמטרתם היא לצמצם את טביעת הרגל הסביבתית שלה, או במילים פחות מכובסות, לזהם פחות.
לפי היעדים הללו, התחייבה נסטלה לעבור עד שנת 2025 לשימוש בחומרים ניתנים למיחזור או לשימוש חוזר ב-100% של אריזות מוצריה, ולצמצם לאורך החברה התקופה הזאת בשליש את השימוש בפלסטיק חדש. לאחרונה גם הכריזה ענקית המזון השווייצרית על הקמת קרן השקעות בהיקף של 250 מיליון פרנק שווייצרי לחדשנות בתחום האריזות, במטרה להשקיע בסטארט-אפים המתמקדים בתחומים הללו.
אלא שבישראל, אפילו יותר מבמדינות אחרות, האתגר הוא לא רק לתכנן את האריזות ככאלה שניתנות למיחזור, אלא לוודא שהן אכן ימוחזרו. "אנחנו בנסטלה לא יכולים לעשות את זה לבד, למרות שאנחנו אחת מחברות המזון הגדולות בעולם. מה שנעשה הוא ליצור שיתופי-פעולה עם השותפים שלנו על-מנת לייצר סביבה שתאפשר את המיחזור הזה. המטרה היא לייצר שרשרת ערך שתאפשר מעגליות. לדוגמה, לבקבוקי פלסטיק יש ערך אמיתי. ברגע שנסגור את המעגל של שרשרת הערך הזו ונעבור לייצר מהם אריזות, לאנשים יהיה אינטרס לאסוף בקבוקים כי יהיה לכך ערך כספי".
שוקו בנייר וגביעי גלידה רב-פעמיים
ליבנספצר מפרט את צעדי הפעולה שנסטלה נוקטת כדי לעמוד ביעדים הללו. ראשית, מעבר לאריזות מקיימות יותר. כלומר, כאלה שניתן למחזר או כאלה לעשות בהן מילוי חוזר לצד בניית מודלים עסקיים חדשים בעולמות הללו. שני הצעדים הנוספים עליהם מדבר ליבנספצר הם איסוף פסולת ומיחזור, לצד הגברת המודעות וחינוך.
הוא מספר כי בספטמבר ייסדה נסטלה מכון מחקר בשווייץ שמטרתו ליזום מחקרים בנושא סביבה וקיימות ופיתוח פתרונות ומודלים עסקיים של הפצה, כשהמטרה היא בין היתר להפוך את האריזות למזהמות פחות, "במסגרת הזו גילינו מחדש את חומר הגלם נייר". בזכות הגילוי הזה, החלה נסטלה במעבר לשיווק אריזות השוקו שלה תחת המותג נסקוויק -באריזות נייר במקום בקופסאות פלסטיק.
זו לא הדוגמה היחידה: בשנה האחרונה השיקה נסטלה חטיף בריאות של המותג יס (YES) באריזת נייר במקום באריזת אלומיניום, וגם במותג המזון לחתולים שהיא מייצרת שנקרא Purina (ואגב נמכר בישראל) היא עברה לסוג פלסטיק שמזהם פחות ו"נותן סיכוי גבוה יותר לכך שימוחזר". "זה אולי נשמע כמו פלסטיק שמחליף פלסטיק, אבל בפועל מדובר בפריצת דרך", מדגיש ליבנספצר.
אחד הפרויקטים היותר מסקרנים של החברה שמזכיר ליבנספצר נוגע דווקא למודל עסקי חדש שהיא מציעה בשיתוף עם חברה בשם לופ (LOOP): מנוי אונליין להזמנת קופסאות גלידה של האגן דאז למילוי חוזר.
מדובר בפיילוט שהושק בניו יורק במהלך 2019 במסגרת שיתוף-פעולה של נסטלה עם השירות הראשון מסוגו של ארגון המיחזור העולמי טרה-סייקל ובמימון ובשותפות נסטלה. השירות של לופ מאפשר לצרכנים להזמין מוצרי מזון ומוצרי טיפוח אישי במנוי שכולל מילוי לאריזות רב-פעמיות. המשלוחים מגיעים לבית של הצרכן וארוזים באריזות רב-פעמיות. בהזמנה הבאה האריזות הללו נאספות מחדש מדלת הלקוח, נאספות ונשלחות לניקיון, למילוי מחדש ולשימוש חוזר.
כרגע מדובר בפיילוט שהתחיל ב-2019 בניו יורק, והתרחב בחודש שעבר גם לפיילוט בפריז, שכולל מוצרים יבשים. בהמשך, הוא הפיילוט צפוי להתרחב גם ללונדון. נסטלה אינה ענקית המזון היחידה שלוקחת חלק בפיילוטים של לופ: גם תאגיד דנונה הצרפתי וקונצרן יוניליוור לוקחים חלק.
במקביל, ליבנספצר מדבר על אפשרות נוספת של שינוי במודל העסקי - מכירה של מוצרים בתפזורת, ללא אריזה. כלומר, הצרכנים מגיעים עם קופסאות מהבית וממלאים מוצרים כמו קפה או מזון לבעלי חיים בעצמם, ללא אריזות. הלקוח מקבל תווית עם המשקל, ומשלם בהתאם בקופה. "התחלנו בסוף השנה האחרונה פיילוט בשלוש חנויות של נסטלה בשווייץ. שם זה קל יותר עבורנו כי יש לנו שם גישה ישירה לרצפת המכירה".
לדברי ליבנספצר, "הדאגה המרכזית שלנו היא אריזות החטיפים הגמישות". בכך הוא מתכוון לשקיות שעוטפות חטיפים כמו במבה או ביסלי. אותן אריזות מורכבות ממספר שכבות שעשויות מחומרים שונים בהם אלומיניום, כשלכל שכבה יש תפקיד אחר שמשמש צרכים כמו שמירה על טריות, שמירה על כך שהמזון לא יזדהם, וגם כדי שהצורה של החטיף תישמר. את האריזות הללו פיתחו בתעשייה לאורך שנים ארוכות, כדי להגיע לכל האיכויות הללו בעלות הכספית הנמוכה ביותר. אלא שכעת הן צריכות "לזרוק לפח" את המאמצים הללו, וזאת משום שהאריזות הללו אומנם נוחות לצריכה, אבל בלתי אפשרי למחזר אותן. הסיבה לכך נעוצה בשכבות שעשויות מחומרים שונים שלא ניתן להפריד ביניהם, ולכן גם במדינות שבהן הפסולת מופרדת וממוחזרת, הם לא יכולים להישלח לתהליך של מיחזור.
"פלסטיק רב-פעמי יהיה זול יותר מרגיל"
כדי לנסות להתמודד עם הפסולת הזו שבלתי ניתנת למיחזור, נסטלה, יוניליוור, דנונה וחברות מזון וטואלטיקה נוספות חתמו בסוף 2018 על התחייבות בנוגע לאריזות פלסטיק. במסגרת זו חתמו החברות על הגדרות חדשות שקובעות איזה סוג של אריזות ניתן למיחזור בהיקפים גדולים.
במקביל, הוא מציין כי "בפיתוח האריזות שלנו אנחנו לא רק מייצרים אריזות ניתנות למיחזור, אנחנו פועלים להאיץ גם המעבר לאריזות שמיוצרות מחומר ממוחזר. זה לא קל לבצע את ההתאמות הללו. יצרנו כללים וחוקים שמגבילים את בחירת החומרים לייצור המוצרים שלנו, כשמתוכם יש אריזות שיאסרו לשימוש שכן נראה כי לא ניתן יהיה למצוא להם פתרון שניתן למיחזור. זה מה שמגדיר את ההנחיות לעיצוב אריזה שלנו".
בנוסף, נסטלה שמשווקת מחוץ לישראל גם מגוון רחב של משקאות, החלה לצמצם את קשיות הפלסטיק המוצרפות למוצריה. "עברנו לייצור שמאפשר שימוש בקשיות נייר, והשקנו את זה כבר במדינות כמו מלזיה והרפובליקה הדומיניקנית, וזה צפוי לקרות בספרד. עד 2021 נפסיק עם קשיות הפלסטיק בכל אירופה".
אתה מאמין שהמודל של מנוי למילוי חוזר של אריזות יכול להפוך למשהו מרכזי בתעשייה?
"העולם מגוון, אנחנו רוצים לשמור על היכולת לפנות גם לאנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך ולמכור להם במחיר נגיש נס קפה או קיט קט, ולצד פיתוח היכולת לפנות לקהלים שיכולים להרשות לעצמם לשלם מנוי כזה. אולי בעוד עשור זה יהיה נפוץ יותר".
יש תפיסה שאומרת שכל העיסוק בקיימות מדבר בסוף לקהל של "ציבור אינטלקטואלי ואמיד" שיכול להרשות לעצמו לשלם על שירותים כאלה שהם גם בהכרח יקרים יותר.
"אני לא מאמין בזה. בסופו של דבר, מעגליות יכולה להפוך את הכול לנגיש יותר. היום זה מוגדר כפרימיום, אבל אנחנו צריכים להתחיל איפשהו. היום אין לנו היקפי ייצור ומכירה מספיק גדולים כדי להפוך את זה להיקפי מכירה בייצור המוני. הפתרון של מכירה בתפזורת מתאים יותר מבחינת מחיר. אני משוכנע שהקיימות טובה לכל אחד, ויכול להיות שאינטלקטואלים יכולים לראות את זה יותר כעת, אבל זה יהיה לטובת כולם בהמשך. כשיהיו לנו היקפים גדולים יותר, לייצר עם פלסטיק ממוחזר יהיה זול יותר מלייצר מפלסטיק חד-פעמי. נכון שאנחנו בתקופה של שינוי מהיר, ומאחר שזה נדיר אפשר לגבות על כך מחיר יקר יותר, אבל אין באמצע תעשייה שנהנית מכך".
אסם, בדומה ליתר השוק המקומי, עדיין נמצאת בפיגור ביחס לפיתוחים שקיימים באירופה. איך אתה מתרשם מישראל בכל מה שנוגע לאריזות, כלים חד-פעמיים וסביבה?
"אני לא יכול לשפוט את ישראל, וכל מה שאגיד עלול ליצור רושם מוטעה. זה תהליך, שכרוך בחינוך, וכמובן קל יותר אם יש מחויבות חוקית. כשאני נוסע למדינה מסוימת אני תמיד אומר לקולגות - ‘אני רוצה ללכת לאתרי הייצור ולהריח כמה זה מסריח’, ולא להסתפק במצגת עם המידע".
בישראל זה עדיין נראה רחוק. לעתים יש תחושה שעל רקע המצב הביטחוני, הפוליטי והכלכלי, לאנשים יש צרות דחופות יותר. מה צריך לעשות כדי שזה יראה אחרת?
"צריך להבין שמדובר בתהליך של שינוי היסטורי. בשנות ה-80 היה הגל הראשון של עוינות לאריזות. מדינות ברחבי העולם עמדו לחוקק חוקים בנושא, והתעשייה ביקשה לעשות זאת באופן וולנטרי. אני מאמין שבכל העולם או שהתעשייה תדאג לזה בעצמה, או שהמדינות ידחפו אותה לזה. אני הייתי מעדיף לעבוד בחברה שתהיה אחראית מספיק כדי לקבל עליה את התיק הזה. צריך להשתמש במובילי דעת קהל שיביעו את עמדתם - הם צריכים להכריז שהם עושים זאת ולקרוא להצטרף אליהם, וזה צריך לכלול יוצרים ומשפיעני אינסטגרם".
איזו עצה אתה יכול לתת לישראל כמדינה שנמצאת הרבה מאחור?
"יש רגולציה טובה ורגולציה שלילית. אם זה נעשה בצורה שנועדה לייצר סטנדרטים לתעשייה כדי להוביל אותה, זה מייצר אפקט חיובי ומאיץ את התהליך. אם זה רק כדי להוסיף עלויות ומיסוי כדי לסתום חורים בתקציב, כמו שקורה לעתים באירופה, זה מיותר. אם שחקנים נוספים מהתעשייה ירצו לקחת חלק בתהליך הזה, אנחנו נשמח זה משהו שאפשר לשנות רק כחלק מהתעשייה".
השינויים הללו דורשים השקעות ענק בפיתוח ומסבים עלויות כבדות גם לחברות עצמן. גם בתוך נסטלה אתה מרגיש שזה מאבק לקבל תקציבים מתאימים?
"אני לא תמיד מקבל את הכסף כשאני מבקש, אבל גאה לעבוד בחברה שעושה צעדים ומשקיעה בסביבה ובקיימות".
גרטה תונברג בת ה-16, שזוכה לאחרונה לסיקור נרחב, טוענת שבלתי אפשרי לתקן את הנזק שכבר נגרם. זה לא מעט מדי ומאוחר מדי?
"אני חושב שצריך ללכת לפי המדענים ולסמוך עליהם, ובהתאם לעמדות של האיחוד האירופי והסכם פריז. זה לא מאוחר מדי לעצור את ההתחממות הגלובלית. הם יצרו מספר לוחות זמנים, ואני גאה שאנחנו כחברה צריכים ויכולים להקדים את הדד-ליינים. זו דחיפה חזקה עד 2030 כדי להמשיך קדימה במחויבות שלנו. ולא הייתי משקיע את כל הכוחות שלי אם לא הייתי חושב שזה יהווה שינוי משמעותי לאנושות. עדיף לעשות משהו, מאשר להגיד זה מאוחר מדי".
"לא הייתי רוצה שמנכ"ל נסטלה יראה שיש לי כלים חד-פעמיים"
"אפשרות הקיום לאורך של שנים של עסקים שלא יאפשרו שמירה על הסביבה וגם מתן מענה לצרכים של הצרכן היא חלקית בלבד" אומר ל"גלובס" אבי בן אסאייג, מנכ"ל אסם-נסטלה.
לדברי בן אסאייג, "התחום המשמעותי שדורש מאיתנו המון שינויים הוא האריזות", ומציין כי בחברה "פועלים להפחית את משקל האריזות - דרך מעבר מאריזות קשות לאריזות רכות. ברגע שהורדתי את משקל האריזות עשיתי טוב לסביבה".
מהלך נוסף שבן אסאייג מגלה שנבחן באסם נוגע למה שנסטלה העולמית כבר מתנסה בו בשווייץ - מעבר לקנייה מזון יבש בתפזורת לפי משקל, עם שימוש חוזר באריזות. "תחשבי שיחד עם הפתיתים שאני מוכר באריזה אני גם אתן לך קופסה שתוכלי כל פעם לבוא ולמלא אותה ולשקול, כמו שקונים היום ירקות ופירות. העולם אומנם לא הולך לשם - הוא הולך לכמה שיותר מדוד וארוז מראש, אבל יש גם מגמות הפוכות וצריך לפקוח עין. אנחנו עושים מהלכים בנושאים האלה".
בנוגע ליעדים של אסם בשוק המקומי, מציין בן אסאייג כי היא "אסם התחייבה שעד 2025 לא תהיה פה אריזה אחת שלא תהיה ברת-מיחזור, ויש לנו הרבה מאוד עבודה לעשות. אנחנו עד סוף השנה נעמוד על כך ש-67% מהמק"טים שלנו, ניתן יהיה למחזר את האריזות שלהם, ונשלים הפחתה של כ-340 טון אריזות ביחס ל-2016".
במקביל לתהליכים הללו, עד יוני השנה תשלים אסם-נסטלה גם בישראל תהליך של הפסקת השימוש בכלים חד-פעמיים באתרים ובמפעלים שלה כחלק ממהלך עולמי של הקבוצה. בהקשר זה מוסיף בן אסאייג: "אני לא הייתי רוצה לארח את מנכל נסטלה, או את הבוס הישיר שלי, מנכ"ל נסטלה אירופה ושיראה שיש לי כלים חד-פעמיים. זה לא יהיה רגע נעים".
"שולחים את הפסולת לטורקיה, ואז מייבאים אותה בחזרה"
הביקור בישראל של פרנץ ליבנספצר, מנהל אריזות ואיכות הסביבה של קבוצת נסטלה, הוביל לשאלה כיצד מגיבים בתעשייה המקומית לשינויים במדיניות הפלסטיק והאריזות. "ברמת התעשייה, יש הרבה מאוד מפעלים בישראלים שנשארו מאחור. בהתחלה ראינו בזה איום, אבל היום אנחנו רואים בזה הזדמנות לחדשנות", אומר ל"גלובס" נתן וילנר, יו"ר איגוד הפלסטיק בהתאחדות התעשיינים. לדבריו, "בביקור של ליבנספצר הייתה היענות אדירה, האולם היה מלא עם כ-200 איש מתחום האריזות ומשוק המזון, יש רעב גדול למידע בנושאים הללו ולהתמודדות עם האתגר".
למעט המעבר לתשלום על שקיות ניילון ופחי המיחזור, נראה שהרגולציה הישראלית נמצאת הרבה מאחורי זו האירופית. "אני מאמין שגם אם הרגולטור עדיין לא החליט מה הוא רוצה בנוגע לטיפול המקומי בסוגיית הפלסטיק, החברות הבינלאומיות יכתיבו את השינוי, כי הן מתנהלות בהתאם לרגולציה האירופית. גם היצרניות המקומיות נמצאות בתהליך של מעבר לחומרים ממוחזרים, ובראשן אלה שעוסקות ביצוא. צריך להבין שנסטלה באירופה מתנהלת לפי דעת הציבור - דעת הקהל היא מאוד אגרסיבית והיא מכתיבה את הקצב. להערכתי, הפלסטיק לא ייעלם, אבל צריך לעשות את ההתאמות כדי לצמצם את ההיקף שלו".
עם זאת, מדבריו של וילנר עולה כי המציאות בישראל אבסורדית - השוק נאלץ לשלוח פלסטיק למיחזור במדינות אחרות, ואז ליבא פלסטיק ממוחזר. "מה שחסר בישראל הוא חוליה משמעותית - מפעל מיחזור. כדי לייצר מוצרים מפלסטיק מחומר ממוחזר אנחנו צריכים ליבא את חומר הגלם מטורקיה, כי אין בישראל מפעל שמסוגל לקחת פלסטיק משומש, כמו בקבוקי שתייה, ולהעביר אותו את התהליך שיאפשר להשתמש בו שוב. בישראל ממיינים את הבקבוקים, דוחסים אותם ושולחים אותם לטורקיה למיחזור, כך שניתן יהיה להשתמש בחומר הגלם הזה. לכן המפעלים צריכים ליבא את הפסולת הזו לארץ.
"זה אבסורד. החומר הזה יקר ב-50% מהפלסטיק הלא ממוחזר, וכולם מנסים לאגור אותו. זה חסם מאוד משמעותי לתעשייה המקומית. המדינה צריכה לעודד יזמים להיכנס לייצור כזה".