האם צריך שר לענייני הייטק? / צילום: עדינה וולמן/דוברות הכנסת, עיבוד תמונה: טלי בוגדנובסקי
"אם יש שר חקלאות, איך זה שאין שר הייטק?" השאלה הזאת עולה מפעם לפעם בשיחות שנערכות עם אנשי הייטק. על פניו, השאלה אינה מופרכת. משרד החקלאות הוקם עם היווסדה של המדינה, כשחקלאים היו חוד החנית של הציונות ושל המדינה הצעירה. הם סיפקו ביטחון תזונתי, יישבו את הפריפריה ושמרו על הקרקעות. להיות חקלאי היה מקור לגאווה.
במשך השנים השתנו הערכים השולטים ועלה קרנם של ההייטיקסטים - אותם צעירים, ברובם תל אביבים, שמתחזקים את מקור הגאווה החדש של ישראל - תרבות האקזיטים והחדשנות. תעשיית ההייטק הפכה למנוע הצמיחה של הכלכלה והחוזק שלה חיוני לחוסנה של מדינת ישראל. מבלי להיכנס לשאלת החשיבות של משרד החקלאות, אי אפשר להתעלם מהשאלה האם יש היום גורם אחד שאחראי לקחת על עצמו ברצינות את קידום התעשייה הכי חשובה לכלכלה הישראלית?
בחודשים האחרונים נראה שהרעיון הזה עולה לדיונים בתדירות גבוהה יותר. השבוע הציגו יו"ר כחול לבן בני גנץ וח"כ יזהר שי בפני 100 בכירים מתעשיית ההייטק הצעה לרפורמה שתרחיב את הסמכויות של משרד המדע והטכנולוגיה. על פי התוכנית, אל המשרד יתווספו שלוש הפונקציות החשובות ביותר שנוגעות למדיניות הטכנולוגיה של ישראל ושכיום פועלות תחת משרדי ממשלה אחרים: ישראל דיגיטלית תעבור מהמשרד לשוויון חברתי; רשות התקשוב, שאחראית לתשתית המחשוב של הממשלה ולשירותים לאזרח, תעבור ממשרד ראש הממשלה; והדובדבן שבקצפת - העברת רשות החדשנות ממשרד הכלכלה והתעשייה.
התוכנית של גנץ ושי היא לא התוכנית היחידה לארגון מחדש של הסמכויות הממשלתיות על מגזר ההייטק. בשנה האחרונה עבדו הן במשרד התקשורת והן במשרד המדע על תוכניות משלהם. תוכניות אלה זכו לפרסום מועט אם בכלל, בשל אי הבהירות, שלא לומר השיתוק הפוליטי.
המדיניות מפוזרת בשלל גופים
לפני שנתעמק בשאלה הנחיצות של משרד ממשלתי במשרה מלאה שיעסוק בקידום הייטק וחדשנות, צריך להבין את המצב הקיים. במשרד המדע והטכנולוגיה בדקו את הנעשה בעולם וגילו שבעוד שבשאר העולם הגופים האמונים על ההכשרה המדעית והקשר עם התעשייה מרוכזים בגוף אחד או שניים, בישראל, מכיוון שהאקוסיסטם התפתח מלמטה ולא בהכוונה מלמעלה, נוצר ביזור יתר של גופים כך שהסמכויות החשובות שנוגעות לתחומי הדיגיטל וההייטק מפוזרות בין הרבה יותר משלושה גופים: משרדי הממשלה - משרד הכלכלה, משרד המדע והטכנולוגיה ובמידה מסוימת גם משרד החינוך - ולצדם פועלים לא מעט "לוויינים", שתפקידם מרכזי וחשוב לא פחות.
כך למשל, מיזם "ישראל דיגיטלית", שנועד להפוך את ישראל למובילה בתחום השירותים הדיגיטליים לאזרח, היה בעבר חלק מרשות התקשוב, אך פועל כיום במסגרת המשרד לשוויון חברתי. רשות החדשנות (לשעבר המדען הראשי) פועלת במסגרת משרד הכלכלה והתעשייה. גופים רלוונטיים נוספים הם יחידת התעסוקה במשרד העבודה, והתארגנויות אד-הוק, כמו למשל הוועדות הממשלתיות של אלוף במיל' פרופ' יצחק (איציק) בן ישראל, שעומד בראש הוועדות לקידום הבינה המלאכותית (ועמד בתחילת העשור בראש הוועדות שהיו בין הגורמים להפיכתה של ישראל ל"מעצמת סייבר"). זאת רק ההתחלה.
בצד האקדמיה, שנושאת באחריות להכשרת המהנדסים ולמחקר המדעי, מוצאים את המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) שבה פועלת הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), שבה נקבעים סדרי העדיפויות בתחומי ההכשרה האקדמית אותם רוצה מדינת ישראל לקדם. בנוסף פועל במסגרת האקדמיה הלאומית למדעים פורום בשם תל"מ (הפורום לתשתיות לאומיות למחקר ולפיתוח) שבו חברים נציגי ות"ת, רשות החדשנות, משרדי האוצר והמדע והטכנולוגיה ומפא"ת (המינהל למחקר פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון). גוף זה אחראי למשל על התוויית מדיניות ההשקעה של ישראל במדע הקוונטי - הבסיס למהפכה הטכנולוגית המשמעותית הצפויה הבאה.
צבי מרום, יו"ר איגוד ההייטק בהתאחדות התעשיינים, לא סבור כי קיים פגם בפעילות הגופים שהוזכרו, אך הוא סבור שכדי לעשות יותר, נדרשת מסגרת אחרת. "האם נעשו ב-12 השנים האחרונות צעדים גדולים לקדם את התעשייה? התשובה היא לא. זה לא שההייטק לא יודע לנהל את עצמו. הוא יודע אפילו די טוב, אבל ברמה הלאומית לא הותוותה מדיניות שיכולה להזניק אותנו קדימה".
עם זאת, מרום מזהיר שעצם מינוי של שר אינו בהכרח התשובה הנכונה, והשאלה החשובה היא "האם תהיה לשר משנה סדורה". לדברי מרום, "אם לא ימונה שר שכזה, רצוי לפחות להעביר את רשות החדשנות למשרד ראש הממשלה, משום ששם 'הדברים קורים'".
כמובן, לא כל הגורמים עמם שוחחנו תמכו ברעיון למנות שר לענייני הייטק, דיגיטל, חדשנות או כל קונסטלציה אחרת של סמכויות מורחבות בהשוואה להווה. תשובה שחזרה שוב ושוב הייתה שיש כתובת - הרשות לחדשנות - שמבצעת את עבודתה היטב, וכי התעשייה שהתפתחה בעידוד ממשלתי אך באופן עצמאי, לא זקוקה לשר, שרק עלול להפריע. תשובה נפוצה נוספת היא שמדינות שונות מינו שרי חדשנות ודיגיטל מהסיבה שהן סבלו מפיגור בתחום ולכן נדרשו למינוי מיניסטריאלי כאמצעי לסגירה מהירה של הפערים - סיבה שלדעת רבים אינה רלוונטית לישראל.
גורמים אחרים מציינים כי פורום תל"מ מצליח לקדם מדיניות ממשלתית בצורה טובה, גם כשהיא מצריכה חיבור של גופים ממשלתיים שונים. כך למשל, לאחר שהוצע להקים גוף שיתכלל את המדיניות הממשלתית בתחום הקוונטים אמרו גורמים ממשלתיים ל"גלובס": "המסקנה שעכשיו צריך להקין גוף שיתכלל את כל עבודת המשרדים השונים היא טעות גדולה. יש לנו כבר גוף שמטפל בנושא שנקרא פורום תל"מ שבו גופי ממשלה שונים עובדים ביחד וכבר הוכיחו את יכולתם לטפל בנושאים שכאלה כפי שהיא טיפחה בנושא קידום נושא הטכנולוגיות הקוונטיות".
ח"כ שי, שטרם כניסתו לפוליטיקה היה איש הון סיכון (וגם, גילוי מלא - כותב טור שבועי ב"גלובס"), ביטא הערכה לפעילותם של רשות החדשנות ופורום תל"מ, אך דווקא קידום הטכנולוגיות הקוונטיות מעיד לדעתו על המגבלות של שני הגופים האלו. לדבריו, צריך לכוון הרבה יותר גבוה. "פורום תל"מ מקדם מדיניות במבנה לא מסודר", הוא מסביר, "יש שם 20-30 מתנדבים שעושים עבודה נפלאה מטעמים ציוניים".
לגבי רשות החדשנות אמר שי: "לרשות החדשנות עם התקציב המדלדל שלה יש נקודת ראות צרה. יכול להיות שבסוף הם יקבלו את המשימה לתכלל את הנושא הזה, אבל קודם כל המדינה צריכה להחליט שזה הנושא. קיימת ירידה דרסטית בתקציבים שלהם כך שהם לא באמת יכולים לממן פרויקטים אמיתיים של מחשוב קוונטי. צריכה לשבת ועדה שתצביע על היעדים הריאליים של ישראל בעוד שלושים שנה.
"צריכים להיערך באופן מתאים במעבדות באוניברסיטה, אולי לבחור שתי אוניברסיטאות שיקבלו מימון ממשלתי, להביא מדענים מחו"ל או לבצע דברים נוספים שמחליטים לתמוך בהם כמדינה ברמה של תקציבים. כל זה גדול על רשות החדשנות וזה גם לא התפקיד שלה, רשות החדשנות מממנת מחקר ופיתוח במקום שהמדינה מחליטה שהיא מוכנה, רוצה ויכולה להתערב אבל זה מחקר ופיתוח בשלבים מוקדמים וזה תקציבים שונים לחלוטין".
"תעשיית ההייטק היא לא קבוצת לחץ"
גם היזם שלום דסקל, שותף ומייסד קרן בלואקונומי, שכתב את מצע מפלגת העבודה בתחום ההייטק בבחירות הקודמות, סבור ש"שר לענייני הייטק הוא חשוב, נחוץ ודחוף, בתנאי שהגופים שמפוזרים בין כמה משרדים יהיו תחת אותו משרד, ובפרט רשות החדשנות". לדבריו, "כל נושא המענקים והתקציבים שהיום משרד האוצר מאשר צריכים לעבור למשרד הייטק; ההקלות במיסוי למפעלים מועדפים צריכים לצאת ממשרד הכלכלה, החינוך ותוכניות ההכשרה המקצועיות שתחת משרד החינוך צריכות לצאת משם גם כן, וכך גם התעודות והמענקים להכשרות שתחת משרד המדע והטכנולוגיה. כל זאת, כדי שכל נושא ההכשרות ותעודות גמר מקצועיות יהיו באותה מסגרת".
אולם גורמים שמכירים מקרוב את האופן שבו מתקבלות ההחלטות בממשלה מביעים חשש מפני צעד כזה. "מצד אחד, אם תהיה אישיות פוליטית שתהיה מסוגלת לרתום גורמים במשרדים ממשלתיים שונים, הדבר יכול מאוד לעזור. מצד שני, הגופים השונים - למשל רשות המסים ומשרד האוצר - לא יוותרו על הסמכויות שלהם. כך רק יוקם גוף נוסף ויש פוטנציאל שזה יצור חילוקי דעות שדווקא יתקעו את המדיניות". לדברי ח"כ שי, "דווקא המצב הקיים כיום יוצר אי הבנות, חיכוכים מיותרים ובעיקר בזבוז משאבים ברמה הלאומית. איחוד כל התקציבים המבוזרים כיום במשרדים שונים יוביל ליעילות גבוהה יותר וליכולת ביצוע משמעותית יותר".
שאלה נוספת היא המומחיות של הפקידים, שהיום יש להם הבנה מוגבלת בנושאים הקשורים להייטק. לכן טוב שיהיה משרד שהפקידים שלו מוכוונים ללימוד והבנה של הנושא, אך זה גם עלול לפגוע בתמריץ של הפקידים במשרדי הממשלה האחרים ללמוד את הנושא. גורם נוסף עמו דיברנו הביע חשש מפני פוליטיזציה של המשרד וקבלת החלטות שנובעת משיקולים של שר כזה או אחר. "תעשיית ההייטק היא לא קבוצת לחץ, זה לא חקלאים ותעשיינים, והיא גם לא רוצים להיות כזאת, אבל משרד יכול להוביל לכך", אמר אותו גורם. "בנוסף, יש חשש מפני תקלות מדיניות - למשל קידום תוכניות לא מתאימות, רק כדי שהשר יגזור קופון. צריך לזכור שלשר יש תמריץ - להראות שהמשרד שלו רלוונטי. לכן יכול להיות שמה שצריך לעשות זה למנות סגן שר באחד המשרדים שיהיה אחראי על ההייטק".
האם צריך שר שיהפוך את השירותים האזרחיים לחדשניים כמו באסטוניה?
ישראל היא אולי מעצמת סייבר, ובקרוב אולי גם בינה המלאכותית וקוונטים, אבל בתחום השירותים לאזרח, חרף מאמצים כנים של הנוגעים בדבר במשך שנים רבות, אין לה הרבה במה להתגאות. דנמרק ואסטוניה, למשל, עלו פעם אחר פעם בשיחות כדוגמה למדינות שבהן השירותים חדשניים.
מרבית אזרחי ישראל לא רק שאינם משתתפים בחגיגת ההייטק, אלא שהם בעיקר אינם נהנים דיים מפירות הטכנולוגיות שמפותחות בעולם בכלל ובישראל בפרט.
כשמדברים על שר הייטק הכוונה היא בדרך כלל לגורם שאחראי על תעשיית ההייטק, אליו ניתן לחבר את רשות התקשוב וישראל דיגיטלית, שאחראים על הפיכת משרדי הממשלה והשירותים לאזרח לדיגיטליים. ההצעה של משרד התקשורת מתמקדת בחלק השני של המשרד, כלומר באופן שבו היישומים הטכנולוגיים באים לידי ביטוי בחיי היומיום של האזרחים. בשונה מההצעה של משרד המדע ושל מפלגת "כחול לבן", ההצעה של משרד התקשורת לא כוללת את רשות החדשנות.
את השינויים הללו מנסה משרד התקשורת מנסה לקדם מזה למעלה משנה וחצי, בנימוק שכדי להביא תועלת לצרכנים באמצעות שירותים איכותיים, על הרגולטור לעסוק לא רק בתשתיות התקשורת, אלא בכל עולם השימושים. באפריל 2019 הפיק המשרד דוח שבו המשרד מבקש בין היתר לצרף תחת אחריותו את ישראל דיגיטלית ורשות התקשוב. הדוח לא מסתפק באיחוד הגופים תחת מטריה אחת, אלא מרחיב ומציע גם ש"כל משרדי הממשלה, השלטון המקומי והעיריות האמונים והאחראים על נתינת שירותים לאזרחי מדינת ישראל, יידרשו להקים מנהלה דיגיטלית אשר תעבוד בשיתוף פעולה עם משרד התקשורת והחדשנות הדיגיטלית". חודשיים לאחר פרסום הדוח אף פרסם מנכ"ל המשרד נתי כהן טור בנושא ב"גלובס".
עם זאת, לא כולם סבורים שהפתרון לבעיה הוא שר ממונה. "יש לתת תמריצים ברורים לשרים ולפקידות המקצועית לשלב בסדר היום שלהם פרויקטים דיגיטליים כחלק בלתי נפרד מהאג׳נדה הכוללת", אומרת גל לנדאו יערי, ששימשה בעבר כמנכ"לית בפועל של הבורסה לניירות ערך, והיום משמשת כמנהלת המחקר של מכון חוגג לחקר יישומי הבלוקצ'יין בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. אולם התנאי המקדמי לכך, מדגישה לנדא יערי, הוא "שלכל משרד יהיה סדר יום טכנולוגי ברור, שמושרש עד אחרון הפקידים".