ממלא-מקום פרקליט המדינה, עו"ד דן אלדד / צילום: כדיה לוי
בצה"ל הייתה ידועה פעם האמרה שכל חייל צריך להסתובב עם סנגור צמוד. על כמה מבכירי הפרקליטות אפשר להגיד שהם צריכים לשקול להתחיל להסתובב עם יועץ תקשורת צמוד, שכן נדמה שהם מתקשים להבין את המשמעות התקשורתית-ציבורית של ההחלטות המשפטיות שהם מקבלים בתיקים שבמוקד תשומת-הלב הציבורית. הם מסייעים בכך, שלא בכוונה ושלא בטובתם, לפוליטיקאים ציניים שרוצים לערער את אמון הציבור בפרקליטות.
כך קרה למשל בתחילת אוקטובר האחרון, כשעו"ד ליאת בן-ארי, המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית, החליטה להיעדר משניים מתוך ארבעה ימי השימוע של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בן-ארי, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט חשבו כי לא תהיה כל פגיעה בזכויות של נתניהו בשל היעדרותה של הפרקליטה הבכירה.
הם צדקו - אבל גם התגובה הציבורית והתקשורתית הקשה להיעדרות בן-ארי הייתה מוצדקת. שלושת הבכירים ספגו ביקורת, גם על-ידי החתום מעלה, על כך שלא השכילו להבין מבעוד מועד שהיעדרות בן-ארי משני ימי שימוע משחקת לידיו של נתניהו ואנשיו, ואף שאין לה השפעה כלשהי על גורל תיקי נתניהו, היא נראית רע ופוגעת באמון הציבור בפרקליטות. צדק צריך גם להיראות ולא רק להיעשות.
פרי בשל
עכשיו זה קרה גם לממלא-מקום פרקליט המדינה, עו"ד דן אלדד. אלדד - שבן-ארי היא אחת מהמבקרות הגדולות של מינויו לממלא-מקום פרקליט המדינה - לא לקח מספיק בחשבון שהחלטה שלו ערב הבחירות לפתוח בחקירה פלילית בפרשת חברת המימד החמישי, שיו"ר כחול לבן בני גנץ היה היו"ר שלה, תיפול כפרי בשל לידי כל מי שטען כי אלדד הוא שלוחו של שר המשפטים אמיר אוחנה מהליכוד.
הטרגדיה מבחינתו של אלדד היא שהוא קיבל החלטה נכונה מבחינה משפטית, שלא לומר את ההחלטה היחידה האפשרית לאור הראיות שנצברו בתיק. החלטה שאימצה את חוות-הדעת המשפטית בנושא של עו"ד שלמה למברגר, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים.
הטרגדיה של אלדד מתעצמת לאור העובדה שלמרות שאחת המשמעויות החשובות של ההחלטה לפתוח בחקירה בפרשיית המימד החמישי היא שלפחות בינתיים גנץ הוא מחוץ לתמונת החשדות - היא משמשת את ראש הממשלה ואנשיו כדי לשים כביכול את גנץ על מישור פלילי אחד עם נתניהו.
העובדות עצמן
דווקא בגלל שכבר קשה לזהות אמת מבעד לקרבות האגו והאינטריגות בתוך הפרקליטות, ומבעד לספינים שעושים הפוליטיקאים לכל החלטה של היועץ המשפטי לממשלה או הפרקליטות, לציבור מומלץ לשפוט את המציאות על סמך העובדות היבשות.
ולהלן העובדות נכון ל-23 בפברואר 2020: בנימין נתניהו הוא אדם שנוהלה נגדו חקירה מסועפת ומורכבת בשלושה תיקים על-ידי מיטב חוקרי המשטרה. המשמעות המשפטית של הראיות הרבות שנאספו על-ידי החוקרים נבחנה לעומקה על-ידי 25 פרקליטים בכירים ומנוסים במשך שבועות וחודשים, ולאחר הליך שימוע הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים.
בני גנץ, לעומת זאת, הוא אדם שאף שהיה יו"ר של חברה שיש נגדה חשד למרמה, החליטו היועמ"ש ובכירי הפרקליטות, בהם דן אלדד, שלפחות לפי שעה החשד אינו מוביל אליו.
כמובן שככל שהחקירה תעמיק, עשויים להתגלות פרטים נוספים שיביאו גם לחקירתו של גנץ. אם למישהו עוד אכפת מהעובדות.
*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו הם בעיצומם. גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, נתניהו מכחיש את המיוחס לו, ועומדת לו חזקת החפות.