עבודה מהבית / צילום: shutterstock
הטרנד החדש בשוק העבודה הישראלי הוא עבודה מהבית. על פניו, מדובר בחלומו של כל עובד. מה יותר נעים מלהישאר בפיג'מה, להכין כוס קפה, לפתוח את המחשב ולהתחיל לעבוד? לא נתקעים בפקקים או נדחסים ברכבת, אין צורך לבזבז זמן עבודה יקר בנסיעה ובשיחות סרק במסדרון ומבלים את יום העבודה באווירה הכי ביתית שיש. אפילו מבחינה אקולוגית מדובר בפטנט מושלם ולא מזהם. העבודה מהבית היא פתרון נפלא, אך השאלה היא עבור מי?
המושג "טלוורקינג" קיים כבר כמעט חמישים שנה אך הטכנולוגיה והשינויים בשוק העבודה הובילו לכך שבעשור האחרון הוא הפך בהדרגה לפתרון להרבה מאוד בעיות שבהן נתקלו מעסיקים. דוח השכר השנתי של הממונה על השכר במשרד האוצר, שפורסם לאחרונה, גילה כי בשווקי העבודה המתקדמים בעולם העבודה מהבית נפוצה מאוד. מאחר שישראל מפגרת בנושא, הממונה המליץ על הרחבת הניסוי שנערך בשירות המדינה. באחרונה אף הודיעה חברת אמדוקס העולמית שכל עובדיה יוכלו לעבוד יום אחד בשבוע מהבית, והצטרפה בכך לחברות נוספות.
העבודה מהבית היא פתרון איכותי כי היא חוסכת זמן ומאפשרת גמישות רבה בשעות העבודה, אלא ששימוש בכלי הזה מבלי לגבות אותו במדיניות שמירה על זכויות העובדים, עלולה לדרדר עוד יותר את תנאי העבודה בישראל שגם כך אינם מן המשובחים בעולם המערבי. עוד לפני הרחבת התופעה, עובדים רבים נדרשו לזמינות לא סבירה הרבה מעבר לשעות העבודה הרשמיות וכעת הציפייה הזו עלולה להתרחב. מצופה מאיתנו לענות למיילים כמעט בכל שעות היממה, להגיב להודעות ברשתות החברתיות השונות ולא לשכוח לרגע את המשימות הבוערות שהנחנו על השולחן. במובן הזה, השולחן אולי הופך לווירטואלי אך הטלוורקינג הוא בסך הכל השלב הבא בתהליך העבודה ללא גבולות. שלב שאטרקטיבי למעסיקים שחוסכים מקום וכסף.
בישראל, הבעיה מחריפה מאחר שמלכתחילה שבוע העבודה ארוך, לא שפוי ובמקרים רבים, גם לא מתגמל כראוי. כך, מושגים חביבים כמו Work-life balance מצדיקים יום עבודה שמסתיים ב-19:00, כאילו מדובר באיזון ראוי בין עבודה לחיי משפחה וחברה. התוצאה היא שוק עבודה לא שוויוני מבחינה מגדרית, תחושת הישרדות של משפחות צעירות רבות, והורים, בדרך כלל אבות, שפוגשים את ילדיהם לשעה ביום וגם זה רק במקרה הטוב. העבודה מהבית נשמעת עבור רבים מהעובדים כפתרון קסם ללחץ הקיצוני שמפעיל עלינו ג'ונגל העבודה, אלא שגם כאן, איזון הוא מושג מוגזם למציאות מעוותת של עבודה אינטנסיבית בשעות הערב המאוחרות לאחר יום ארוך של עבודה וטיפול בילדים. העובדה שמצופה מאיתנו כמעט להודות על הזכות שניתנה לנו לעבוד בלילה, מקוממת.
השאלה החשובה, אם כך, היא לא האם נכון לעבוד מהבית וליהנות מן הטכנולוגיה המאפשרת זאת, אלא כיצד ניתן להפוך את הפתרון הראוי הזה למיטיב באמת עבור ציבור העובדים? הפתרון המרכזי הוא כרגיל לקצר משמעותית את שבוע העבודה ולהשוותו לאורכו המקובל במדינות מערביות אחרות כמו שבדיה, צרפת, גרמניה ואפילו בריטניה. כל פתרון אחר יהווה פלסטר למציאות המסוכנת מבחינה חברתית של שעות עבודה ארוכות.
ובכל זאת, עד שהיקף העבודה בחוק יקוצר משמעותית, קריטי שהעבודה מהבית תוגדר היטב בהסכמי העבודה, אישיים או קיבוציים. חשוב גם שהמעסיק יספק לעובדים מהבית את התנאים המתאימים לעשות זאת, אם מדובר במחשב נייד או באמצעים הטכנולוגיים הרלוונטיים ואם מדובר בתשלום בעבור ארוחת צהריים. ברמה המקרו-חברתית, יש לוודא שהעובדים מהבית באופן מלא או חלקי יישארו עובדי החברה ולא יופרטו באיזה מיקור חוץ מנטרל יחסי עובד-מעביד ששוק העבודה מצטיין בו.
ובנוסף, עבודה מהבית מוגדרת כפתרון לבעיית הפקקים. רגע לפני שנכנסים לאופוריה מן השעות היקרות שנחסכות בזכות הפתרון היצירתי, חשוב לזכות שעבודה מהבית איננה פתרון לבעיית התחבורה הציבורית, היא גם לא משפרת את תשתית הכבישים. גם אם משרדי הממשלה יאמצו את מדיניות העבודה מהבית, על הממשלה שתתמנה ביום מן הימים, להגדיל משמעותית את תקציב הפיתוח של התחבורה הציבורית.
הכותב הוא דוקטורנט בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב, מרצה באוניברסיטה הפתוחה ובבינ"ה, התנועה ליהדות חברתית