מילים ביקורתיות רבות נכתבו ונאמרו בשבועות ובחודשים האחרונים על הליקויים בעבודת הוועדה לבחירת שופטים. במרכז הביקורת עמדה פרשת מינויה של אסתר (אתי) כרייף לשופטת בזמן שניהלה מערכת יחסים אינטימית עם יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד אפי נוה, ותוך שנוה פעל לקידום המינוי שלה. כידוע, השניים חשודים בעבירות של מתן וקבלת שוחד, בהתאמה.
אבל הביקורת לא נעצרה בנוה או בכרייף. היא נמתחה, בין היתר, גם על שר האוצר משה כחלון, חבר הוועדה לבחירת שופטים, לאחר שהתברר כי אחרי מינויה לשופטת היו לו יחסים קרובים עם כרייף; כמו גם על שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, שכרתה ברית עם אפי נוה וישבה בראשות הוועדה לבחירת שופטים בתקופה הרלוונטית.
תשומת-לב פחותה הוקדשה לאחריותם של שופטי בית המשפט העליון שהיו חברים בוועדה לבחירת שופטים בתקופת שקד-נוה, ובראשם נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת מרים נאור. זה קרה בצדק. קודם כל משום שיחסי נוה וכרייף - ולהבדיל, יחסי כחלון-כרייף - לא היו ידועים לנאור ולחבריה, וגם משום שנאור ועמיתיה לעליון סלדו גם בזמן אמת מאופן התנהלותם של כמה מחברי הוועדה האחרים.
"העדות במשטרה היא מסמך מטלטל"
ואולם יש מי שרואה את הדברים אחרת וסבור כי לנאור, שגם מסרה עדות במשטרה במסגרת חקירת פרשת נוה-כרייף, יש אחריות לא מעטה למה שקרה. ד"ר לימור זר-גוטמן, מומחית לאתיקה וראש המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית של עורכי הדין על-שם וינר במכללה למינהל, אומרת כי תמליל העדות של הנשיאה נאור במשטרה הוא "מסמך מטלטל שמוכיח מה שמחקרים רבים בתחום של אתיקה התנהגותית (behavioral ethics) טוענים כבר שנים - שבמצבים מסוימים גם האדם הכי ישר (וכזו היא ללא ספק מרים נאור) יהיה שותף למעשים לא ראויים".
לדברי ד"ר זר-גוטמן, בגלל הטיות קוגניטיביות שקיימות אצל כולנו, הנשיאה נאור לא פעלה בזמן אמת לעצור את המעשים הלא ראויים שנעשו בוועדה לבחירת שופטים, בפעולה או בשתיקה.
תמליל העדות של הנשיאה נאור, שהייתה שותפה לוועדה לבחירת שופטים בתקופה שבה מונתה השופטת אתי כרייף, נחשף לאחרונה בידי העיתונאית שרון שפורר באתר "המקום הכי חם בגיהנום". נאור העידה במשטרה כי ידעה שנוה, שלא היה חבר בוועדה, היה למעשה הדמות הדומיננטית בה: "כך הוצג לי. על פיו יישק דבר. זה הגיע בעיקר מאילנה (עו"ד אילנה סקר - נציגת לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים שמונתה על-ידי אפי נוה, ח"מ). לעתים התווכחתי עמה. זה עמד להשקפתי בסתירה לסעיף 6א לחוק בתי המשפט, הקובע כי נציגי הלשכה בוועדה צריכים להיות עצמאיים".
עוד אמרה נאור בעדותה במשטרה: "אני מעולם לא כינסתי שופטים כדי לדון במועמדים (לשיפוט). מותר לדבר ולהתייעץ עם מי שיכול לתרום מידע, אבל לא התכנסנו לגבי מועמדים. ניתן ללמוד על הדומיננטיות של נוה גם בישיבות ובשיחות האחרות שנוהלו בפניי".
"היו לה אמצעים לעצור את זה"
ד"ר זר-גוטמן אומרת כי מעדות זו עולה כי נאור ידעה, אך לא פעלה לעצור את המעשים הלא ראויים שהתנהלו לאורך תקופה ארוכה שבה מינתה הוועדה 300 שופטים, שהם כמעט מחצית מכלל שופטי ישראל. מעשים שלפי הגדרתה בחקירה גם מנוגדים לחוק, הדורש מחברי הוועדה "לא להיות מחויבים להחלטות הגוף מטעמו הם חברים בוועדה".
איך קורה שאישה ישרה ומנוסה כמו הנשיאה נאור מבינה שהוועדה פועלת באופן בעייתי, והיא ממשיכה להגיע לישיבות הוועדה ולשתף פעולה עם המעשים האלה שנמשכו לאורך זמן?
ד"ר זר-גוטמן: "בכל הכבוד, אני לא מקבלת את ההסבר שמסרה נאור בחקירה, שלפיו 'אני לא יכולתי לעצור את זה'. לעמדתי, היו בידי נאור הדרכים לעצור את זה. למשל, שלושת נציגי בית המשפט העליון יכלו להפסיק להגיע לישיבות הוועדה, עד שנוה ימשוך ידו ממנה. כנשיאה היא יכלה להפעיל לחץ על נוה, בכך שהייתה אוסרת על שופטים ליטול חלק בפעולות ובכנסים של הלשכה. בדיוק כפי שנהג בזמנו נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק למול ראש הלשכה דאז, שלמה כהן, כאשר האחרון הפעיל את משוב השופטים בניגוד לעמדתם (מה שכונה אז 'חרם השופטים'). דמיינו איך היה נראה הכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת, בו חזינו כולנו בתוכנית 'עובדה' שחשפה את כוחו של נוה, ללא שופטים - ותבינו כמה כוח היה בידי הנשיאה נאור".
זר-גוטמן אומרת כי לפי המחקרים בתחום של אתיקה התנהגותית, הסיבה הראשונה להתנהגות של נאור היא "עיוורון משתלם", שלפיו אנו נוטים להתעלם ממעשים לא ראויים היכן שמשתלם לנו לא לראות מעשים אלה. "כפי שנאור מעידה, הוועדה לא פעלה זמן רב, ונוצר מחסור אקוטי של שופטים, דבר שבוודאי הגביר את העומס השיפוטי - עניין כואב שהנשיאה צריכה מתוקף תפקידה לטפל בו. מסיבה זו השתלם לנאור להעלים עין מהפעילות הלא ראויה בוועדה, כי כך הוועדה פעלה מהר ואיישה את 300 התקנים ונתנה מענה לבעיית העומס. האינטרס שלה כנשיאה גרם לה לא לראות ולא להתמודד עם הדרך העקומה והלא חוקית בה פעלה הוועדה".
ד"ר זר-גוטמן מוסיפה ואומרת כי נאור גם לקתה ב"עיוורון עקיף", שלפיו אנו נוטים להתעלם ממעשים לא ראויים היכן שמישהו אחר מבצע אותם ולא אנו נדרשים "ללכלך את הידיים". "המעשים נעשו על-ידי חברי הוועדה האחרים, לא על-ידי נאור עצמה או שני השופטים האחרים בוועדה, ולכן קל היה לה להתעלם ולא לעצור את פעילות הוועדה".
לטענת זר-גוטמן, סיבה שלישית על בסיס המחקרים תראה שהנשיאה נאור גם לקתה בנטייה לא להבחין במעשים לא ראויים (ולפי החשד אף לא חוקיים) כאשר זה קורה בהדרגה. "בדיוק כמו הצפרדע שלא קופץ אם מכניסים למים חמימים ומעלים את החום בהדרגה, כך גם אנו מתרגלים למעשים לא ראויים שהופכים בהדרגה למעשים לא חוקיים שהופכים למעשים לא חוקיים מבלי שנשים לב. ניתן לשער כי מעורבות נוה בוועדה הלכה והחמירה לאורך ציר הזמן, בעיקר כשהוא נוכח לדעת שאיש לא עוצר אותו, והנשיאה נאור פסעה במדרון החלקלק הזה מבלי משים".
זר-גוטמן מציינת כבעיה נוספת את היעדר השקיפות שאופף את עבודת הוועדה לבחירת שופטים. לדבריה, "בכל הנוגע למניעת התנהגות לא ראויה, אור השמש הוא מונע מצוין. אין לי ספק כי יותר שקיפות הייתה מחייבת את הנשיאה נאור לפעול למגר את האופן הלא ראוי בו פעלה הוועדה. כמובן ששקיפות הייתה מדרבנת גם את יתר חברי הוועדה לנהוג בדרך ראויה".
זר-גוטמן מסכמת ואומרת כי "אין בסיבות אלה כדי לפטור את כבוד הנשיאה נאור מאחריות ציבורית למה שאירע, אלא להאיר את ההטיות שהובילו אותה להתנהגות זו ולהראות בכך את הצורך הדחוף לשנות את נהלי עבודת הוועדה ואולי גם את הרכבה, כדי לגבור על כשלים אלה ולהבטיח שמעשים כאלה לא יישנו".
הרשות השופטת: "רק איכות המועמד קובעת"
תגובת הרשות השופטת: "דברי הפרשנות של המרואיינת אינם משקפים את התנהלות הדברים ביחס לשופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים. אמת-המידה היחידה המנחה ואשר הנחתה תמיד את השופטים בוועדה לבחירת שופטים היא האיכות המקצועית של המועמד, והשופטים החברים בה אינם מתעלמים ממעשים לא ראויים כאשר אלה ידועים להם. השופטים החברים בוועדה פועלים על-פי שיקול-דעתם העצמאי תוך כיבוד החוק.
"הצורך להגיע להסכמות בין חברי הוועדה לבחירת שופטים מעולם לא הוסתר. הוא עומד בבסיסה של הוועדה לבחירת שופטים, אשר מורכבת מגורמים שונים אשר לא פעם חלוקים ביניהם. הדבר מתבטא, בין השאר, במכתבה של נשיאת בית המשפט העליון דאז מרים נאור לשרה שקד מנובמבר 2016 שהובא לידיעת הציבור:
"הנחת ההצעה לשינוי הרוב הנדרש בוועדה בעיתוי הנוכחי מהווה בנסיבות העניין משום 'הצבת אקדח על השולחן'... מצב דברים זה אינו מאפשר לנו, שופטי העליון החברים בוועדה, להמשיך עמך במהלך של התייעצויות וניסיון מוקדם להגיע להסכמות. לא ניתן לפעול בדרך זו שעה שכללי ההכרעה עשויים להשתנות 'תוך כדי תנועה'... אין בכוונתנו להמשיך עמך לעת הזו בהידברויות ובהתייעצויות מוקדמות בנוגע לגיבוש רשימת המועמדים ובנוגע להסכמות אפשריות. כל אחד מאיתנו יפעל במסגרת הוועדה לבחירת שופטים באופן ענייני ועל-פי החוק".
*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים בעניינם של אפי נוה ואתי כרייף הם בעיצומם. השניים מכחישים את המיוחס להם, ועומדת להם זכות החפות.
