לפני מספר חודשים ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין חברת עמינח. פסק הדין עסק בחובת ניכוי מס במקור החלה על עמינח מהטבות שניתנו על-ידה לבעלי חנויות לשם עידוד מכירת תוצרתה בחנויותיהם. לפסק הדין יש השלכות רוחב על סקטורים רבים בעולם המסחרי, כמו חברות ביטוח וסוכני ביטוח או חברות תרופות ורופאים, הנוהגים לתמרץ את לקוחותיהם לשווק את תוצרתן ללקוחות הסופיים.
מעובדות פסק הדין עלה כי חברת עמינח נהגה להעניק ללקוחותיה, שהם בעלי חנויות הרוכשים את תוצרתה, נקודות זכות בהתאם להיקף הרכישות אותן הם מבצעים. נקודות זכות אלה כונו על-ידי עמינח "הנחות", ובפועל ניתנה לבעלי החנויות האפשרות לקבוע את אופן השימוש בנקודות, בין בדרך של קבלת מוצרים מעמינח, בין בדרך של המרת הנקודות להטבות כדוגמת נסיעות לחו"ל ובין בדרך של פדיון הנקודות למזומן.
עוד עלה מעובדות פסק הדין כי עמינח עודדה את בעלי החנויות להמיר את הנקודות לנסיעות משותפות לחו"ל של בעלי החנויות יחד עם עובדי עמינח, וזאת לשם יצירת גיבוש ביניהם.
בין הנחות לתשלומים
כאמור, השאלה המרכזית שנידונה בפסק הדין הייתה החובה החלה על עמינח לנכות מס במקור מהטבות אלה. נקדים ונסביר כי חובת הניכוי במקור חלה בדרך-כלל על תשלום לספקים, לעובדים וכו' הנותנים למשלם שירות או מוכרים לו נכס, כחלק מפעילותם. כך, בהיעדר אישור מרשות המסים לפטור מניכוי במקור, יידרש המשלם לנכות מהתשלום מס במקור על-מנת להבטיח כי מקבל התשלום לא יחמוק מתשלום המס החל עליו.
כאמור, חברת עמינח ראתה בהטבות שניתנו על-ידה לבעלי החנויות כ"הנחות" שניתנו ללקוחות - להבדיל מתשלומים המשולמים לספקים נותני שירות. בהתאם לכך, הנחות אלה לא טופלו על-ידה כתשלומים החייבים בניכוי מס במקור, אלא כהקטנה של עלות המכר לבעלי החנויות, בגינה יש להוציא חשבונית זיכוי. במילים אחרות, עמינח לא חלקה על עצם החבות של בעל חנות הנהנה מהטבות לשלם מס על הטבות אלה, כי אם על שאלת החובה החלה עליה לנכות מס במקור מ"המתנות" שניתנו על-ידה ללקוחותיה בעלי החנויות.
בית המשפט המחוזי מפי השופט אחיקם סטולר דחה את הערעור של חברת עמינח. בהתייחסו לטענת עמינח כי בעלי החנויות היו לקוחותיה, ולא ספקים שסיפקו לה שירותים, ועל כן לא חלה חובת ניכוי מס במקור, פסק בית המשפט כי אכן לשם קיומה של חובת ניכוי במקור נדרש כי המדובר בתשלום ששולם על-ידי עמינח עבור נכס שנמכר או שירות שסופק לה.
עם זאת, בית המשפט קבע כי בעלי החנויות היו לא רק לקוחות של עמינח שצרכו את תוצרתה, אלא גם ספקי שירות שסיפקו לעמינח שירותי קידום מכירות. מתן שירותים אלה היה חלק ממערך שיטתי וחשוב שפעל לטובת עמינח, ואין כל הצדקה שהתשלום בגין שירותים אלה ייהנה מפטור מניכוי מס במקור. עוד תהה בית המשפט והקשה כיצד ניתן לראות בטיסה לחו"ל או בפרס אחר משום "הנחה" הניתנת לבעל החנות.
גם פטור לא יעזור
בפסיקתו זאת אימץ בית המשפט את חוזר מס הכנסה 19/90, שקבע כי הכלל הוא שהפרסים הניתנים לסוכני מכירות או לסוחרים על-ידי הספקים, מהווים חלק אינטגרלי מהכנסות הסוכנים. הכנסות אלה חייבות בניכוי מס במקור, אף אם בידי הסוחר או סוכן המכירות אישור לפטור מניכוי במקור, שכן אישורים אלה אינם חלים על הכנסות בשווה מזומן. חריג לכלל האמור הוא מצב בו ההנחה ניתנת בהענקה של כמות נוספת מהמוצרים הנרכשים (הנחת כמות), ומובן מאליו כי על הנחה זאת לבוא לידי ביטוי בספרי החשבונות של הסוחר מקבל ההנחה.
לסיום ייאמר כי פרקטית לפסק דין זה יש השלכות רוחב לא רק לעניין עצם הניכוי במקור, אלא גם לעניין הרישום בספרי החשבונות של נותן ומקבל ההנחה וכן לעניין מע"מ. מטבע הדברים, ספקים המעוניינים כי ההנחות הניתנות על-ידם לא תתחייבנה בניכוי מס במקור, צריכים להקפיד כי ההנחות תינתנה בדרך הפשוטה של הנחות כמות בלבד.
מעבר לכך, נציין כי הפסיקה בעניין עמינח תיזכר לא רק כפסיקה המרעה עם ציבור הנישומים, שכן קיומה של חבות המס בכלל ושל החבות בניכוי במקור בפרט הותנתה בקיום מערכת יחסים עסקית בין נותן ההטבה למקבל ההטבה. לעומת זאת, מצב בו ניתנת הטבה או ניתן פרס ללקוח פרטי, בוודאי שאינו נופל לגדר הסוגיה נשוא פסק הדין.
כך למשל, יש מקום לבחון מנגנונים נפוצים של מתן הטבות ללקוחות, כגון מתן נקודות לנוסע המתמיד וכו': האם הטבות אלה מהוות הטבה ללקוח עסקי המקדם את עסקיו של נותן ההנחה - או שמא מדובר במתן הטבה ללקוח פרטי, אשר ייתכן כי אינה חייבת בניכוי מס במקור.
הכותבים הם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO.
