נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי / צילום: Aijaz Rahi, AP
ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי שקד במשך חמישה חודשים על הכנת ביקורו של דונלד טראמפ במדינה. הוא עצמו נהנה מתשומת לבו הלא-שגרתית של הנשיא בספטמבר 2019, כאשר השניים הופיעו בעצרת של 50 אלף הודים-אמריקאים ביוסטון, טקסס. ניתן לה השם Howdy, Modi"", משהו מעין 'אהלן, מודי'. היא הייתה מפגן חיבה ושותפות פוליטית בין שני מנהיגים עם ביוגרפיות שונות מאוד אבל עם תוצאות דומות מאוד. השבוע הביא מודי את טראמפ לאיצטדיון קריקט הודי, שבו קראו 100 אלף מקומיים, 'נאמאסטה, טראמפ'.
מודי הוא בן גוג'אראט, מדינה שהיא בעצם אומה בצפון-מערב הודו. הוא היה ראש הממשלה (צ'יף מיניסטר) של המדינה במשך 12 שנה, ושכנע הודים וזרים שהיא סיפור הצלחה כלכלי, מעשה ידיו להתפאר. הוא נהג להביא מנהיגים זרים לגדולה בערי גוג'אראט, אמבדאבאד (שזו ההגייה המקובלת של השם הנכתב 'אחמדאבאד').
לא כל המוזמנים נענו להזמנותיו. במשך שנים ארוכות מודי היה מוקצה מחמת מיאוס בבירות מערביות. בחלק ממערב אירופה ובארה"ב כניסתו נאסרה. הסיבה הייתה החשד שהוא אירגן, או לפחות התיר, טבח של מוסלמים, אלף או יותר, בשנת 2002. חקירה משפטית הניבה הרשעה של אחדים ממקורביו. היא לא מצאה דופי במודי עצמו.
יחסים דו-צדדיים ושורות תחתונות
נצחונו בבחירות של 2014 פתח בן לילה את כל הדלתות המוגפות. הוא חרש את כדור הארץ לאורכו ולרוחבו, ופיתח יחסי ידידות קרובים עם גלריה בלתי רגילה של אנשים: נשיאי ארה"ב, רוסיה וסין; מנהיגי ישראל, איראן וערב הסעודית; הוא אפילו ניהל פלירט קצר ולא-מחייב עם שני ראשי ממשלה פקיסטניים. הוא גילה בזה שלהודו אין מדיניות-חוץ בתור שכזאת, אלא יש לה אוסף מורכב ומרשים של יחסים דו-צדדיים. עניינים עקרוניים או תימאטיים אינם מרבים להעסיק אותו. רב-צדדיות (מולטי-לטראליזם) היא משהו קצת מעורפל, כמעט מטאפיזי.
זה בהחלט מתאים לדונלד טראמפ. הוא מאמין רק ביחסים דו-צדדיים, בטובות הנאה וב"שורות תחתונות". כאשר הוא מגיע להודו, אין לו כל חשק לדבר על זכויות מיעוטים, על חופש הדיבור, או על דיכוי קשמיר. לעומת זאת הוא להוט לחתום על הסכמי סחר.
התלונה היחידה שהוא משמיע על הודו: היא "מדינת המכסים הגדולה ביותר בעולם", ומנוי וגמור אתו לשכנע אותה להוריד את מכסיה, "במיוחד ביחס אלינו". כיוצא בזה הוא סוכן מכירות, הדוחק במארחיו לרכוש מוצרים אמריקאיים. הודו נדרשה לקנות יותר נשק מארה"ב, ובמסיבת העיתונאים המסכמת שלו טראמפ נקב בעונג בשמותיהן של מערכות הנשק שהודו התחייבה לרכוש, בשלושה מיליארד דולר.
האם הנשיא שמע על המהומות בצפון-מזרח דלהי? "שמעתי על איזו התקפה", הוא ענה, "אבל לא דיברתי [עם מודי] על זה. זה עניינה של הודו".
זיכרונות 1947
אכן, זה עניינה. אבל התמוטטות החוק והסדר ברחובות עיר הבירה הייתה מוסיקת רקע קודרת. נרנדרה מודי הכין בחודשים האחרונים את ביקור טראמפ - אבל גם יצר את הנסיבות שבהן מתנגנת המוסיקה הזו. בשעה שטראמפ נשאל עליה, שבעה בני אדם נורו למוות. מאז, נכון לרביעי בבוקר המספר עלה עד 20, והצ'יף-מיניסטר של אזור דלהי קורא לממשלה לשלוח צבא לרחובות. שוטרים מתנגשים עם מפגינים, מפגינים מתנגשים עם מפגינים, והנכס הגדול ביותר של הודו המודרנית מתנפץ לרסיסים: הרמוניה בין-עדתית.
ברחובות דלהי מתנגשים מוסלמים והינדו בהיקף שכנראה לא נראה דוגמתו מאז הימים העקובים מדם של חלוקת הודו, ב-1947. אז נטבחו לפחות מיליון בני אדם, ו-15 מיליון נמלטו מבתיהם, כדי לאפשר את הקמת פקיסטן המוסלמית. הרוב הגדול של תושבי הודו העצמאית אמנם היו מלכתחילה בני דת ההינדו, אבל היא, בניגוד לפקיסטן, חשבה את עצמה למדינת כל תושביה. חוקתה קובעת שהיא מדינה חילונית. מוסלמים, לפחות 14% מכלל האוכלוסייה (הנתונים לא התעדכנו רשמית זה 20 שנה), התלוננו מאז ומעולם על אפליה, וחלקם בין העניים היה תמיד גדול יותר מחלקם באוכלוסייה; אבל ממשלות הודו מעולם לא הואשמו שהן אנטי-מוסלמיות. עד הממשלה הנוכחית.
מודי משליך את העכבות
מפלגתו של מודי חזרה וניצחה בבחירות הכלליות במאי שעבר. היא קיבלה רוב מוחלט של מושבי הפרלמנט בזכות עצמה, משהו שלא נראה דוגמתו מאז 1984. הפופולריות האישית של מודי היא כמעט חסרת תקדים.
הניצחון השני שיחרר את ראש הממשלה מרוב העכבות של חמש השנים הראשונות. זמן קצר לאחר השבעתו הוא מימש את חלומם רב-השנים של הלאומנים ההינדואיים, ופירק את קשמיר, המדינה היחידה בפדרציה ההודית שבה יש רוב מוסלמי. כמעט כל מנהיגי קשמיר נמקים בכלא, או במעצר בית, מאז אוגוסט שעבר. קשמיר נותקה במשך חודשים מן האינטרנט ומשירותי טלפון סלולרי. השירותים האלה חוזרים לאיטם, אבל נרמול פוליטי רחוק מאוד.
זמן קצר אחר כך, מודי עשה עוד צעד נועז ומחדד-קיטוב: הוא העביר חוק בפרלמנט, האוסר למעשה הגירה של מוסלמים אל הודו. החוק שולל ממוסלמים, רק ממוסלמים, מעמד של פליטים לגיטימיים, אם הם חוצים את הגבול משלוש הארצות המוסלמיות הגובלות בהודו או סמוכות אליה: פקיסטן, בנגלדש ואפגניסטן.
החוק הזה, והאיום להתחיל לטהר את מרשם האוכלוסין בהודו מחלק של תושביה המוסלמים, הוא העומד במרכז מהומות הרחוב. התסיסה התחילה בנובמבר. גילוייה הראשונים היו בקמפוסים של שתי אוניברסיטאות בדלהי, והן התפשטו אל חלקים אחרים של הארץ הענקית (ראו-נא וידיאו על הפגנות רחוב בהודו ב-2019).
"טרוריסטים" ו"בוגדים"
ממשלת מודי ניסתה לנצל את מחלוקות קשמיר וחוק האזרחות כדי לזכות ביתרונות פוליטיים. מודי, שנשא על כתפיו בהצלחה ניכרת את מערכות הבחירות של מפלגתו ב-2014 וב-2019, ניסה לתרגם את ההצלחה הזו ללשון מקומית בבחירות בשלוש מדינות של הודו בחמשת החודשים האחרונים. ראו זה פלא, הקסם הלאומי של מודי התפוגג בבחירות במהרשטרה (שמומבאיי היא בירתה), ג'הארקאנד (מדינה במזרח הודו) ואזור דלהי (שאמנם אין לו מעמד של מדינה, אלא של 'טריטוריה', אבל יש לו פרלמנט משלו עם ראש ממשלה). בכל השלוש, מפלגת מודי הפסידה. בדלהי לא עזרו הטונים הלאומניים הצורמים, שכללו את איפיון האופוזיציה כ"טרוריסטים" ו"בוגדים".
הדמוקרטיה ההודית היא אמנם שם דבר. זכותם של יותר ממיליארד בני אדם לבחור את ממשלותיהם מעמידה את הודו משכמה ומעלה לא רק מעל שכנותיה, אלא גם מעל רוב ארצות העולם. אבל צל מתארך עכשיו על הדמוקרטיה הזו. סובלנות ופלורליזם מותקפים בפרלמנט, בתקשורת ועכשיו גם ברחוב. לפי עיתונאית הודית אחת, "מוסלמים רועדים מפחד באשר הם". לא רק מוסלמים רועדים, אלא גם ליברלים וחילונים מכל הדתות והזרמים.
אבל היחסים האישיים בין מודי לטראמפ מעולם לא היו טובים יותר. וזו כמובן נחמה חשובה. הידיעות על מרחץ הדמים בדלהי הופיעו אתמול באתרי רשת הודיים (כמו news18.com) תחת הרובריקה של Namaste Trump, שלום עליך טראמפ.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny