חרדי מדבר בסלולר / צילום: שלומי יוסף
במערכת הבחירות הנוכחית נושאים חברתיים לא נמצאים במרכז סדר היום, ויש לכך גם יתרונות. אחד המשמעותיים שבהם, זה האפשרות לקדם ולסייע בהכנסת לימודי ליבה במוסדות חרדיים. סוגיה שהיא דרמטית בהשלכותיה על החברה הישראלית בעשורים הבאים, והפעולות הפוליטיות שנעשו בתחום עד היום לא סייעו לעניין בלשון המעטה. אבל כעת ישנה הזדמנות להביא לשינוי.
אתחיל מגילוי מלא, אני חרדי המעוניין בלימודי ליבה עבור ילדי, זו הפוזיציה ממנה אני מדבר. השלמתי לימודי ליבה בגיל מאוחר, ואני חושב שאין סיבה למנוע לימודים אלה במגזר החרדי בגיל צעיר. אני תומך ביוזמות המקדמות זאת, ומנסה למנוע מכשולים המפריעים להליך זה. אחד המכשולים הבולטים והקשים לשילוב חרדים בעולם התעסוקה וההשכלה, זה פוליטיקאים מקטבים מסוגו של יאיר לפיד.
היו לי הרבה תקוות כאשר יאיר לפיד נכנס לפוליטיקה בפעם הראשונה בשנת 2013. בניגוד לאביו, שנקט במדיניות נכונה של תמיכה בקיצוץ דרסטי של המגזר הציבורי וקיצוץ במדיניות הרווחה והקצבאות מחוללי העוני, אך התאפיין בבוטות מילולית וחוסר רגישות, חשבתי שיאיר לפיד יכול להיות הזדמנות מצוינת למדינת ישראל. אדם שינקוט מדיניות כלכלית נכונה כמו אביו, ויחד עם זאת ינהג באדיבות וברגישות כלפי יריבים הפוליטיים. לכאורה, נוסחה מנצחת לקידום מדיניות.
המציאות שפגשנו הייתה הפוכה - יאיר לפיד נקט במדיניות כלכלית של הגדלת המגזר הציבורי, חלוקת כספי ממשלה (למשל יוזמת מע"מ אפס) וסטטוס קוו בעודף הרגולציה והביורוקרטיה. ונוסף לזה, הוא נקט ברטוריקה אנטי חרדית חריפה שגרמה לחרדים להתנהג בהתנגדות דווקנית לכל דבר שהציע לפיד. התוצאה הייתה, שהליכי שילוב החרדים הקיימים הואטו, ותהליכים חדשים פשוט לא נוצרו בתקופתו. החשדנות שיצר לפיד בקדנציה שלו באוצר, מקשה ואף מסכלת יוזמות עד היום.
ואפשר אחרת. אפשר לקדם את שילוב החרדים בעולם התעסוקה, ולקדם את שילוב לימודי הליבה אצל החרדים. כדי שזה יקרה, חשוב ש"מתודולגיית יאיר לפיד לשילוב חרדים" לא תהיה שם כדי להזיק. אין צורך להתעמת עם החרדים, וגם לא צריך לכפות אותם לכלום.
כפייה איננה יעילה לשינוי חברתי, אך גם אין בה צורך. כבר היום, יש אלפי (ואולי אף עשרות אלפי) הורים חרדים המעוניינים שילדיהם ילמדו לימודי ליבה. רובם הם בוגרי אקדמיה חרדים, אשר השלימו את לימודי הליבה בשלב מאוחר ומעוניינים שילדיהם יוכלו ללכת במסלול שלהם באופן קל יותר. אז אם יש כל-כך הרבה חרדים שמעוניינים, מדוע אין עדיין (למעט בודדים) מוסדות חרדיים עם לימודי ליבה? מסתבר שהביורוקרטיה הישראלית אחראית גם לזה.
במספר ערים חרדיות הורים חרדים ניסו להקים מוסד לימודי, שכל החידוש בו הוא שיש בו גם לימודי ליבה, אך משרד החינוך לא המכיר בהם, בגלל נהלים קשוחים. כך למשל, כדי לקבל "סמל מוסד" (מספר מוסד המוכר במשרד החינוך), יש צורך בהגשת בקשה רשמית של הרשות המקומית למשרד החינוך. הרשויות המקומיות החרדיות לא מוכנות לשתף פעולה עם מוסדות חדשניים, ולפיכך אינן מאפשרות להגיש בקשה שכזו, וגודעות באיבן את כל הניסיונות להכניס לימודי ליבה. גם רשויות מקומיות שאינן חרדיות או רשויות מעורבות, נמנעות מסיוע להקמת מוסדות חרדיים, כדי למנוע "התחרדות" (קצת אבסורדי שדווקא חרדים המבקשים להשתלב מעוררים פחדים שכאלה) או בגלל כניעה למפלגות החרדיות בקואליציה העירונית. וכך, אלפי הורים חרדים מוצאים עצמם במצב בו הם שולחים ילדיהם למוסדות שאינם לרוחם, פשוט בגלל היעדר אפשרות אחרת.
אין צורך להיאבק כדי להכניס לימודי ליבה, צריך פשוט לאפשר. צריך לאפשר באמצעות הסרת חסמים ביורוקרטיים שגודעים מוסדות אלה באיבם. צריך לבטל את התלות באישור הרשות המקומית, ולאפשר ליזמים חינוכיים חרדיים להקים מוסדות חדשים ושמשרד החינוך יכיר בהם בלא מכשולים. מוסדות שכאלה, יהוו אלטרנטיבה אטרקטיבית עבור הורים רבים, ועם הזמן כוחות השוק החופשי יעשו את שלהם.
מדיניות זו של דה-רגולציה וצמצום ביורוקרטיה יכולה לאפשר שינויים חברתיים דרמטיים, בלא מאבקים ובלא כפייה. כדי להביא לשינוי זה, צריך שמפלגות יבינו שצמצום ביורוקרטיה יש לה לא רק ערך כלכלי חשוב, אלא גם ערך חברתי גדול. ודווקא כאשר הזירה הפוליטית לא עוסקת במלחמות דת, זה ההזדמנות להביא לשינוי שישפיע על עתידה של מדינת ישראל.
הכותב הוא פעיל לקידום ערכי חירות הפרט, ממייסדי קבוצת "הליברלים החרדים", ופעיל לשילוב חרדים בעולם התעסוקה