הצבעה לבחירות לכנסת ה-22 / צילום: שלומי יוסף, גלובס
אחד המאפיינים המייחדים את הבחירות הקרובות, הינו קיומן בצל נגיף הקורונה.
בעלי זכות בחירה מסוימים (שמספרם מוערך בכמה אלפים בודדים) עלולים להחמיץ - ככל הנראה - את השתתפותם בבחירות לאור הנחיות משרד הבריאות, המחייבות אותם להימצא בבידוד.
על פי ההנחיות מי שהיה בסין, תאילנד, הונג קונג, סינגפור, מקאו, קוריאה הדרומית ויפן במהלך 14 הימים האחרונים, כל תקופת שהות נחשבת כביקור, נדרש להישאר בבידוד בית עד להשלמת 14 ימים ממועד השהייה בארצות אלה, ובימים האחרונים אף הנחה המשרד את הציבור גם לשקול נסיעות "לא דחופות" לאיטליה ואוסטרליה, אולם לא התקבלה הנחיה על החוזרים ממדינות אלו בשלב הזה.
באופן אירוני מתברר כי זכות הבחירה של מי שמצוי באשפוז עקב הימצאות הנגיף בגופו, עשויה להישמר באופן טוב יותר מאשר מי שלא חלה - אך נדרש לשהות בבידוד בית. שכן, על פי הדין בעל זכות בחירה, שביום הבחירות לכנסת מאושפז בבית חולים רשאי להצביע בקלפי למאושפזים שתוצב בבית החולים (הצבעה במעטפות כפולות, כמו חיילי צה"ל).
לעומת זאת, מי שמצוי בבידוד בביתו, עלול להחמיץ את זכותו להצביע, שכן לפי הפרסומים האחרונים בכלי התקשורת, פתרון אפשרי בדמות הצבת מספר של כ-12 קלפיות מיועדות לאנשים הנמצאים בבידוד, עלול להיות חלקי ומוגבל.
נכון למועד כתיבת שורות אלה, לא נמסר עדיין היכן יוצבו הקלפיות הייעודיות ברחבי הארץ. משרד הבריאות מסר כי על המצביעים בקלפיות הייעודיות האמורות יהיה להגיע לקלפיות הייעודיות ברכב פרטי ולא בתחבורה ציבורית.
אדם המצוי בבידוד וגר במקום מרוחק רב מהקלפי הייעודית ואשר אין ברשותו רכב פרטי לא יוכל להצביע. ניתן לטעון בהקשר זה כי הרצון לאפשר זכות הצבעה למי שמצוי בבידוד, לצד מגבלת השימוש ברכב ציבורי, מביא עימו אפליה לטובת בעלי אמצעים על פני שאין בידיהם אפשרות להחזיק רכב.
הדילמה שבין הרצון לאפשר לכל בעל זכות בחירה להשתתף בבחירות, לבין הצורך להגן על הציבור, אינה פשוטה כלל ועיקר.
כידוע, הזכות לבחור הינה אחת מחירויות היסוד המרכזיות והחשובות ביותר. זכות זו, שרבים רואים בה גם חובה אזרחית, עומדת למעשה בבסיס הדמוקרטיה והיא מעוגנת בחוק יסוד: הכנסת, הקובע כי "כל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה שנה ומעלה זכאי לבחור לכנסת אם בית משפט לא שלל ממנו זכות זו על פי חוק".
ואולם, ככל זכות, גם הזכות להצביע אינה עומדת בפני עצמה, אלא יש לאזן אותה מול זכויות וחובות אחרות. במקרה שלפנינו, יש לאזן אותה עם זכות הציבור לשלמות גופו ובריאותו.
לשם פתרון הדילמה שבפנינו אפשר להיעזר דווקא בהיגיון תלמודי, הלקוח מהלכות פיקוח נפש.
אחד הנימוקים ההלכתיים לפיהם יש להעדיף הצלת חיים על שמירת שבת - מלבד הכלל המציב את שמירת חיי האדם כערך נשגב - הינו הכלל התועלתני לפיו "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" (תלמוד בבלי, שבת, קנא, ב).
שימוש בכלל הלכתי זה, כדי להכריע במחלוקת הנוגעת לבחירות - אינו חדש.
כבר נעשה בו שימוש לפני למשלה מעשרים שנה, על ידי בית המשפט העליון, מפי כב' השופט טירקל במסגרת בעתירה לבג"צ שעסקה בהחלטת של שר הפנים להאריך את משך כהונתה של ועדה קרואה ברשות המקומית בקה אל גרביה למשך שנה (בג"ץ 8833/96, 8906 לחאם ואח' נ' שר הפנים ואח', פ''ד נא(1) 38). בית המשפט קבע כי קיומה של ועדה קרואה פוגע אכן בזכות לבחור ובזכות להיבחר, אך יחד עם זאת קבע כי לעיתים עדיף לקבל פגיעה בזכות הדמוקרטית בטווח הקצר, על מנת להועיל למימוש אותה זכות בטווח הארוך, וביסס נימוק זה על הכלל האמור מהלכות פיקוח נפש.
על פי היגיון זה, נראה כי בבחירות הקרובות נעדיף לפגוע בזכות הבחירה של חלק קטן מן הציבור, אותו ציבור המצוי בבידוד בביתו, על מנת להבטיח כי חלקו האחר (הגדול) יוכל להגיע לקלפי בבטחה, ללא חשש הידבקות.
נאחל לשוהים בבידוד לסיימו ללא פגע, כך שגם אם יחמיצו הפעם את ההשתתפות בבחירות הקרובות יוכלו לשוב ולהצביע בבחירות עתידיות, תוך שמירת בריאותם שלהם ובריאות הציבור הרחב.
הכותב הוא שותף בכיר במשרד גולדמן ארליך אדלשטיין אביגד ושות'