ניכור הורי / אילוסטרציה: שאטרסטוק
לאחרונה עלתה לכותרות תופעת הניכור ההורי המציפה את אוזלת-היד של מערכות המשפט והרווחה בהתמודדות עם מגמה הולכת ומתרחבת. המקרים אליהם נחשפתם בתקשורת ("קשר השתיקה") הם שהגיעו לגבול הקיצון ברצף, ויש עוד הרבה מקרים לפניהם, קשים לא פחות.
ניכור הורי מעסיק את אנשי המקצוע בשני בעשורים האחרונים, אך רק ב-1985 הוטבע המונח "סינדרום הניכור הורי" למצב יחסים המתקיים בין שני הורים פרודים לילדיהם. הניכור מתגלה כאשר ילדים מסרבים לקיים קשר עם אחד מהוריו, ללא כל סיבה מוצדקת לדידם. בפועל מדובר בתוצאת "שטיפת מוח", פעולת תכנות שמבצע הורה אחד שמטרתה לנתק את הקשר הקיים של הילד עם ההורה השני.
הבעיה הגדולה ביותר ולעתים אף הניכור החמור ביותר נעשים על-ידי הורה שגורם לילד להזדהות מוחלטת עם כאבו. הילד חשוף לדיכאון ולשבר של ההורה "הננטש" ומאשים את ההורה השני בפירוק המשפחה ובמצב ההורה ה"מנכר".
המחקרים בעניין תסמונת ניכור הורי מלמדים כי בדרך-כלל הצד המנכר הוא הצד הנעזב או הצד המובס, ובכדי לחזק את כוחו במערכה, הוא "חוטף" את הילד "חטיפה רגשית". לפעמים מתרחש עידוד הניכור "מתחת לפני השטח" ולא באופן מודע ומכוון, והתנהגותו של הילד זוכה לחיזוקים. בכך למעשה משיג ההורה המנכר ניצחון כפול - גם פגיעה בבן הזוג הנוטש וגם יכולת להפוך להורה משמורן שאינו נושא בשום תשלום למזונות הילד.
לאחרונה החלו בתי המשפט למצוא דרכים לתקוף את התופעה, עד כדי הוצאת קטינים מבית ההורים המשמורנים בשל עידוד מצדם לניכור ההורי. ועדיין ניכר חוסר באחידות הטיפול בסוגיה בין מחוזות השיפוט. מעבר לכך, הטיפול בתופעה מתבצע רק לאחר שכבר נגרם ניתוק בין הורה לילד, ולכן ההתערבות מאוחרת מדי. לפי תפיסתי ומניסיוני, יש לפעול למנוע את הניכור מלכתחילה.
כולנו יודעים ש"אסור לערב ילדים בהליכי הגירושים", אבל מעט מאוד מידע המפורסם לציבור נוגע לאיסור ניתוק קשר עם הורה כשאין לכך כל יסוד או ביסוס סביר (כמו אלימות קשה או פגיעה מינית).
המדינה צריכה להשקיע משאבים במניעת התופעה באמצעות שימוש ביחידות הסיוע וכן באמצעות מערכת החינוך ובתי הספר.
טוב יעשה אם יחידות הסיוע, שפוגשות את הצדדים (לפחות פעם אחת), יחויבו להעביר מידע להורים על האיסור לערב את הילדים בהליכים המשפטיים. במהלך הפגישה ביחידת הסיוע יחתמו ההורים על הצהרה, שלפיה ידועה להם החשיבות של שמירת הקשר בין ההורה לילד, ושעליהם לפעול לשמירת הקשר התקין בין ההורה השני לילדים המשותפים. כמו כן יסופק להורים עלון מידע על תופעת הניכור ההורי, השלכותיה והעונשים הקבועים בחוק על גרימת ניתוק קשר בין הילד להורה בזדון.
גם בתי הספר ומערכות החינוך יגויסו למאבק במיגור התופעה ומניעתה. ילד שהוריו מתגרשים יחויב לפגוש ביועצת בית הספר/פסיכולוגית אחת לשבוע. יועצת בית הספר תחויב לערוך תרשומת לגבי קיום קשר בין הילד להוריו, ובמקרה שתזהה ניתוק קשר או תחילת סימנים לניכור הורי, עליה לדווח על כך מיד לרשויות הרווחה.
מנגנונים אלה של פיקוח יפחיתו באופן משמעותי את כל אותם מקרי ניכור הורי - שכיום אף אחד לא מפקח עליהם ואינו ער להתהוותם בפועל. כך תוכל המערכת להתמודד עם מקרי הניכור הקשים ביותר ואולי להביא לעצירת התופעה שהולכת וגדלה.
הכותבת היא מומחית בדיני משפחה וירושה