אמיר אוחנה ואביחי מנדלבליט / צילום: כדיה לוי
1.
הבחירות לכנסת שייערכו בשבוע הבא, בפעם השלישית בתוך פחות משנה, הן גורליות מבחינות רבות וגורליות במיוחד לעתיד מערכת המשפט בארץ. תוצאות הבחירות יקבעו במידה רבה האם המתקפה הגוברת, המופרזת והבוטה בחודשים האחרונים של הפוליטיקאים על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הפרקליטות ובתי המשפט תימשך וביתר שאת - או שהמתח הבריא בין רשויות השלטון יחזור לקדמותו.
דוגמה קלאסית להבדל בין מתח בריא, מידתי ומאוזן בין הממשלה והכנסת לרשות השופטת - לבין ניסיונות ציניים של הרשות המבצעת להחליש ולפגוע במערכת המשפט מטעמים פרסונליים ובאמצעות חקיקה, היא הוויכוח על פסקת ההתגברות.
הוויכוח בעיקרו אינו על עצם החקיקה של פסקת התגברות, אלא בשתי שאלות נלוות מרכזיות. הראשונה נוגעת לסוגיית תזמון החקיקה שעלול להיעשות על רקע הגשת כתב אישום פלילי נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. השאלה השנייה, והחשובה, היא איזה רוב מבין חברי הכנסת יידרש כדי לחוקק חוק שמנוגד לפסיקת בג"ץ.
עצם הרעיון לחוקק פסקת התגברות שתאפשר לכנסת ברוב מיוחד "להתגבר" על פסיקות של בג"ץ, הוא רעיון שנמצא כמעט בקונצנזוס. לפי הגישה של רבים מהמשפטנים, פסקת התגברות רחבה, שלפיה יידרש רוב מיוחס של 70 חברי כנסת או יותר כדי לחוקק חוק שמנוגד לפסיקת בג"ץ במסגרת חוק יסוד: החקיקה, היא דבר אפשרי ואף רצוי. במקרה כזה תוכל הכנסת להביא לביטוי את רצון העם - הריבון, אך בג"ץ יוכל להמשיך להגן על זכויות הפרט והאדם כאשר החקיקה מביאה לפגיעה בזכויות יסוד ובדמוקרטיה. כלומר, המתח הבריא בין הרשויות יישמר.
לעומת זאת, הגישה הקיצונית - זו ששואפים לקדם אחרי הבחירות שר המשפטים אמיר אוחנה, שר הביטחון נפתלי בנט, שרת המשפטים לשעבר איילת שקד וחלק משרי וחברי הכנסת של הליכוד - היא שיתאפשר לכנסת לחוקק חוקים שעלולים לפגוע בזכויות יסוד ובזכויות אדם, והמנוגדים לעמדה החוקתית של בג"ץ, ברוב של 61 חברי כנסת בלבד.
אם להסתמך על דוגמאות העבר, זה אומר שהכנסת תוכל להורות ברוב של 61 מחבריה על ביטול פסק דין של בג"ץ שמחייב פיטורי שרים אם הוגש נגדם כתב אישום, ולכלוא מבקשי מקלט למשך שנתיים במתקני כליאה בדרום, למרות שבג"ץ קבע כי יש בכך משום פגיעה בלתי מידתית בזכויות האדם שלה. זה אומר שהכנסת תוכל, ברוב של 61 מחבריה, לחוקק חוק שאוסר על נשים להשתתף בקורס טיס, למרות שבג"ץ קבע כי מדובר באפליה בוטה.
פסקת התגברות ברוב של 61 חברי כנסת עלולה לאפשר לכנסת לבטל פסק דין של בג"ץ שאוסר על הנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום, אם יתקבל פסק דין כזה.
כזכור, בתחילת דצמבר הגישו קבוצה של בכירים בענף ההייטק עתירה לבג"ץ, שבה הם ביקשו ממנו להצהיר כי אין להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר כנסת שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום בעבירות שיש עמן קלון. בג"ץ החליט לא להיכנס לדיון בעתירה כל עוד היא תאורטית, אך הוא עשוי לחזור ולהידרש לה אם נתניהו ינצח בבחירות.
אם בסופו של יום בכל זאת תחוקק פסקת התגברות שתאפשר חקיקת חוקים עוקפי בג"ץ שפוגעים בזכויות אדם ובזכויות הפרט באופן קיצוני, ברוב של 61 חברי כנסת בלבד - זו תהיה בכייה לדורות. חקיקת פסקת התגברות שתדרוש רוב של 61 חברי כנסת תסיג את ישראל עשרות שנים לאחור ותאפשר לכנסת ולממשלה לעשות ככול העולה על רוחן, ללא איזון וללא בלם.
2.
ערב מערכת הבחירות, חילוקי הדעות בחברה הישראלית הם רבים ודומה שרק מתעצמים. האם ישראל תחת הנהגתו של נתניהו נכשלת בהתמודדות עם בעיות הביטחון, או שהיא עושה את המיטב כדי לצמצמם את הטרור? האם שירותי הבריאות כאן הם מצוינים, או שמערכת הבריאות היא בכלל בקריסה? האם מערכת המשפט היא בסכנה עקב המתקפות על הפרקליטות ובתי המשפט (כפי שאני סבור), או שמדובר בתיקון נדרש למערכת המשפט? כל אחד רואה ומפרש את המציאות כפי שהוא רוצה. יש מי שסובל מהפקקים, ויש מי שמעדיף לדבר על מחלפים.
אבל יש מחדלים שכולנו, אנשי ימין, אנשי מרכז ואנשי שמאל, רואים אותם פחות או יותר באותו האופן, ושיש קונצנזוס לגביהם. ולמרות זאת, המדינה לא עושה כמעט דבר כדי לטפל בהם. אחד התחומים שבו לא הצלחנו כמעט להתקדם בעשרים השנים האחרונות, הוא היחס הבעייתי ולעתים האכזרי של החברה שלנו לבעלי החיים.
וזה מאוד עצוב ומאוד מדאיג, כי כפי שאמרה הכנסת כשחוקקה את חוק צער בעלי חיים באוגוסט 1994: "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני אדם אלא גם ביחסה לבעלי חיים". שוחרי זכויות בעלי החיים ציפו כי החוק ופסקי דין שבאו בעקבותיו יביאו עמם בשורה חדשה ולעליית מדרגה בשמירה על זכויות בעלי החיים בארץ. אולם המציאות טפחה על פניהם. על פנינו.
כל מי שחי כאן ומתעניין באופן שבו גדלים בעלי החיים לפני שהם מגיעים לצלחות במסעדות ובבתים, יודע שמצבם של רבים מהם בשנת 2020 קשה מאוד. אומנם בתי המשפט ממשיכים להיחלץ מדי פעם להגנת בעלי החיים, אך חוק ותקנות צער בעלי חיים מיושמים לעתים רחוקות, המשטרה כמעט אינה עוסקת באכיפת החוקים המגנים על החיות, ובעלי חיים רבים ממשיכים לסבול.
דוח שהוציא לאחרונה ארגון אנימלס (לשעבר אנונימוס) סיכם את תמונת המצב בנוגע לזכויות בעלי חיים, 25 שנה אחרי חקיקת החוק שאמור היה לספק להם הגנה. הדוח מראה, למשל, כי עגלים בני יומם ממשיכים להיות מופרדים מאימותיהם ונשלחים לחיות בפיטום בתנאי צפיפות מחרידים; תרנגולות בישראל מוחזקות בכלובי רשת צפופים שלא מאפשרים להן לזוז, עד כדי שהן דורכות זו על גבי זו. הכלובים האלה, שמכונים "כלובי סוללה", כבר נאסרו לשימוש ב-36 מדינות; בנוסף, מיליוני אפרוחים שבוקעים במדגרות מסווגים כ"פגומים" ומושמדים בדרכים שמוטב לא להיכנס אליהן.
בנוסף, בין היתר, לפי דוח אנימלס, בשנת 2018 היקף המשלוחים החיים של טלאים ועגלים מאירופה ואוסטרליה לפיטום ושחיטה בארץ, הגיע לשיא של 685,813. "הם מוחזקים בצפיפות ובזוהמה, מתקשים אפילו לעמוד או לנוח בשל טלטלות האונייה, מתבוססים בצואה של עצמם ושל חבריהם, ולעתים אף סובלים מפציעות וממחלות". וזהו רק קצה הקרחון.
את המצב הנורא הזה הגיע הזמן לשנות. האמצעים הם ידועים. יש לשפר את תנאי המחיה של בעלי החיים באמצעות התקנת תקנות ואכיפת החוק הקיים על המגדלים, באופן שיכפה עליהם את הגדלת שטחי המחיה של הפרות, הכבשים, הטלאים והעגלים. יש לאסור על גידול תרנגולות ב"כלובי סוללה" ועל הרג מסיבי של אפרוחים.
המדינה צריכה לצאת בקמפיין להפחתה בצריכת בשר וחלב גם כדי לצמצם את הפגיעה בבעלי החיים וגם בגלל שיש מחקרים שמעידים שהאדם המודרני אוכל הרבה יותר מדי בשר וגומע הרבה יותר מדי חלב. האחריות היא כמובן גם על כל אחד מאיתנו לנסות ולצמצם את צריכת הבשר והחלב ולא להפנות גב לצערם של בעלי החיים.
ויש עוד צעד חשוב שצריך לעשות: הגיע הזמן לקחת את סמכויות ההגנה על בעלי החיים ממשרד החקלאות ולהעביר אותן לידי המשרד להגנת הסביבה, או משרד אחר, כפי שקוראים ארגוני הזכויות למען בעלי חיים כבר זמן רב. לתת למשרד החקלאות - שעיקר תפקידו החשוב לדאוג למגדלים של בעלי החיים שצריכים לצמצם את עלויות הגידול ולמקסם את הרווח - לשמור על זכויות בעלי החיים, זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת.