קהיר על הנילוס / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
"גם אחרי ש'הכרתי' מכל התמונות והעלונים את הפירמידות, הספינקס, אבו סימבל ושאר פלאי מצרים, שום דבר לא הכין אותי לחוויה", אומרת הסופרת שרי גל, שחזרה זה עתה מטיול במצרים. גל, שזהו לה ביקורה הראשון במצרים, עדיין מתקשה להכיל את החוויה.
"אומנם כבר טסתי בחיי בכדור פורח מעל קפדוקיה שבטורקיה, וזה היה מקסים - אבל לראות מכדור פורח את הנילוס, את השדות הירוקים שלאורכו, את הצהוב שמעבר לירוק, את הפירמידות ואת מקדשי לוקסור הקולוסאליים - זאת באמת חוויה שלא מהעולם הזה. בהמשך שטנו כמה ימים בספינת נהרות וראינו מקרוב את ארץ הפרעונים. במיוחד המם אותי מקדש חַתְּשֶׁפְּסוּת, האישה הראשונה שכיהנה כפרעה לפני כ-3,500 שנה. קשה לתאר את היופי". אגב, האגדה מספרת שהאדריכל אשר תכנן את המקדש לכבודה של חתשפסות היה גם מאהבה. אולי זה נכון. רק מאהב יכול לתכנן מקדש כה יפה ומפעים בפשטותו.
"לישראלים מהדור שלי, מצרים היא אוקיינוס של רבדים, מסיפורי הפרעונים שעליהם גדלנו ועד מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, וחתימת הסכם השלום ההיסטורי ב-1979", אומרת גל. "מצד אחד עמדנו בתוך קברים עתיקים והמדריך שלנו הקריא לנו הירוגליפים כאילו קרא עיתון בוקר, ומצד שני אתה עומד נפעם מול האנדרטה לזכרו של אנואר סאדאת ולא יכול שלא להתרגש עד כאב. הפער בין ההיסטוריה העתיקה ותפארת העבר לבין מצרים של היום, השוקקת והמסחררת הוא אדיר, והכול מסביב כל-כך מוחשי ומרתק".
ואכן - מעבר לפינה ממש, בטיסה של כשעה, נמצאת אחת המדינות המרתקות ביותר על הכדור. לאחרונה, אם בזכות השקט והביטחון היחסי במצרים ואם בגלל נגיף הקורונה שקטע באכזריות את התיירות למזרח, נדמה שארץ הנילוס חזרה להיות אטרקטיבית, אחרי הימנעות לא קצרה. סימן עובדיה, הבעלים ומנכ"ל חברת קרוז תור, יודע להצביע על גידול של 200%-300% בהתעניינות בטיולים למצרים כיום לעומת השנה הקודמת. "השבוע פרסמנו את תאריכי הטיולים לעונה הבאה המתחילה באוקטובר 2020, ועל הבוקר קיבלנו אלפי הזמנות".
בימים אלה, כשהתיירות למצרים נוסקת ומספר המבקרים בה נאמד ב-11 מיליון בשנה, אין כמעט חברה ישראלית שלא מציעה טיול במצרים - מאיילה גיאוגרפית (שהמשיכה להציע טיולים גם בתקופות הפחות טובות), קרוז תור, עולם נסתר, אקו טיולי שטח, החברה הגיאוגרפית ועוד.
מבחני האומץ והחוכמה
הסיבה העיקרית להימנעות ממצרים הייתה כמובן ביטחונית. לא רק ישראלים הדירו רגליהם מארץ הנילוס - אחרי שב-2018 נרצחו באזור הפירמידות בגיזה שלושה תיירים מווייטנאם ומדריך טיולים מצרי ו-12 נפצעו בפיצוץ מטען חבלה ליד אוטובוס תיירים. ב-2019 נפגעו בפיצוץ 17 תיירים, חלקם מצרים והיתר דרום אפריקאים.
לא חששת? לא חשת עוינות? אני שואלת את שרי גל. "ממש לא!", ענתה. "בכל נסיעה באוטובוס ליוו אותנו מכוניות משטרה מלפנים ומאחור, ועל האוטובוס היה איש ביטחון. בשווקים אומנם שוטטנו בחבורות קטנות ולא דיברנו בקולי קולות, אבל לא חששנו לדבר עברית ולא הרגשתי חוסר ביטחון".
המטה ללוחמה בטרור פרסם אומנם אזהרת מסע לגבי מצרים: "במדינה מתרחשים מעת לעת פיגועי טרור, כולל במרחב קהיר", אבל האזהרה החמורה יותר מתייחסת לסיני, המוגדר כ"איום טרור חמור".
"בכנות, אי אפשר להצביע כיום על אזור בעולם שהוא בטוח, ובשום מקום אין ביטוח נגד פיגועים", אומר עובדיה מקרוז תור. "כל טיול שלנו במצרים מתואם עם רשויות הביטחון, וכך הם נוהגים עם קבוצות התיירים מכל העולם. הם מקבלים מראש את המסלול ומועדי הטיול מהספק המקומי שלנו במצרים, ונערכים בהתאם".
אייל אלכסנדר, בוגר לימודי המזרח התיכון ומדריך בחברה, מספר: "המצרים משקיעים כיום המון בתיירות ובאבטחת התיירים, והם באים, כי מה שיש למצרים להציע אין באף מקום אחר".
ועם הטענה הזו באמת קשה להתווכח. נזכרתי בסצנה שהיינו עדים לה בביקור שלנו במצרים. נסענו מקהיר אל הפירמידה של המלך ג'וסר (הידועה גם כפירמידת המדרגה), הנמצאת במרחק של כ-30 ק"מ מקהיר והיא המבנה הראשון המזכיר בצורתו פירמידה. במתחם סקארה (Saqqara) הסמוך נמצא אולם 42 העמודים (סמל ל-42 מחוזות מצרים המאוחדת), שבו התקיימו ה-Heb Sed, מבחני האומץ והחוכמה של מלכי מצרים.
במבחנים, שכל מלך חויב לעמוד בהם 30 שנה אחרי הכתרתו ולאחר מכן בכל שלוש שנים - נכללה גם מלחמת שוורים. והספרדים חושבים שהם המציאו אותה.
קברו של Mereruka (חתנו של המלך Teti שמלך במצרים לפני יותר מ-4,300 שנה) הנמצא גם הוא במתחם, הוא אוצר בלום של תבליטי קיר הממחישים בבהירות נפלאה את חיי היומיום לפני אלפי שנים: דיג בנילוס באמצעות רשת ומלכודות, דייג מפשיל גלבייה שלא תירטב במים כשאיבר המין שלו מציץ חופשי, ועולם חי עשיר של ציפורים ועד חיות טרף. בשום ציור ותבליט קיר שראינו לא נעדר מקומן של סצנות אהבים. הפרעונים עסקו בלי בושה בהפגנה פומבית של מיניות, טרחו מאוד על הופעתם החיצונית וגם הגברים התאפרו וענדו תכשיטים לרוב. כמה קסומה וחושנית הייתה מצרים העתיקה.
החיים בעמק הנילוס הם סרט
בדרכנו בחזרה לקהיר עברנו ליד שדה עם ראשי כרוב בגודל דלעת וכרוביות בגודל אבטיח. חוסני המדריך שלנו ביקש מנהג הרכב לעצור ואחרי מו"מ ארוך ומתיש שכמעט התפוצץ, הם קנו מהפלאח ואשתו עשר כרוביות ושבעה ראשי כרוב במחיר של שתי לירות מצריות, ואנחנו זכינו להצגה הכי טובה בכפר.
החיים בעמק הנילוס הם סרט. מיליוני פלאחים מצטופפים על גדות הנילוס, מוציאים מהאדמה הפורייה חיטה, תלתן, ירקות, כותנה וקני סוכר. כשרואים את הפסים הירוקים על גדות הנילוס מתפוצצים מגידולים ויבול, מבינים למה יעקב ובניו ירדו מצרימה לשבור שבר.
זה היה ב-2009. מאז זרמו מים רבים בנילוס. ב-2011 איבד חוסני מובארכ את השלטון, ב-2012 עלה מוחמד מורסי, התיירות העולמית כמעט פסקה והתיירים מישראל הפסיקו להגיע בכלל.
לקלוט את העוצמה
אחד מהאתרים המעניינים שנפתחו לאחרונה לקהל הוא ארמונו של הברון והתעשיין הצרפתי אדוארד אמפאן, שתכנן והקים את רובע הליופוליס בקהיר. בתחילת המאה העשרים זה היה המקום של עשירי העיר וסלבריטאיה, והארמון בסגנון הודי שבנה שם הברון למשפחתו בשנים 1911-1907 הפך לציון דרך בקהיר של העת החדשה.
"לאחרונה מצרים דואגת לחדש גם אתרים יהודיים כמו בית העלמין באלכסנדריה ובית הכנסת בקהיר", אומר אלכסנדר, "אך אחד מהאתרים הכי מרגשים בעיניי הוא קברו של אנואר סאדאת, שנמצא מול המקום שבו הוא נרצח ב-1981, מתחת למאוזוליאום של החייל האלמוני המצרי. שלא לדבר על המבנה החדש של המוזיאון המצרי, שאמור להיפתח רשמית במהלך השנה. במסגרת המאמצים, מתקיים גם ניסיון לחדש את החגים הפרעוניים כאירועי תיירות, וב-2022 עתיד להתקיים בלוקסור פסטיבל לציון מאה שנים לגילוי קברו של תות ענח' אמון".
טיול למצרים הוא הלם תרבותי, מסע אינטנסיבי בין אתרים שהם פלאי עולם. במוזיאון המצרי בקהיר שנמצא כעת בשלבי מעבר אל מבנהו החדש, מצרים הקדמונית קמה לתחייה: מלכים ומלכות, אצילים ופשוטי עם ופנתיאון שלם של אלים ואלות: רע אל השמש, אנוביס האל התן ששוקל את לב הבאים לעולם הבא, חורוס האל הבז, והאלה איזיס ובעלה האהוב אוזיריס אל המתים.
עמדנו מול המוצגים המרטיטים שהתגלו בקברו של תות ענח’ אמון; הפסלונים, התכשיטים, כיסא המלך ומיטותיו וכמובן מסיכת המוות שלו, שהם כליל של שלמות ויופי. "יש לי כאב לב נורא", אמר חוסני. "דמייני אילו אוצרות נקברו עם המלכים הגדולים באמת, רעמסס השני ואחרים, וכיצד נבזזו שכיות שאין שני להן".
הקפה של נגיב מחפוז
באחד הימים בקהיר ישבנו בבית הקפה המיתולוגי אל פישאווי (El Fishawy). כאן, בלב שוק חאן אל-חלילי, נהג לשבת הסופר נגיב מחפוז שסיפוריו כמו קמים פה לתחייה. המלצרים התרוצצו בין הלקוחות עם שישות (נרגילות) וספלי סחלב מתוק עם פיסטוקים ורשרשו בשטרות הכסף שבידיהם. דרך המראות הענקיות המשקיפות מתוך מסגרות חומות כבדות בסגנון המאה ה-19, אפשר היה לנעוץ מבט ביושבי הקפה מבלי להרגיש מציצנים. השוק הוא אומנם מגנט לתיירים, אבל תושבי העיר מגיעים לכאן לעשות שוק על אמת. אחר כך מתיישבים באחד מבתי הקפה, משתרעים על כריות קטיפה מרופטות, מוצצים שישה ומתעדכנים ברכילות האחרונה.
באחת מהחנויות התפתיתי לקנות גלבייה. המוכר פרס עשרות גלביות - רקומות, צבעוניות, רחבות, הדוקות. אף שהשתדלתי להסתיר את התלהבותי מהגלבייה בצבעי טורקיז וזהב, שמטבעות מרצדות בשוליה, הממזר קלט אותי מיד. עלה לי בטח פי שלושה ממה שמקומית הייתה משלמת. בסוף יצאתי עם עוד שני צעיפים לריקודי בטן וקיבלתי במתנה בקבוקון זכוכית נאה, שלא ארגיש לגמרי פראיירית.
לא היה לי אכפת. המחירים בשוק אינם גבוהים והעמידה על המקח היא חלק מהעניין. בחנות הסמוכה עמד אדם וגיהץ תרבושים. זהו התיאטרון הלאומי האמיתי של קהיר.
התיישבנו במסעדה מקומית. אכלנו מרק עדשים סמיך, נקניקיות מטוגנות, סלט וקציצות טעמייה (הפלאפל המצרי העשוי מפול) גדולות. חזרנו לרחוב, לקרקס התחבורתי של קהיר, מלהטטים כמו לוליינים בין מאות מכוניות ובהמון של הולכי רגל.
בערב שוטטנו לאורך הנילוס. ספינות תיירים מקושטות כמו כלות ביום חופתן שייטו עליו לאיטן. כל הסיפורים על אנגלים וצרפתים עשירים, שראו פעם במצרים את חיית המחמד האקזוטית שלהם, קמו לנגד עינינו לתחייה.
למחרת, כשהגענו לאסואן, עלינו על פאלוקה (סירת מפרש), לשיט של שעה ומשהו על הנילוס. ככה משייטות פה הסירות כבר יותר מ-4,000 שנה. "פרצה מלחמה?", שאל בעל הסירה כששאלתי מתי סוף-סוף נפליג. אף אחד לא יוכל לקחת מהמצרים את חוש ההומור שלהם.
נסענו דרומה לאורך הנילוס לאבו סימבל. שום דבר לא יכול להכין אותך למקדש הזה, שהמראות בו מעוררי יראה ומרגשים עד דמעות. כשעומדים מתחת לארבעת פסלי הענק של רעמסס השני שניצבים פה כבר יותר מ-3,200 שנה, המושג חיי נצח מקבל משמעות אחרת. בין רגליו ניצבים פסלי נשותיו. המרשים שבהם הוא של אשתו האהובה נפרטרי. מקדש נפרטרי, הראשון שנבנה לכבוד אישה, הוא שיר הלל לנשיות, לאמנויות ולאהבה והכניסה אליו הייתה מותרת לנשים בלבד.
בערב ישבנו במסעדה מקומית בלוקסור כשלפתע נעצרה למטה מכונית מקושטת בפרחים של חתן-כלה. הם נכנסו לפוטו כדי להצטלם. שאני אפספס שמחה כזאת? רצתי לראות את הכלה ומיד הוזמנתי לברך אותה. היא הייתה נרגשת ומתוחה, לחוצה בשמלה עם חישוק בתחתיתה, אבל חייכה ולחצה את ידי. מישהו יאמין לי שרקדתי על המדרכה ריקוד בטן קטן לכבודה של כלה מצרייה?
הפרעונים חוזרים, ובגדול
בסוף 2020, אמורה להסתיים הקמתו של המוזיאון המצרי הגדול, פרויקט שאפתני שהעבודות להקמתו נמשכות כבר שנים ואמור להיות האוסף הציבורי הגדול ביותר לתרבות מצרים העתיקה וכן מוזיאון העתיקות הגדול בעולם המוקדש לתרבות אחת. המבנה הענק יאפשר חשיפה ראשונה לעשרות אלפי פריטים שלא הוצגו מעולם, והציפייה היא לגל תיירות גדול שיגיע בעקבותיו.
תכנון המוזיאון היה כרוך בתחרות שכללה מעל לאלף הצעות מחברות מעצבים ומהנדסים מעשרות מדינות, ובהשתלבות המוזיאון במיזמי ענק נוספים, של שדה תעופה בינלאומי ותשתית רכבת תחתית ממערב לנילוס, בצד הקמת עיר שלמה ממזרח לנילוס וכן במתיחת פנים כוללת לאזור קהיר כולו.
בין היתר יוצג במוזיאון החדש האוסף המלא של האוצרות מקברו של תות ענח' אמון, שמלך על מצרים העתיקה במאה ה-13 לפני הספירה ומת בגיל 19 בלבד. חשיפת קברו היא אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות ביותר בתקופה המודרנית, שכן היה זה הקבר המלכותי היחיד שהתגלה עם כל האוצרות שנטמנו בתוכו, בלי שנבזז בידי שודדי קברים.
הקבר התגלה בידי הארכיאולוג הנודע הווארד קרטר וצוותו - זה שעורר את בהלת "קללת הפרעונים", שכן שישה מתוך 12 האנשים שנכחו בפתיחת הקבר מתו במהלך אותה שנה. מותם הוסבר אומנפ מבחינה רפואית, אולם מיתות מסתוריות נוספות של אנשים הקשורים לתגלית הארכיאולוגית אירעו גם בשנים שלאחר מכן, והמיתוס המשיך להתגלגל.
אוצרות המלך תות נחשבים לתצוגה הארכיאולוגית המרהיבה והפופולרית ביותר בעולם, והם כוללים כ-5,000 פריטים, בהם כס המלכות, מרכבת הזהב, מסיכת המוות המפוארת ועוד. כאלף מהם הוצגו במוזיאון המצרי הישן, וכ-150 מהם נמצאים בימים אלה בסיור עולמי (עד חודש מאי הקרוב הם מוצגים בלונדון, משם יעברו לבוסטון, ואחר כך לסידני). בתום הסיור הם ישובו למצרים ועתידים לא לצאת משם יותר.
בחגיגות הפתיחה של המוזיאון החדש תועלה לראשונה האופרה "תות אנח' אמון" והיא תוצג מחדש בנובמבר 2022 בעמק המלכים בלוקסור, שם ייערכו חגיגות המאה לגילוי הקבר, שגם הן צפויות לעורר גל נוסף של תיירות עולמית סביבן.
זהרה רון
מידע מעשי
ויזה: ישראלים זקוקים לוויזה במצרים. ההליך נמשך לרוב שבועיים-שלושה. ליתר ביטחון, מומלץ להגיש את הבקשה כחודש מראש. אפשר להגיש אישית בקשה בשגרירות המצרית; רח' בזל 54 תל אביב בימים א' ו-ג' בשעות 11:00-09:00. לנוסעים בטיול מאורגן, סוכנות הנסיעות דואגת לכך.
מלון: למי שאינם נוסעים בטיול מאורגן מומלץ לבחור מלון של לפחות 4 כוכבים ועדיף 5. המחיר נע סביב 350 עד כ־600 שקל ללילה לשניים בחדר זוגי במלון בקהיר.
ווי פיי: יש בכל בתי המלון. יש גם בספינות על הנילוס, אבל הוא מקרטע.