שאנן סטריט / צילום: אוהד רומנו
כשמשה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה והבמאי של "ג'נטלי", מחזמר שעוסק בפליטים ניגרים, התקשר לשאנן סטריט, הוא היה סקרן. במהלך הקריירה שלו שיחק סטריט באצטדיונים מרוחקים מהמגרש הביתי המוזיקלי שלו, כזמר וכסולן "הדג נחש". הוא היה שותף לכתיבת התסריט לסרט "פלאות" עם אבי נשר וכתב שירים באנגלית ובערבית, האחרון שבהם שיר הנושא ל"פאודה 3" ששר דודו טסה; ייסד את "פסטיבל בשקל" במטרה להביא אמנים לפריפריה, הגיש תוכניות בטלוויזיה ואפילו יצא למצוא אחדות בעם ישראל בשליחות כאן 11, אבל אף פעם לא עבד בתיאטרון.
נאור תיאר לו בקווים כלליים את פרטי העלילה שכתבה אשתו, שירי נדב נאור: מרים ומלקאי ג'נטלי, הוא מוזיקאי, היא עוזרת בית, הם מהגרים מניגריה שמביאים לעולם תינוק לבן כתוצאה ממחלה גנטית. כשמרים מטיילת איתו ברחוב והוא בוכה, עוצר אותה שוטר ומתחקר אותה, ואף שהשהות שלה חוקית, היא נלקחת למעצר. הבוס שלה מחלץ אותם וכשמלקאי מזמין אותו לארוחת ערב בביתם, העלילה מסתבכת.
"אני בודק עבודות כאלה שלא מהמעגל המיידי שלי כדי לדעת אם אני יכול לתת איזשהו שדרוג", אומר סטריט בשיחת טלפון מוקדמת בשישי בבוקר מירושלים, שלוותה בקשיי תיאום מעיקים. מי שרוצה לדבר איתו חייב לעבור דרך יח"צ וניהול אישי קפדני במיוחד, שלא מתיר לפנות אליו אישית, בעוד שהוא דווקא היה נגיש ומלא רצון טוב.
"אהבתי את הסיפור ורציתי להתנסות בתיאטרון וזאת נראתה הזדמנות טובה. במחזמר, בניגוד לכתיבה רגילה, השירים צריכים לעמוד בפני עצמם וגם לשרת את המחזה ולקדם את העלילה, שזה יותר מורכב. ישבתי עם הצוות של התיאטרון, משה ויעל, עברנו על המחזה, סימנו את המקומות שבהם אפשר לשלב שירים וכתבנו משהו שמתאים לסיטואציה. לא ידעתי לאן זה יילך כי לא באתי עם שום דבר מהבית. עבדתי עם היוצרים כדי לא לפספס את מה שהם התכוונו אליו. על הפגישה הראשונה כתבתי שניים וחצי שירים".
אמיר לקנר כתב את הלחנים שנעים בין היפ הופ, בלוז, גוספל וסול. למה לא אתה כתבת אותם?
"כי אני יותר כותב מילים, אבל ידענו באיזה ז'אנר מדובר. את הטקסטים כתבתי על מקצב ותחושה. אמרתי, תראו, את זה אפשר לעשות היפ הופ והם זרמו".
העבודה בקבוצה לא זרה לו. "הדג נחש" עברו במהלך השנים מטמורפוזות בעבודה המשותפת. בתחילת הדרך היו מביאים טקסטים מהבית, אבל עם השנים הפכה הכתיבה לסדנה קבוצתית והוא מת על זה. "באתי לפעמים לחזרות ונתתי אינפוטים. אני במקום נוח להעיר, למרות שאני לא הכי מנוסה שם".
גם בכתיבה בערבית לא היה לו ניסיון רב ובכל זאת, כשדודו טסה ביקש ממנו לכתוב בשבילו מילים לשיר הנושא של "פאודה 3", הוא נרתם בשמחה. "אני לומד ערבית כבר תשע שנים עם מורה פרטי מרצוני החופשי. כל אחד והחוגים שלו. מתישהו התחלתי להתעצבן שכל מה שאני יודע ומבין על המרחב במזרח התיכון מגיע דרך מתווכים - או הממשלה או התקשורת - וזה נראה לי מעוות. אני בהחלט מאמין שישראל היא הבית של העם היהודי, אבל אחרי 70 שנים הגיע הזמן שנדע לשמוע ולהבין את הקולות סביבנו ולא נזדקק למתווכים".
מה רע בתיווך, אם הוא הוגן?
"כי למתווכים, מעצם טיבם, יש תמיד אג’נדה, גם אם היא כזאת שאני תומך בה. ישראלים אומרים, הערבים הם ככה וככה, ולא מבינים את הסכסוך העמוק, שלא לומר השסע, שבין הסונה לשיעה בתוך העולם המוסלמי, שהוא לא פחות חמור מהסכסוך הפלסטיני-ישראלי. אז אני לא מבין כל מילה בערבית, אבל עם הזמן הרבה יותר".
איך זה אפשרי לכתוב שירים בשפה שאתה לא שולט בה לגמרי?
"שיר, בניגוד למאמר או לטקסט, זה משהו אחר. גם מה שלא נאמר נוכח, ויש מקורות השראה. אם אני רוצה להיתלות באילנות גבוהים, אז רחל המשוררת כתבה בעברית כשדיברה רק רוסית, דני סנדרסון ייבא חלק מההומור הבינלאומי שהשתרש כאן בזכותו ונוכח פה עד היום, מהשפה האנגלית, וראפרים מרוסיה שרים בעברית ומגניב איך הם חורזים. דווקא אי ידיעת השפה על בוריה יוצרת חיבורים מרעננים".
בערבית זה אולי יותר קל, כי היא שפה שמית כמו עברית.
"אני מחיל עליה את ההיגיון של העברית. לפני שדודו טסה פנה אליי לכתוב בשבילו את השיר כבר כתבתי שני שירים בערבית לסדרה 'מונא' בכאן 11, ככה שהיה לי כבר ניסיון".
מתחילת הקריירה שלו, סטריט מזוהה עם השמאל הישראלי ומביע את דעותיו הפוליטיות עם חבריו ב"הדג נחש" בלי לדפוק חשבון לאף אחד בניגוד לאמנים אחרים. כשהתעניינתי אם הדד לוק הפוליטי שבו נמצאת המדינה יהפוך בקרוב לשיר שיבעט לכולנו בבטן, ענה שכרגע לא, אבל לך תדע. "כמו אזרחי המדינה הזאת, גם אני מותש מהסיבוב השלישי הזה, וזה לא מקרי שהציבור אדיש. הטריגר לכתוב מגיע כשהוא מגיע. בעבר 'חוק הלאום' היה טריגר, מחאת האוהלים והיעדר השלום. היום אני פשוט מותש מהשטות הזאת".
עידן עמדי נהג באומץ כשפרסם סרטון המבקר את ההתנהלות של ישראל מול עזה וחמאס.
"אהבתי לשמוע אותו. אני מאוד מעריך את עידן כי הוא לא בא להתלהם אלא להביע דעה נקייה. גם אנחנו מביעים את הדעות שלנו וחוטפים הרבה שנאה, אבל גם הרבה אהבה. כשאתה על פרשת מים, אתה מוכן לסכן משהו כדי להגיד את מה שאתה מאמין בו, וסיכנו את זה הרבה פעמים בלהקה, וכיום כבר לא. השיר הראשון שלנו ב-96' היה 'שלום, פיס, סלאם'. אני לא שופט אף אחד. עם כל הכבוד לתעשיית המוזיקה הישראלית, בטלוויזיה סופגים אש פי אלף".
סטריט הוא לא רק מוזיקה, מילים ומיזמים חברתיים, מתברר שהוא גם קצת עסקים. כבר תשע שנים הוא שותף ב"קזינו דה פריז" - פאב מצליח בשוק מחנה יהודה עם אלי מזרחי, הראשון שזיהה את הפוטנציאל של המתחם וייסד בין הבאסטות את "קפה מזרחי". "המבנה היה מועדון של קצינים בריטים, עם קזינו, בית זונות ובר. שמעתי את הסיפור ושאלתי את אלי אם הוא אמיתי והתברר שכן ושמי שנמצא שם בדיוק רוצה להתפנות. חשפנו קירות ישנים, הבאנו בלטות מפעם, כיף לבוא לשם".
השקעת בפאב כסף או רק הבאת את השם והמוניטין שלך?
"בעסקים צריך להשקיע כסף, אבל אני לא מעורב ממש, אלא יודע מה קורה בקווים כלליים. ביזנס זה לא הפורטה שלי בחיים, אבל בימינו אמנים חייבים לדעת מה קורה, אז אני מנסה לעקוב. ב'דג נחש' אנחנו נמצאים בניהול עצמי של 'הדג נחש בע"מ''. יש מנהלת ללהקה, אבל אנחנו מנהלים את הכול איתה במשותף, משקיעים באלבומים, וחברות התקליטים רק מפיצות אותנו".
במקביל, הוא עושה לא מעט פרויקטים נוספים: אחרי שהעביר את המיזם שייסד "פסטיבל בשקל" לעמותת "תנועת תרבות" - בחגיגות ה-20 ללהקה הם יסדו את מופע "שירת הסטיקר" הראשון בלייב פארק של ראשל"צ, שבו אירחו אמנים כמו סנדרסון ואסתר רדא וגייסו תרומות לארגונים חברתיים.
"זאת הייתה הופעה סופר-מושקעת שהוכיחה שיש כאן ערבות הדדית. בישראל יש את מספר העמותות הגדול בעולם וזה מצביע על משהו".
על בעיה בתפקוד המדינה.
"אבל איזה יופי שאכפת לנו ואנחנו מוצאים פתרון לבעיות. ממש עוד חמש דקות אני מגיע לעשות התנדבות בנתניה, אני עובד על אלבום הסולו השלישי שייצא באביב ועל פסטיבל ‘שירת הסטיקר 2021’, אבל קודם שהבחירות האלה כבר יעברו כי הכול תקוע".
אישי: 48, גר בירושלים, נשוי ואב לשלושה.
אקטואלי: הצגה של "ג'נטלי" בתיאטרון חיפה 5-3.3.20, הופעה של "הדג נחש" ב"בארבי" ב־26.3.20.