הכנסת / צילום: Gettyimages/Anadolu Agency
תוצאות האמת עדיין לא בידינו, אך דבר אחד ברור כבר עכשיו - בנימין נתניהו ניצח.
בחירות 2020 לא עסקו במערכת הבריאות הקורסת, לא בבעיות כלכליות לא בדת ומדינה, לא בתוכנית המאה, אלא בשאלה הנצחית "נתניהו - כן או לא?".
בהתחשב בכך שמצביעי הרשימה המשותפת, או כפי שהיא מכונה בפי נציגי הליכוד הרשימה הערבית המשותפת, אינם בעד אף אחד מהמועמדים, הרי שהתשובה של מרבית הציבור מובהקת וחד משמעית "אנחנו בעד נתניהו".
נתניהו, שגם מתנגדיו הגדולים ביותר לא חולקים על היותו קמפיינר בחסד עליון, הצליח להלהיב את ה"בייס" ולהעלות משמעותית את אחוזי ההצבעה בקרב הציבור שלו .
מעמדת פתיחה בעייתית של נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, ראש הממשלה הצליח להפוך את הקערה על פיה, להבליט את הישגיו ולצבוע אותם באור הנכון לקהל היעד שלו. כפי שאמר בעצמו "להפוך את הלימון ללימונדה".
אך לא פחות משזהו ניצחון לנתניהו זוהי מפלה לבני גנץ. בניגוד לנתניהו, שהצליח להלהיט את השטח - לא פעם על ידי נגטיב, חדשות כזב ומכות מתחת לחגורה - בני גנץ התנהל בנמנום, תגובתיות ובעיקר בחוסר השראה.
העומד בראש המפלגה הגדולה והמועמד לראשות הממשלה נגרר אחר הספינים של הליכוד ונתניהו במקום לייצר סדר יום חלופי, לשדר אווירת ניצחון, לתת תקווה ולהציג אלטרנטיבה (ולא, שלטי חוצות שמשווים בין ארדואן לנתניהו, פונים לאלו המונעים מפחד ושנאה. לא לאלו המצפים לתקווה ואופטימיות).
במקום לתקוף את נתניהו בבטן הרכה - הירי על תושבי הדרום, הרפיסות מול חמאס, הקשיים הרבים בתחום הכלכלי-חברתי - גנץ קפא ונכנס לעמדת התגוננות סביב "המימד החמישי", שמועות ארסיות והשפל של הקלטת שיחה בין יועצו הקרוב לרבו.
גנץ מיאן לתת מענה אפקטיבי למבול ההתקפות והספינים שהופצו על ידי הליכוד בראשות נתניהו. ניתן לראות ירידה משמעותית בהתאמתו של גנץ לראשות הממשלה ושינוי במגמת הגושים והמפלגה הגדולה בהתאם. ככל שההתקפות זכו למענה מגומגם כך התהפכה המגמה.
בעוד נתניהו "שרף" את השטח ונראה כמי שהולך עם סכין בין השיניים, גנץ נראה כבוי, מהוסס, לעתים אפילו מבוהל וכמי שמייחל לכך ש "הסיוט" ייגמר. נתניהו זיהה היטב את נקודות החולשה ומיהר להעלות סרטונים (חלקם ערוכים בצורה מגמתית) בהם יריבו מגמגם, מתבלבל ובאופן כללי נראה לא מפוקס.
ראש ממשלה בישראל חייב לשדר עוצמה, סמכותיות וביטחון עצמי. ב-3 הקריטריונים הללו ידו של נתניהו הייתה על העליונה. באופן קבוע בסקרים לראשות ממשלה ולרשויות המקומיות הציבור בוחר ביכולת המנהיגות ומדד האימון במקום ראשון וטוהר כפיים מתחת לחמשת התכונות החשובות ביותר.
נתניהו למד משגיאות שביצע בקמפיין הקודם. אם בבחירות בספטמבר מנהיג הליכוד פנה לציבור באמצעות סרטונים ברשתות, בבחירות האלו ראש הממשלה התרוצץ ממקום למקום (אפשר לשלוח זר פרחים לגדעון סער שאילץ אותו לשנות את שיטת העבודה), "חיבק" את תומכיו והדביק אותם באנרגיות של ניצחון. גם בעידן הרשתות, השטח היה ונותר המפתח לניצחון. כמובן שנתניהו כיכב גם ברשתות בזכות הנאומים והמפגשים עם הקהל.
השאלה החשובה היא איזה נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא.
בהיעדר גורם ממתן בקואליציה, דוגמת כולנו בכנסת ה-20, וכשחרב משפטו תלויה מעל צווארו, עלול נתניהו להיות זה שישבור את אחרוני הבלמים והאיזונים שנותרו כאן. קואליציית מיעוט או קואליציה צרה נוטות להקצין עמדות, לדאוג לסקטורים במקום לציבור כולו ומאפשרות לכל חבר כנסת להיות מלך.
כאן מגיע המבחן של חשיבות החסינות וההתגברות בעבור ריבונות.
יש סיכוי קטן שנתניהו לא יוכל לעשות זאת, אבל זה תלוי בקיומם של קולות אמיצים בתוך הקואליציה, כאלו שיעזו לומר לנתניהו אנחנו תומכים בך, אבל לא בכל גחמה. לא בטוח שיש כאלה.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי, מנכ"ל ספוט תקשורת ואסטרטגיה