גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בנימין נתניהו עם אשתו, שרה, במטה הליכוד, לאחר פרסום תוצאות המדגמים, אמש / צילום: Oded Balilty, Associated Press

1. תל אביב: האדישות היחסית נשמרת

לא מעט אמירות הושלכו לחלל האוויר סביב האדישות של תושבי תל אביב בהקשר של הבחירות. בניגוד למגמה הארצית של עלייה באחוז ההצבעה מספטמבר (מועד ב'), בתל אביב אחוז ההצבעה לא עלה ונותר על כ-62%, וכמעט מחצית מהמצביעים הלכו עם כחול לבן. במלים אחרות, בעוד שאחוז ההצבעה בישראל עלה מעט בבחירות מועד ג', בתל אביב - שמשמעותית מאד לגוש המרכז והשמאל - הוא נותר כפי שהיה פחות או יותר. ועוד משהו מעניין בהקשר של תל אביב: העבודה-גשר-מרצ איבדה כשליש מכוחה בעיר, שרוב תושביה העדיפו להצביע לגנץ.

2. הקולות האבודים: הציבור לא זרק קולות

הפוליטיקאים הבינו ששווה להתאחד כדי להימנע מקולות אבודים: 366,016 קולות באפריל (מועד א'), שווה ערך ל-10 מנדטים, הלכו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, רובם המוחלט מגוש הימין - הימין החדש וזהות; במועד ב' קולות אלו הסתכמו בכ-126 אלף והפעם (במועד ג') רק ב-32 אלף, שיותר ממחציתם מצביעי עוצמה יהודית.

3. מעבר בין גושים: הדוגמה של ראשל"צ

רבות דובר על הניסיון של המפלגות "לגנוב" קולות מהגוש השני, מתןך הבנה כי רק כך יישבר המבוי הסתום שיוביל להרכבת ממשלה. במועד ג' אפשר היה לראות במקומות מסויימים דוגמאות למעבר של קולות, בעיקר מגוש השמאל לימין. דוגמה משמעותית לכך היא ראשון לציון - העיר הרביעית בגדולה בישראל נכבשה הפעם על ידי הליכוד, שקיבל בה 40% מקולות המצביעים - עלייה של 6% מהסבב הקודם שבו ניצחה כחול לבן. העבודה-גשר-מרצ, ליברמן ועוצמה יהודית נחלשו בשיעור דומה.

4. הסיעות הערביות: עלייה של 50% בתוך שנה

אין ספק שאם לוקחים את מועדי א', ב' ו-ג' הרי שהסיפור הגדול ביותר הוא ההתחזקות של המפלגות הערביות, שנובעת בעיקר מעלייה באחוזי ההצבעה במגזר. בבחירות באפריל (מועד א') הסיעות הערביות רצו בשני ראשים וזכו יחד ב-10 מנדטים בלבד. במועד ב' הן חזרו לרוץ תחת "הרשימה המשותפת" וזכו ב-13 מנדטים. הפעם מסתמן הישג גדול עוד יותר עם 15 מנדטים. ההסבר המרכזי הוא שיעור ההצבעה ביישובים הערבים והדרוזיים, שזינק בכ-15% מהמערכה הראשונה לשלישית.

עם זאת, שיעור ההצבעה בקרב החברה הערבית עדיין נמוך משמעותית מאחוז ההצבעה הכללי. וגם כך, הוא עדיין רחוק מהשיא של 1999 אז עמד שיעור ההצבעה ביישובים הערבים והדרוזים על 75%.

5. החזרה של ש"ס: חזרה לימי 96' העליזים

דרך איטית כלפי מעלה רושמת מפלגת ש"ס של אריה דרעי. הישג לא מבוטל כאשר מדובר במפלגה שגם ככה זוכה לשיעור הצבעה גבוה. בבחירות מועד ג' מחזירים דרעי וש"ס עטרה ליושנה - מ-7 מנדטים ב-2015, 8 מנדטים באפריל (מועד א'), 9 מנדטים בספטמבר (מועד ב'), והפעם שחזר דרעי את ההישג שלו מ-1996 - עם 10 מנדטים. מישהו זוכר את הסקרים שבמועד א' ניבאו שהמפלגה קרובה לאחוז החסימה?

6. מכה כפולה לבן גביר: גם הכסף הלך

איתמר בן גביר ועוצמה יהודית לא יכולים להיות מרוצים. לאחר שבפעם הקודמת הם קיבלו כמעט 2% מקולות הבוחרים, הפעם בבחירות מועד ג' הם יסתפקו בכחצי אחוז בלבד - ויש לזה גם משמעות כלכלית: כללי מימון המפלגות עובדים בעיקר לטובת המפלגות הקיימות והגדולות, וקובעים כי מפלגות שלא השיגו לפחות 1% מכלל הקולות אינן מקבלות מימון בחירות. במלים אחרות, בן גביר יצטרך להביא "כסף מהבית" כדי לממן את הקמפיין האחרון שלו לכנסת.

7. ברקיע השמיני: הישג שיא של נתניהו

שמונה פעמים הוביל נתניהו את הליכוד, והפעם רשם את ההישג הגדול ביותר שלו - 36 מנדטים. הנתון של בחירות מועד ג' יכול גם להמחיש את הדרך שנתניהו עשה, מ-12 מנדטים בבחירות 2006, שגם בהן עמד נתניהו בראש הליכוד, וחוסר היכולת שלו אז לעמוד מול ההקמה של מפלגת קדימה בראשות אהוד אולמרט. האם זה יספיק לנתניהו כעת כדי להקים ממשלה יציבה?

8. המשותפת וליברמן: הסכם העודפים שלא נחתם

אין הרבה מקומות שאפשר לשים בהן יחד את הרשימה המשותפת ואת ישראל ביתנו - הן לא מתחברות בשום מקום. אבל בכל זאת נקודה אחת משותפת ומשמעותית לשתיהן: המשותפת וישראל ביתנו הן המפלגות היחידות שלא חתמו על הסכם עודפים, עניין טכני שהמשמעות שלו עשויה להוביל לחיזוקו של גוש הימין במנדט נוסף.

9. עבודת שטח: בין באר שבע לרחובות

עבודת השטח של הליכוד הוכיחה את עצמה במועד ג'. בחלק ממעוזי המפלגה המסורתיים שיעור ההצבעה לא עלה משמעותית ממועד ב', אבל התמיכה בה כן גדלה משמעותית. כך למשל, בבאר שבע התחזקה מפלגת הליכוד ב-7% וקיבלה מחצית מכלל הקולות בעיר; בנתניה 7% יותר ובפתח תקווה 6% יותר. המקומות הללו סומנו על-ידי הליכוד לפני הבחירות מועד ג' כמקומות שבהן נדרשת עבודת שטח מאסיבית.
רחובות, העיר שבה שוכן מכון ויצמן ומתגוררים בה עולים וחרדים רבים, נתפסת כעיר כיודעת לנבא את תוצאות הבחירות. ואכן, גם הפעם זה קרה. לאחר שבמועד ב' הייתה כחול לבן המפלגה הגדולה בעיר, הפעם הליכוד לקחה את הבכורה, כשאחד מכל שלושה תושבים הצביעו עבורה. כחול לבן קיבלה את אותו שיעור הצבעה, והמפסידה הגדולה היא רשימת העבודה-גשר-מרצ, שאיבדה כ-30% מכוחה בעיר לעומת בחירות מועד ב'.

10. אחוז החסימה: רק שמונה רשימות בפנים

מספר הרשימות שנכנסו לכנסת ה-23 עומד על שמונה בלבד - הנמוך ביותר מקום המדינה. הסיבה העיקרית לכך היא העלאת אחוז החסימה, שמאז בחירות 2015 עומד על 3.25% מקולות הבוחרים - משוכה גבוהה בהרבה מה-2% שהיו עד אז.

עם זאת, רוב הרשימות שייכנסו לכנסת ה-23 - כחול לבן, העבודה-גשר-מרצ, ימינה, יהדות התורה והרשימה המשותפת - הן סיעות שמורכבות משתי מפלגות או יותר. נותר רק לראות אם הן ישרדו יחד לאורך כל הכהונה או יתפצלו.