גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

משה (בוגי) יעלון ובני גנץ / צילום: אלעד מלכה

למרות מירב המאמצים, מפלגת כחול לבן לא הצליחה להביא להחלפת שלטונו של בנימין נתניהו. נכון כי בני גנץ הצליח לבנות במהלכה של השנה האחרונה מפלגה הגונה למדי, אך קמפיין נחוש (ומכוער) מאין כמותו של מפלגת הליכוד, עליו ניצח בנימין נתניהו, הצליח לחבל בדימוי הציבורי של הרמטכ"ל לשעבר, ולהוריד על ידי כך את כחול לבן מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. לא הטילים שנחתו על הדרום שבוע לפני הבחירות; לא הגרעון הטופח ממנה סובלת מדינת ישראל; לא הקלטות נתן אשל וגם לא התיקים המשפטיים התלויים נגד נתניהו השפיעו על הבוחר הישראלי. היו אלה נפילות הלשון של גנץ ששכנעו רבים כי נתניהו מתאים יותר מיריבו לתפקיד ראש הממשלה.

ואולם למרות ההישג המרשים של בנימין נתניהו בבחירות האחרונות, גוש הימין עדיין חסר את הגרוש ללירה להרכבת הממשלה. על אף צעקות השמחה לפיהן "העם אמר את דברו", למעלה מחצי מהמושבים בכנסת עדיין מתנגדים נחרצות לנתניהו. הבחירות האחרונות קברו אמנם את השמאל הישראלי, פגעו קשות בכחול לבן, אך הן לא המליכו את נתניהו. לאיש שהביא את תכנית המאה; לאיש שהפך לסמלה של "ישראל השנייה"; לדון קישוט הנלחם בתחנות הרוח של האליטות; לאיש והאגדה חסרים בסוף היום שלושה מנדטים. אפריל 2019 זה כאן.

מה אם כן ניתן לעשות לאור חלוקת הכוח הפוליטית הקיימת? אופציה אחת היא כמובן הליכה לבחירות רביעיות. ואולם לא ברור מה תועיל הליכה בנתיב הזה. גם אם נניח בצד את העייפות הציבורית, אפילו אם כחול לבן תשפר את מצבה בסבב הבא (תרחיש שרחוק מלהיות מובן מאליו), אנחנו נגיע בסופו של דבר לאותה הנקודה בדיוק. יש להכיר בכך שמצביעי הימין עומדים על כך שבראש גוש הימין יעמוד בנימין נתניהו וכי לאור זאת, תסריט של ממשלת אחדות שבה הוא לא מכהן כראש ממשלה יורדת מהפרק. אפשר לא לאהוב זאת, אך זה המצב.

אך ישנה אפשרות נוספת, אחת הדורשת אומץ רב וגילוי חוש של אחריות: חבירה של חברי תל"ם לממשלת נתניהו. בוגי יעלון, יועז הנדל וצבי האוזר ראויים להערכה על האומץ הפוליטי שהפגינו בשנה האחרונה. הם עשו כמיטב יכולתם לבלום את השפעתו המשחיתה של נתניהו על הציבוריות הישראלית, והיו מוכנים לשלם על כך מחיר אישי כבד. שלא כמו אחרים במחנה שלהם שקשרו את גורל הימין בגורלו של נתניהו, הם הסכימו לחבור לשותפים מן המרכז הפוליטי על מנת לייצר חלופה שלטונית אחראית לישראל. ועם זאת יש להכיר בכך שהניסיון לחולל שינוי פוליטי דרך כחול לבן לא השיג את מבוקשו. יש להסתכל על הדברים כהוויתם.

חברי תל"ם יכולים לקנות את עולמם ולהשפיע באותה נשימה על עתידה של מדינת ישראל, לו יציבו קבל עם ועדה את שלושת התנאים הבאים כתנאי לחבירתם לממשלתו של נתניהו:

ראשית, עליהם לדרוש מנתניהו שיתחייב כי זוהי כהונתו האחרונה כראש ממשלת ישראל. הם יסכימו להעניק לו את תמיכתם הפוליטית רק, ואך ורק, אם יפרוש לביתו (או למשכן הנשיא) לאחר שיסיים את פועלו בקדנציה הנוכחית. לצד זאת, עליהם לדרוש כי תוגבל בחוק כהונתם של ראשי ממשלה עתידיים לשתי תקופות כהונה רצופות וזאת בכדי למנוע אפשרות שמקרה נתניהו יחזור על עצמו בעתיד.

שנית, כתנאי לחבירה לממשלה עליהם לדרוש לקבל לידיהם את תיק המשפטים וזאת על מנת שיוכלו הם לנצח בצורה אחראית ושקולה על שינויים חיוניים במערכת המשפט הישראלית שאותם נמנע נתניהו מלקדם בעשור האחרון. על חברי תל"ם לעמוד בראש מהלך מקיף שיבחן את היחסים בין רשויות השלטון בישראל. החל מדרך מינוי השופטים בישראל, דרך פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה וכלה בנעשה בפרקליטות- על חברי תל"ם להיות אמונים על שורה של שינויים שמרניים בהיבטים הנפיצים הללו.

שלישית, כתנאי לחבירה לממשלה עליהם לדרוש לקבל לידיהם את תיק האוצר, וזאת בכדי שיוכלו לנצח על קידומה של מדיניות כלכלית ליברלית אמיתית בישראל. עליהם לדרוש מנתניהו שישיב את הליכוד לדרך הליברליזם הכלכלי של זאב ז'בוטינסקי. אין זה סוד כי נתניהו הזניח באופן סדרתי את משרד האוצר וכי לא בלם את קידומה של מדיניות כלכלית סוציאל-פופוליסטית. לאור זאת, על תל"ם לדרוש התחייבות מצדו של נתניהו לקידומן של רפורמות ליברליות מהותיות שיכריחו את נתניהו לצאת מאזור הנוחות שלו: מאבק עיקש בכוחה של העבודה המאורגנת, גלגולה לאחור של מדינת הרווחה הישראלית והפחתת השפעתן של קבוצות אינטרס המטיבות עם עצמן על חשבון הציבור הרחב.

אין מדובר בדרישות מרחיקות לכת. אין כאן אף דרישה שמפלגת הליכוד לא יכולה לבלוע עקרונית ורעיונית. אדרבה, מדובר בדרישות היכולות להוות בסיס לעבודה משותפת ופורה בין שתי המפלגות. אמנם, מתן שני תיקים בכירים למפלגה קטנה תעורר התנגדות עזה בקרב חוגים מסויימים, אך זהו לא גודל המפלגה שקובע בפוליטיקה הישראלית. מפלגת לשון מאזניים עולה ביוקר והיא דורשת את התשלום שלה במזומן.

העיקר הוא זה: יועז הנדל, משה בוגי יעלון, אך במיוחד צבי האוזר, יוכלו לשמש בקונסטלציה שכזו מבוגר שמרני אחראי. ובל נשכח- בשנייה הראשונה שבה מי מהחברים יראו כי נתניהו משקר, מזגזג או מתחמק, יהיה ביכולתם לפרק את ממשלתו. אין טעם לשחוק את ההון הפוליטי של החבורה הזו בשדות של כחול לבן. חייבים להתקדם. 

הכותב הוא דוקטורנט להיסטוריה אמריקאית באוניברסיטה העברית. ייסד את תוכנית "אקסודוס" למחשבה מדינית שמרנית