חובבי וויסקי, בייחוד חובבי הסינגל מאלט הסקוטי, מכירים בוודאי היטב את שלל האפשרויות המוצעות להם בתחפושת. לא, איני מתכוון לזיופים רחמנא ליצלן, אלא לסינגל מאלטים עם סיומת. "פיניש"
מה שהחל בטפטוף עדין, ככל הנראה בבית מדרשה של מזקקת גלנמורנג’י, אי שם בסוף האלף הקודם, הפך ברבות הימים לשיטפון של ממש. מעטים הם בתי הוויסקי, או לפחות הגדולים שבהם, שאינם משתתפים בקרנבל המסכות.
בתחילת הדרך פגשנו רק כמה מותגים בודדים שבילו את סוף תקופת ההתיישנות הארוכה שלהם בחביות שונות מאלו שאירחו אותם במשך רוב תקופת התבגרותם. בדרך כלל מתבצעת ההתיישנות המרכזית בחביות ששימשו קודם לכן ליישון ברבן אמריקאי, ולעיתים, אם היה לכם מזל, פגשתם עוד וויסקי שהתיישן בחביות שרי ספרדי. מי שלא היה לו המזל, או הרצון, להשתמש בחבית שרי לכל היישון, העביר לעיתים את הוויסקי לכזו לכמה חודשים בסוף התקופה. וויסקי מיושן בחבית שרי הוא הגביע הקדוש של רבים מחובבי הסינגל מאלט. מקאלן הוא המפורסם שבהם.
אחר כך הגיעו גם אפשרויות נוספות. אם כבר שרי, למה לא פורט או מדירה. בקיצור, יינות קינוח מהוללים אחרים. ואם כבר פורט ומדירה, למה לא סוטרן מבורדו, בורגון אדום או אפילו בירה כהה ועמוסת טעמים. בקיצור, לונה פארק. התוצאות, לעיתים, מרתקות.
ועדיין, נדמה לי שאף חובב יין לא היה מעלה על דעתו את המהלך הבא, ההפוך, שבו תהפוכנה חביות וויסקי משומשות לכלי אחסון - ולו גם לכמה חודשים ספורים - ליין. בעצם, לא מסובך להבין מדוע לא.
משום שבעוד שוויסקי הוא משקה חזק, רב עוצמה ונוכחות, בעל אחוזי אלכוהול גבוהים, ובעיקר - וזה החשוב מכול - כזה המקבל את רוב טעמו ומורכבותו מהעץ שבו הוא מתיישן, הרי שיין הוא כידוע עדין הרבה יותר, ובשיאו - לפחות לטעמם של רבים - אמור לייצג הכול חוץ מהעץ שבו בילה. בעיקר את ה"טרואר", אותו אלמנט מורכב וחמקמק הכולל בתוכו את כל המרכיבים הסביבתיים באזור שבו גדלו הגפנים, ממזג האוויר ועד הרכב הקרקע. אז נכון, יש אומנם לא מעט חובבי יין, ויצרנים, המחבבים יינות שגם מרכיב העץ של החבית נוכח בהם ומורגש היטב, אבל אם תשאלו אותי, גם האדוקים שבהם הולכים ונסוגים כיום מהעמדה הזו ומבינים שחבל להסתיר יין טוב המסוגל להציג את תבנית נוף מולדתו, מאחורי מסך של עץ, משובח ככל שיהיה.
ולכן, רבה וגדולה הייתה הפתעתי כשנתקלתי בסדרת היינות הבאה מבית היוצר של יקב רוברט מונדבי המיתולוגי מקליפורניה. נכון, מונדבי הוא אולי אבי אבות השיטה האמריקאית הגורסת יינות "גדולים", עוצמתיים, עמוסי פרי ואלכוהול וגם, מה לעשות, עץ. ועדיין, רב המרחק בין לבחור ליישן יין לשנה וחצי בחבית עץ אלון חדשה, כזו המעניקה המון טעמי עץ בניגוד לאחותה המשומשת, לבין ההחלטה להעביר את היין לעוד שלושה חודשים לחבית ברבן, או רום!
עם זאת, אף שאיני מחבב במיוחד יינות אמריקאיים, יש לי פינה חמה בלב למונדבי. פעם, מזמן, הייתי בדרך לשדה התעופה כדי לבלות שבוע ביקב שלו בנאפה. אלא שאז הופלו מגדלי התאומים וכל הטיסות בוטלו. אחר כך זכיתי לראות את צלליתו חולפת על פניי בווינאקספו, תערוכת היין המפורסמת של בורדו. וכן, זה - בצירוף העובדה שעבדתי קצת אצל היבואן דאז - מספיק. מונדבי היה ועודנו - גם אחרי מותו - אגדה אמיתית. הנה אם כן, לכבוד פורים, היינות המחופשים שלו.
טעימה | יינות "מחופשים" של מונדבי
• שרדונה בחבית ברבן 2018 Robert Mondavi Private Selection Chardonnay aged in Bourbon Barrels. כשאר יינות הסדרה, גם השרדונה מגיע ממחוז מונטריי שבקליפורניה. הוא בילה את תשעת חודשי היישון שלו בחביות ברבן, ולדברי יקב מונדבי, זהו השרדונה הראשון בעולם, והיחידי עד כה, העובר תהליך כזה. אודה ואתוודה, לולא הייתי יודע מה אני שותה, לא הייתי מנחש לעולם. אותם טעמי וניל, חמאה ועץ. מי שאוהב שרדונה "עצי" ועוצמתי, ימות על זה. 89 שקל
• קברנה סוביניון בחביות ברבן, 2018. שוב ממחוז מונטריי שלחופי האוקיינוס השקט. כאן עובר היין עשרה חודשי התיישנות בחביות "רגילות", ואז מועבר לשלושה חודשים לחביות ברבן ממחוז קנטקי. ושוב, אם לא הייתי יודע, לא הייתי חושד. וגם כאן, אף שזו סדרה בסיסית ולא יקרה, מדובר ביופי של קברנה. עשיר, מורכב, אלגנטי ולהפתעתי לא פירותי, אלכוהולי או עצי מדי. רק איזה רמז קטן, כי יודעים, לווניל של הברבן. יופי. 89 שקל
• מרלו בחביות רום, 2017. עוד הפתעה. לא וויסקי ברבן אלא רום. ושוב, בחיים לא תנחשו אם לא תקראו את התווית. מרלו רך כמיטב המסורת ומלטף עם 14.5% אלכוהול לא מורגשים מדי כמו בשאר יינות הסדרה, ועם סיומת של שלושה חודשים בחביות רום כהה, שאינן מעלות ואינן מורידות. מי שאוהב מרלו, יאהב את זה מאוד. לסיכום, לא ברור למה זה טוב, אך היינות טובים, אז למי אכפת. חג שמח. 89 שקל