בנימין נתניהו / צילום: שלומי יוסף, גלובס
1. יש משהו שובה לב ברומנטיקה של הדו הקיום הערבי-יהודי. אך קיימת רק בעיה אחת בדו הקיום המפואר הזה: הוא לדעתי חד כיווני.
אני נזכר בתקופת הסכמי אוסלו כאשר רב-המרצחים יאסר ערפאת הפך להיות איש השלום, ולצורך כך היו כאלה שהתעלמו לחלוטין מהצהרותיו בזמן אמת שהוכיחו שהכל בלוף. כך בהמשך גם עם מרוואן ברגותי, מחבל עם דם על הידיים שהפך בעודו בכלא לפרטנר לשלום אמת.
האשליה התורנית היא לדעתי הניסיון לעשות "ישראליזציה" לחלקים מהציבור הערבי שהצביעו למהללת מחבלים ורוצחים, למכשירי החמאס, מברכי הנשיא אסד והחיזבאללה ועוד.
עד כמה הישראליזציה היא אשליה? גם בבחירות האחרונות, הרשימה המשותפת לא חתמה על הסכם עודפים. למה? כי אפילו מפלגה כמו מרצ היתה קיצונית מדי בשביל הרשימה המשותפת. מבחינתם, עדיף שהקולות יילכו לפח ולא יגיעו לאילן גילאון ומוסי רז.
צריך לדעתי להכיר בעובדה שרוב גדול של הציבור הערבי בישראל בוחר ביודעין במפלגות שפועלות כדי שישראל תחדל להיות מדינת העם היהודי. אף נאום בעברית משובחת של אחמד טיבי או ציוץ מצחיק של איימן עודה, לא ישנו את המציאות הזו. רק אם נישיר מבט אל המציאות, השינוי יוכל להתרחש.
2. מערכת הבחירות השלישית הייתה רוויה בספינים, הכפשות והשמצות ונטולת דיונים ענייניים. מהרגע הראשון היה ברור שנתניהו יתקשה להקים ממשלת ימין עם 61 אצבעות בדיוק באותה המידה שהיה ברור שגנץ יתקשה להקים ממשלה (ודאי לאור הבטחותיו כי לא יסתמך על הרשימה המשותפת).
וכך, במקום לעסוק בשאלה החשובה: איך מפלגת הליכוד שמתעקשת על בלוק הימין תקים ממשלה ואיך כחול לבן שמתעקשת לפסול את נתניהו (ואת המפלגות החרדיות, האיחוד הלאומי, הבית היהודי והרשימה המשותפת), עסקנו בספינים דלוחים. הכתובת של בחירות רביעיות הייתה על הקיר. הדרך היחידה למנוע בחירות רביעיות היא הפרה של הבטחות בחירות.
שתי האופציות שעומדות לפתחנו גרועות: המשך הרס היציבות השלטונית ביציאה לסבב בחירות רביעי או הונאת המצביעים ובגידה באמונם.
3. עצוב מאוד שאי אפשר להאמין למילה של נבחרי הציבור שלנו. בין אם זה נתניהו שהצהיר שלא יעשה דבר כדי למנוע את העמדתו לדין, ואז רץ לחוקק חוק חסינות חדש (והתייאש, ואז הכחיש) והגיש בקשת חסינות. בין אם זה אביגדור ליברמן שהצהיר שלא יפעל לחוקק חוק שימנע את יכולתו של נתניהו לכהן כראש ממשלה, ובין אלו בכירי כחול לבן שהתחייבו שלא ייעזרו ברשימה המשותפת כדי להקים ממשלה, וכעת מפלרטטים עם יזבק וטיבי ללא היסוס. אם אי אפשר להאמין להבטחות המפלגות, מה הטעם בטקס המוזר הזה של שלשול מעטפות לתוך קרטון מלבני?
4. אלא שלדעתי גם אין שום תועלת מעשית בחוק שימנע מאדם הנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. הרי אם לנתניהו יהיו 61 אצבעות, אין שום טעם בחקיקת חוק שמונע ממנו לכהן כראש ממשלה כי הוא יבטל את החוק הזה. אם אין לו 61 אצבעות, אין שום צורך בחקיקת חוק שמונע ממנו לכהן כראש ממשלה כי הוא גם ככה לא יכול להרכיב ממשלה. כמה פלפולים ודרמות אפשר לחולל על חוק חסר כל חשיבות. ואם יורשה לי להתנבא: החוק לא יעבור.
הכותב הוא כתב משפטי ב"גלובס"