נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מבקר ב"מרכז לבקרת מחלות ומניעתן" באטלנטה בסוף השבוע / צילום: Alex Brandon, Associated Press
בראשית היה רופא סיני צעיר בעיר ווהאן, שהבחין בנגיף חדש וניחש את קטלניותו הפוטנציאלית. הוא הזהיר את הממונים עליו, הוזמן לחקירה במשטרה, ונצטווה לחזור בו בכתב. אחר כך נצטוו 60 מיליון סינים להצטופף בדירותיהם, ולא לצאת בלי רשות.
אחר כך אנשי הצוות של 'פרינסס דיאמונד', ספינת תענוגות בחופי יפן, שכחו לפתוח את הדוא"ל שלהם במשך שלושה שבועות.
אחר כך באו איראן ואיטליה, ואיראנים ואיטלקים נעשו שגרירים נודדים של נגיף קורונה, שנטל לבסוף את השם הכבד Covid 19.
אחר כך נשיא ארה"ב ונאמניו הכחישו את חומרת האיום; והמרכז למניעת מגפות שלח ערכות בדיקה לקויות; ושבועות יקרים הלכו לאיבוד.
אחר כך באה הבורסה. נשיא ארה"ב התעניין בשלומה קצת הרבה יותר ממה שהתעניין בשלומם של נשאי Covid-19. תעזבו שטויות, הוא אמר, אין ממה לפחד.
אבל הבורסה, שהוא לא חדל להתפאר בגאיית מדדיה, פחדה מאוד. לא עזרה, אלא זמנית מאוד, החלטת הבנק המרכזי לקצץ בחצי אחוז את הריבית קצרת-המועד, הנמוכה מאוד מלכתחילה.
הסעודים - וחכמתו של לנין
אחר כך בא הנפט. ביום ראשון בלילה ירד מחירה של חבית נפט גולמי מזן Brent ל-32 דולר. זה היה מחירה, פחות או יותר, בהתאמה לאינפלציה, ב-1973, כאשר האמברגו הערבי פתח את משבר האנרגיה.
כמה זמן יעמוד שוק הנפט בהתמוטטותו, לא ברור. זה בעיקרו תרגיל סעודי, שנועד "לעזור" לרוסים להסכים לקיצוץ נמרץ של תפוקת הנפט. אולי הסעודים פשוט נאמנים לחוכמתו של לנין, כי הכרח שיהיה רע יותר לפני שיהיה טוב יותר.
מה שמעוללת עכשיו הקורונה אינו צריך הפלגות לשון: רבע מאוכלוסיית איטליה בהסגר, בכירי ממשל איראניים חולים ומתים, ארצות מכריזות מצב חירום בזו אחר זו, ישראל מפלילה יציאה חד-צדדית מהסגר, מקומות ציבור מתרוקנים, תיירות ושעשועים קורסים.
כובע בייסבול אדום
אי-שם במועדון גולף פרטי בפלורידה ישב ביומיים האחרונים דונלד טראמפ, וחרק שיניים. ביום שישי התפרסמו נתוני התעסוקה בארה"ב, שנאספו ערב התפרצותו של משבר הקורונה. 273 אלף מקומות עבודה נוספו בחודש פברואר. האבטלה פחתה עד 3.5%, מה ששקול בעיני כלכלנים כנגד תעסוקה מלאה. המשק עמד על רגליים יציבות ומוצקות, והנשיא היה רשאי בהחלט לתבוע אשראי, שמונה חודשים לפני שיעמוד לבחירה חוזרת.
עכשיו הכול תלוי באוויר, גם מפני שיש גבול טבעי ליכולתם של מהלכים מוניטריים לצנן חרדה ציבורית מפני מגפה (אם כי צריך למהר ולהגיד שאיננו יודעים עדיין איפה מתוח הגבול הזה); וגם מפני ששאלות מתחילות להישאל אם הטיפול במשבר הקורונה בארה"ב נמצא בידיים טובות.
הבית הלבן ותומכיו בקונגרס ובתקשורת מתלוננים על "פוליטיזציה" של המשבר בידי הדמוקרטים. אבל זו היתממות, שאין מנוס מלייחס למצוקה פוליטית. הנשיא הופיע לביקור במרכז הפדרלי למניעת מגיפות (CDC) באטלנטה ביום ו' חבוש בכובע הבייסבול האדום של מטה הבחירות שלו, עם הכתובת "השאירו את אמריקה גדולה" (Keep America Great). אם זו אינה פוליטיזציה, קצת קשה לדעת מה פוליטיזציה היא.
הנשיא והחיידקים
הנשיא רוחש טינה עמוקה לנגיף הקורונה. זה אינו ציון קנטרני, גם אם הוא נשמע כזה. באחד מציוציו המוקדמים הוא התלונן ספציפית ש"הדמוקרטים מוציאים שם רע לקורונה". הביוגרפיה העממית של טראמפ כוללת את תכונת המיזופוביה, זו הידועה בדרך כלל באנגלית כ"ג'רמופוביה", זאת אומרת חרדה כפייתית מפני מגע עם זיהומים.
דיווחים בתקשורת, שלא אושרו אבל גם לא הוכחשו, ייחסו לנשיא תגובה של כעס, כאשר שמע שמטוס של חיל האוויר נשלח להחזיר את הנוסעים האמריקאיים על סיפון 'דיאמונד פרינסס' מנמל יוקוהמה, יפן. דעתו על אמריקאים חולים מעבר לים ידועה. הוא אמר בשעתו, כי יפה מאוד שרופאים אמריקאים מתנדבים לעזרת ארצות עניות, אבל אם הם נדבקים בנגיף האבולה (למשל), זה עניינם, לא עניינה של אמריקה.
בסוף השבוע שעבר, כאשר שמע על תלאותיה של "גראנד פרינסס", ספינת תענוגות אחרת, בחופי סן פרנסיסקו, הנשיא הכריז בקול רם, שהוא אינו רוצה להביא את נוסעיה אל החוף, מפני שזה יגדיל בבת אחת את הסטטיסטיקה של חולים ונשאים על אדמת ארה"ב. מחלתם, הוא אמר, "אינה אשמתנו". הוא אמנם הזדרז להוסיף שהיא גם "אינה אשמתם", אבל הציניות שנדפה מן המלים האלה סתרה את המאמץ הרגיל בימי מגיפות לעודד חמלה ואהבה לזולת.
האפיון "לא אשמתם" הזכיר במידת מה את הדיבורים של תחילת עידן האיידס, בשנות ה-80, על אלה שנדבקו "באשמתם" (גברים הומוסקסואליים) ו"לא באשמתם" (ילדים חולי המופיליה). לא לגמרי ברור על יסוד מה נעשית אבחנה כזאת, אז או עכשיו. האומנם יש קורבנות הראויים להיות אכסנייתו של נגיף קטלני?
"המושל הוא נחש"
ראיות מצטברות למצב-רוחו של הנשיא ניתנו בימים האחרונים במתח הניכר בינו בין המדען הממשלתי הבולט ביותר בטיפול במניעת מגיפות, ד"ר אנתוני פאוצ'י. זה האחרון, הלוחם במגיפות עוד מתחילת שנות ה-80, מתהלך על בהונותיו בניסיון שלא לפגוע בנשיא או לעורר את חמתו. אבל סתירות ענייניות חזרו והתגלעו ביניהם, כמו למשל התעקשותו של הנשיא ש"כל מי שרוצה יכול להיבדק" בשעה שברור לחלוטין כי אין די ערכות בדיקה ולא יהיו עוד זמן מה.
ברגע אחר, הנשיא תקף בסגנון חסר תקדים את המושל הדמוקרטי של מדינת וושינגטון (לא העיר, המדינה), ג'יי אינזלי. וושינגטון, בקצה הצפון-מערבי של ארה"ב, היא קרש הקפיצה של הנגיף. התפשטותו האגרסיבית התחילה בבת אבות ליד סיאטל, הגדולה בערי וושינגטון. אינזלי התלונן תחילה על היעדר סיוע מצד הממשל. סגן הנשיא מייק פנס יצא למדינת וושינגטון כדי לפקח ולתאם. הוא והמושל החמיאו זה לזה, כפי שאנשים מנומסים עושים במקרים כאלה.
טראמפ אמר לעיתונאים, "אני אמרתי למייק שלא להחמיא למושל, מפני שהמושל הוא נחש. אמרתי לו, אם תהיה נחמד אליו הוא ישתמש בך... יש לנו הרבה בעיות עם המושל... אז מייק יכול להיות מרוצה ממנו, אבל אני לא".
וכך, בעיצומו של משבר המצריך את אמון הציבור בממשלתו, הנשיא תוקף את מושל המדינה החיונית ביותר, ועולב בו. אתמול הודיע הבית הלבן כי הנשיא יחרים השבוע את הארוחה הדו-מפלגתית המסורתית בגבעת הקפיטול לכבוד יום פטריק הקדוש, פטרונם של כל האירים. הוא יעשה כן בגלל האיבה השוררת בינו ליושבת ראש הדמוקרטית של בית הנבחרים, ננסי פלוסי. למצב העניינים הזה אין כנראה תקדים בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב.
ובינתיים, ג'ו וברני
וושינגטון אגב היא אחת מחמש מדינות שבהן יתקיימו השבוע ביום שלישי בחירות מקדימות לנשיאות. הסקרים בימים האחרונים הראו יתרון לג'ו ביידן על פני ברני סנדרס בכל אחת מן המדינות האלה, אם כי בוושינגטון יתרונו קטנטן.
כיוצא בזה קטן יתרונו של ביידן גם במדינה החשובה ביותר המצביעה מחר, מישיגן. סנדרס מרכז שם את כל מאמציו בניסיון לזכות במקצת מן התנופה שאבדה לו בשבוע שעבר, כאשר הובס ב-10 מ-14 מדינות שהצביעו ב"יום שלישי הגדול".
סנדרס מקווה לנצח במישיגן על יסוד התנגדותו רבת השנים להסכמי סחר חופשי, בלתי פופולריים במערב התיכון של ארה"ב, שמישיגן כלולה בו. יהיו התוצאות במישיגן אשר יהיו, היא לא תטרוף את הקלפים, אבל יש לה הפוטנציאל להאריך את ההתכתשות במפלגה הדמוקרטית.
זו תהיה התוצאה הרצויה ביותר בעיני הנשיא, בייחוד אם המפלגה תיקרע לגזרים עד ועידתה, באמצע יולי. הוא גם מקווה שעד אז יסור צלו של Covid-19, ערים ומדינות ייצאו מן ההסגר, והשוורים יחזרו וידהרו בוול סטריט.
אבל פגיעת הקורונה אינה מוטלת עוד בספק. הציפיה הכמעט כללית היא שנתוני התעסוקה הבאים יראו האטה ניכרת בשכירת עובדים, אם גם לא בהכרח בפיטורים. הבנק המרכזי עומד כנראה להוסיף ולקצץ את הריבית בעוד שבועיים, כדי להקל על מצוקת אשראי, ממשית או חזויה. אבל יש דברים שהם מעבר להישג ידו של הפדרל ריזרב, למשל חיידקים.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny