קרנית פלוג וסטנלי פישר
בעשור האחרון ישראל נמצאת בקבוצת המדינות המובילות מבחינת שיעור יתרות מטבע חוץ שמחזיק הבנק המרכזי, לאחר ששני הנגידים הקודמים, סטנלי פישר וקרנית פלוג, הנהיגו מדיניות רכישות מטבע חוץ מאסיבית, שמשכה לא מעט ביקורת מכלכלנים בעלי תפיסות שמרניות.
על פי דוח ניהול מטבע חוץ לשנת 2018 שפרסם הבנק, יתרות מטבע החוץ של ישראל עומדות כ-30 אחוזים מהתוצר, היקף המעמיד את ישראל במקום הרביעי בעולם. היקף זה של יתרות מהווה כ-120 אחוזים מהחוב החיצוני של ישראל, שיעור נמוך רק מזה של סין. שיעור כזה מאפשר לישראל לממן כשנה וחצי של יבוא.
מדיניות רכישת הדולרים של בנק ישראל החלה ב-2007, לאחר מספר שנים של התחזקות השקל, וזאת בניסיון לצמצם את מגמת התחזקות השקל. מדיניות זו, שנתפסה, ובצדק, כלא קונבנציונלית, זכתה ללא מעט ביקורת. היו שטענו שהעלות שלה גבוהה מדי, אחרים טענו שאינה אפקטיבית או שאין זה תפקידו של הבנק המרכזי לתמוך ביצוא ולהתערב בשווקים של מטבע חוץ. היה גם מי שגרס שמדיניות רכישת הדולרים פוגעת בעצמאות הבנק המרכזי, מכיוון שהיא מפריעה לו להתמקד במטרתו העיקרית: שמירה על יציבות מחירים.
אך לרכישת היתרות הייתה מטרה מוצהרת נוספת. על פי פרסומי בנק ישראל, הן מקנות "מלאי חירום של מטבע חוץ בהיקף המספיק לעת משבר (למשל, במקרה של מלחמה או אסון טבע)."
עד לאחרונה, מתנגדי ההתערבות התייחסו למשפט זה כמסך עשן, משום שהוא עמום למדי והוא מכניס שיקולים שאינם כלכליים טהורים לשיקולי הבנק המרכזי. האם זה תפקידו של הבנק המרכזי לקחת בחשבון סיכונים של מלחמה או אסון טבע? כאמור, אין הסכמה בין הכלכלנים לגבי התשובה לשאלה הזו. אך כיום, מקובלת יותר הגישה כי בנקים מרכזיים הם מוסד וממוסדות המדינה, ואין להסיק מהיותם מוסד עצמאי, שהם אינם נדרשים לקחת חלק בהתמודדות אתגרים וסיכונים איתם מתמודדת המדינה, ובכלל זה אסונות טבע ומלחמות.
כיום, עם התפשטות נגיף הקורונה והפגיעה הצפויה בסחר הבינלאומי, נראה ששיעור היתרות הגבוה של ישראל, יהווה עבורה נכס אסטרטגי שיקל עליה לעבור את המשבר עולמי הממשמש ובא. עוד בתרם הספיקה הכלכלה הגלובלית להתאושש מן המשבר הפיננסי, היא נדרשת להתמודד כעת משבר הקורונה, אשר צפוי לפגוע בסחר העולמי בצורות שונות. בכלכלות המפותחות כבר מדברים על כך, ש"המכסנית" של המדיניות המוניטרית כבר ריקה, משום שהריביות גם כך כבר נמוכות ואין לאן לרדת. על כן, ממשלות יצטרכו לעשות שימוש במכשירים פיסקליים. עבור הכלכלות הקטנות, מסוגה של ישראל, יתרות מטבע החוץ יהוו מרכיב קריטי בתמהיל המדיניות בכל דרך שנסתכל על זה: אם כאמצעי לשדר יציבות והורדת סיכונים, או כדרך למנוע תנודות קיצוניות בשער החליפין.
לפישר ופלוג, כמעט באופן אישי, הייתה השפעה סגולית על התנהלות בנק ישראל בתחום רכישת הדולרים. אולם, יש לומר כי מדובר במגמה עולמית, שהחלה בתחילת המילניום בעקבות המשבר הפיננסי האסיאתי. מאז תחילת שנות הגדילו הכלכלות העולות באופן דרמטי את שיעור ההחזקות של מטבע חוץ (ראה תרשים). אחד הלקחים מן המשבר היה כי מדינות קטנות וכלכלות עולות אינן יכולות להרשות לעצמן לחשוף, שלא לומר להפקיר, עצמן לכלכלה הגלובלית, מבלי לדאוג לבולמי זעזועים, שיאפשרו למדינות לספוג אותם. באותה עת, סטנלי פישר מילא תפקיד בכיר בקרן המטבע, והוא השתתף בתהליכי הפקת הלקחים. סביר שלקחים אלו השפיעו עליו גם כאשר ניהל את הבנק ישראל וקיבל את ההחלטה לגבי הגדלת היתרות.
מגפת הקורונה היא בדיוק אחד מאותם אירועים מולם יתרות מטבע החוץ של ישראל אמורות להגן עליה. אם אכן יוביל נגיף הקורונה לפגיעה בסחר הבינלאומי, ולכן גם ביצוא הישראלי ובזרימת הון זר לישראל, המדיניות השנויה במחלוקת בה נקט בנק ישראל בתחום מטבע חוץ בשנים האחרונות צפויה להיות אחד הנכסים האסטרטגיים של ישראל, שיאפשר לה להתמודד עם המשבר בצורה קלה יותר.
הכותב מרצה בכיר לכלכלה פוליטית וליחסים בינלאומיים במכללה האקדמית של תל-אביב-יפו