ברני סנדרס / צילום: רויטרס RANDALL-HILL
עשרת הימים המסחררים ביותר בהיסטוריה האלקטורלית של ארה"ב זה שנים הניבו לפנות בוקר משהו הקרוב להכרעה. אין זו הגזמה לטעון עכשיו, שנסללה דרכו של ג'ו ביידן למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, אף כי הדרך עדיין ארוכה, וכמעט חצי המדינות עדיין לא הצביעו.
ההכרעה, אם אמנם הכרעה היא, מגיעה הרבה יותר מוקדם ממה שהיה נדמה רק בסוף פברואר. אז, סנדרס הצטייר כמנצח הבלתי־נמנע, מכוח יתרונו במספר הצירים לוועידת המפלגה. זו הוועידה שתתכנס באמצע יולי בעיר מילווקי, ובה הדמוקרטים ימשחו רשמית את מועמדם לנשיאות.
סנדרס ואנשיו התחילו להכין את הקרקע למצב שבו יהיה לו יתרון ניכר במניין הצירים, אבל פחות מרוב. יתרון כזה, הם אמרו, צריך להעניק לבעליו ניצחון אוטומטי.
אז באו הבחירות המקדימות של דרום קרוליינה, ב־29 בפברואר. הן הנחילו ניצחון עצום ממדים לביידן, והפכו את הקערה על פיה. הן עוררו שלושה מיריבי ביידן, שנאבקו על אותו נתח של תמיכה, בין מתונים ואנשי מרכז, להסתלק מן המירוץ. מיד אחר כך, ביום ג' שעבר, ביידן תירגם את פרישתם לניצחון ב־10 מ־14 מדינות.
של מי המתמטיקה
ערב "יום שלישי הגדול" שררה הציפייה שסנדרס ישאיר את ביידן הרחק מאחוריו במניין הצירים, "והכול הוא עניין של מתמטיקה". אכן, הכול הוא מתמטיקה, חוץ מזה שדווקא ביידן עלה ליתרון בלתי צפוי במניין הצירים.
הרוח התחילה לצאת במהירות ממפרשי סנדרס. סקרים ארציים ומקומיים שינו כיוון בן־לילה, והראו שביידן פותח יתרון ניכר. הנשימה נעצרה לקראת המבחנים האלקטורליים של אתמול, במיוחד זה של מדינת מישיגן, במערב התיכון של ארה"ב, על גבול קנדה.
ב־2016, מישיגן הנחילה ניצחון מדהים לסנדרס על הילרי קלינטון במקדימות הדמוקרטיות, והפכה את מסע הבחירות שלו מקריאת ביניים נרגזת לאיום ממשי על מי שנחשבה למועמדת הטבעית של המפלגה. סנדרס הטיל השבוע את יהבו על מישיגן. אילו חזר וניצח בה, תנופתו הייתה מתחדשת, והוא היה יכול להשמיע טענה כבדה במיוחד: רק הוא, סנדרס, יוכל לבלום את דונלד טראמפ במערב התיכון.
מישיגן, לפנים דמוקרטית לעילא ולעילא, ערקה לטראמפ לפני ארבע שנים, בהפרש של 10,000 קולות. יחד עם עוד שתי מדינות שכנות, מישיגן הבטיחה את ניצחון טראמפ. עריקת השלוש הייתה תוצאת התרעומת הגדולה של עובדי חרושת ושל מעמד בינוני נמוך כלפי סדר פוליטי וכלכלי, שהפקיר אותם לרוחות הסוערות של סחר חופשי ולתחרות גלובלית פרועה, והתעלם ממצוקותיהם החברתיות
ובכן, תקוותיו של סנדרס התבדו. הוא נחל תבוסה ניצחת במישיגן, בהפרש של 15% ויותר (לפי תוצאות לא־מלאות).
מה אמר מחוז מאקומב
חשיבות יתרה יש להתפלגות הגיאוגרפית של ההצבעה. קחו למשל מחוז אחד חשוב מאוד של מישיגן, ששמו מאקומב. אפשר להגיד עליו כי הוא מן המפתחות לעתידה הפוליטי של ארה"ב. המחוז הזה תמך בהפרש גדול בברק אובמה ב־2012 - והתהפך לטובת טראמפ ב־2016. ההתהפכות ההיא העבירה את מישיגן לידי טראמפ. בבחירות אתמול, ביידן רשם ניצחון ברור במאקומב, אמנם רק בין מצביעים דמוקרטיים, כי אלה מקדימות דמוקרטיות.
נראה שסנדרס לא יסתלק מן המירוץ, גם אם מתברר לו שהגשר אל מועמדות המפלגה צר מאוד. הוא לא יסתלק, קודם כל מפני שיש לו קופה גדושה מזומנים, תוצאה של מסע ההתרמה המוצלח ביותר בהיסטוריה האלקטורלית של ארה"ב. הוא לא יסתלק, מפני שהוא חושב את עצמו למנהיג של "תנועה", והוא רוצה להעניק במה וקרש קפיצה לתנועה הזו לקראת מבחניה הבאים, למשל הבחירות של 2024.
הוא רוצה להישאר עד סוף המרוץ, גם מפני שיש לו סיכוי לניצחון פה ושם (זה תמיד קורה בשלבים המאוחרים של מערכת בחירות מקדימה, כאשר מצביעי המפלגה מתחילים להתעייף מן המועמד המנצח), וגם מפני שהוא יוכל להוסיף ולאסוף צירים לוועידה.
"לנצח זה לא העיקר"
לפני ארבע שנים, סנדרס עורר השתוממות כאשר הכריז ש"לנצח זה לא הדבר החשוב ביותר בשביל מפלגה פוליטית". האמריקאים הם אנשים פרגמטיים מדיי בשביל מסרים מסובכים כאלה. אבל הוא התכוון להגיד שמפלגה אינה רק אמצעי לזכות במשרות פוליטיות, אלא היא גם מקום שבו מפתחים מדיניות ומשפיעים על מצב־דעת.
זה בדיוק מה שהוא ולגיונותיו ינסו לעשות בוועידת מילווקי: לכתוב מצע רדיקלי, הן בענייני פנים והן בענייני חוץ (חכו נא לסעיף הישראלי־פלסטיני שלהם). גם אם מועמדות המפלגה לנשיאות תיבצר ממנהיגם, הם ינסו לקבע את המפלגה מבחינה אידאולוגית כמה שיותר שמאלה מן המרכז.
אנחנו יודעים עכשיו שלגיונות סנדרס אינם מספיקים להעניק לו ניצחון; אבל הם גדלו במידה כזאת שמועמד המפלגה לנשיאות תלוי בתמיכתם, כדי לגבור על הנשיא טראמפ בנובמבר. סקרי יציאה מן הקלפי הוסיפו להראות הבוקר, כפי שהראו בשבוע שעבר, כי חלק זעום של מצביעים בני 18 עד 29 תומכים בביידן. במישיגן, 82% מהם תמכו בסנדרס ורק 15% -- בביידן. זה גרעון מבהיל ומבשר רעות.
ביום א' מתוכנן ויכוח טלוויזיה בין ביידן לסנדרס (בלי קהל, בגלל מגיפת הקורונה). אם סנדרס יוסיף לתקוף את ביידן באותה חימה שבה תקף בימים האחרונים, בייחוד על שאלת תמיכתו רבת השנים בהסכמי סחר חופשי והצבעתו לטובת מלחמה בעיראק, הוא יקל על מלאכתו של טראמפ. מאחר שסנדרס הוא אויב "הממסד הדמוקרטי" מוטב שלא לצפות ממנו לעידון ולהנמכת טון.
מעניין אגב שסנדרס ביכר לשתוק במוצאי יום תבוסתו. ביידן נשא נאום טוב, שקט ומרוכז, עם קורטוב של השראה. פרשנים פירשו את שתיקתו הלא אופיינית של סנדרס עתיר המילים כהודאה במבוכה. שותפתו הפוליטית של סנדרס, צירת הקונגרס הצעירה אלכסנדריה אוקאסיו קורטס מניו יורק, צייצה לפנות בוקר ש"זה יום קשה לתנועה".
"אינני מתכוון להיות מזוכיסט"
אולי יום ג' הבא יעזור לסנדרס להתרכז, כאשר ארבע מדינות נוספות יצביעו, בהן שלוש מן הגדולות ביותר: פלורידה, אילינוי ואוהיו. הסקרים בפלורידה חוזים ניצחון עצום לביידן. תוצאות מישיגן אתמול רומזות על הבאות באילינוי ובאוהיו הסמוכות.
תבוסה ניצחת ביום ג' הבא תחייב את סנדרס להחליט מה הוא רוצה. בתחילת השבוע הוא אמר בראיון טלוויזיה, "אני אינני מתכוון להיות מזוכיסט". נראה למה בדיוק הוא מתכוון.
חסרונותיו של ביידן כמועמד הלוא הם חקוקים על ספר דברי הימים של המפלגה הדמוקרטית. הרפובליקאים מתכננים מסע בחירות נגדו, שישולבו בו לעג ארסי על יכולתו השכלית לצד התקפה על אופיו ועל מוסריותו. יש לדמוקרטים סיבה סבירה לחשוש מפני יכולתו להתמודד עם התקפות כאלה, בייחוד בוויכוחי טלוויזיה ישירים עם טראמפ.
הנשיא עצמו נאנח אתמול לרווחה, כאשר כוונותיו המוצהרות להעניק הקלות מס ליחידים וסיוע כספי לתאגידים העניקו זריקת אופטימיות לוול סטריט, ומחקו את רוב הפסדיו של יום המסחר הקודם. אבל בזמן כתיבת הרשימה הזו, החוזים העתידיים של הדאו ג'ונס הראו תנופת ירידות חדשה ליום רביעי.
יושבת הראש הדמוקרטית של בית הנבחרים, ננסי פלוסי, לגלגה אתמול על הנשיא, שהוא "מתעניין בדאו ג'ונס יותר מאשר במשפחת ג'ונס", זאת אומרת מתעניין יותר ברווחי וול סטריט מאשר במצוקתו של האמריקאי הממוצע.
הנשיא לא הצליח לפתח לפי שעה מסר אחיד ומשכנע על טיפול במשבר. עכשיו, כאשר למפלגה הדמוקרטית יש מנהיג דה פאקטו, בפעם הראשונה מאז התחילה נשיאותו של טראמפ, אופי העימות הפוליטי עומד להשתנות. עד עכשיו לנשיא היה דוכן מוגבה, והוא יידה בליסטראות באנשים הקטנים שלמטה. מעכשיו הוא יצטרך להתמודד עם יריב יחיד, שהפגין את כוחו בסדרה של התמודדויות אלקטורליות ויצר קואליציה רבת כוח. טראמפ נגד ביידן, הסיבוב החזיתי הראשון מתחיל.
ועידת המפלגה שתתכנס ביולי - היא שתמנה את המועמד לנשיאות
בדרך כלל זה אישרור פורמלי של תוצאות הבחירות המקדימות, בייחוד אם אחד המועמדים מגיע לוועידה עם רוב מוחלט. לרוב כזה נחוצים 1,991 צירים. אם אין רוב, כל הצירים משוחררים מהתחייבויותיהם והם רשאים להצביע ככל העולה על רוחם בסיבוב השני, או בכל אחד מן הסיבובים הבאים. הפעם האחרונה שבה נדרש יותר מסיבוב אחד הייתה ב־1952, לפני שבחירות מקדימות נעשו לחם חוקן של המפלגות הגדולות. לביידן יש בינתיים קצת יותר מ־800, לביידן קצת יותר מ־650. אלה מספרים זמניים מאוד. בשבוע הבא יעמדו 600 צירים נוספים לחלוקה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny