"בואו נגיד את זה בבירור: השמיים של ישראל סגורים, אלא למקרה חירום. אבל הישראלים לא מעכלים את זה. לקחת לישראלי את נתב"ג זה כמו לקחת לו את הכותל. זה פטיש 500 קילו על הראש. מעוצמת המכה כולנו עדיין קצת בשוק. ייקח שבוע לפחות עד שאנשים יפנימו באמת מה קרה כאן".
את הדברים הללו אומר אייל בסון, דובר משרד הבריאות. כן, האיש שחתום על ההודעות שאתם מקבלים בוואטסאפ, באתר משרד הבריאות, באפליקציה הייעודית ובערוץ הטלגרם. הנחמן שי של הקורונה, אם תרצו. שתו מים ושטפו ידיים.
"לפני שבועיים, כשההמלצה הייתה לשקול נחיצות נסיעות, הכוונה הייתה שלא יטוסו", הוא אומר. "את יודעת כמה זמן לקח למסר הזה לחלחל? כולם שאלו אותי - 'לטוס או לא לטוס? לצאת לקרוז? לצאת לקרוז בדיימונד פרינסס? אבל יש לי כבר כרטיס!'. אמרנו לשקול נחיצות טיסות - מה אתה מבין מזה? אנחנו מדינה דמוקרטית, לא נעצור אותך פיזית - אבל אם אתה יכול לא לטוס, אל תטוס! וכבר שבועיים אנחנו אומרים לאנשים לא לטוס, והם עדיין טסים".
אבל אנשים אולי אמרו לעצמם "כשיהיה אסור לטוס יגידו 'אסור לטוס!'"
"אבל אמרנו את זה בכל-כך הרבה צורות. אז הנה, בסוף זה הגיע. פשוט סגרו את הכול".
זה מרגיש קצת לא דמוקרטי.
"המשבר הזה מכיר לנו עולם מושגים שמאוד קשה לציבור הישראלי להכיל אותו".
"500 שיחות שלא נענו בחצי שעה"
איך נראים החיים שלך עכשיו?
"אני מן הסתם עובד כל הזמן. בכל חצי שעה שבה לא אביט בטלפון, יצטברו לי 300, 500 שיחות שלא נענו. לפני שבועיים נאלצתי לנטוש את מסיבת יום ההולדת של בתי בת השנתיים. היה יום הולדת מושקע, עשינו עוגה מושקעת, ונאלצתי לעזוב באמצע. יש לזה מחיר. אבל אני אומר לעצמי שזה אירוע של פעם במאה, אירוע לאומי ומשימה לאומית, שיש לי הזכות להיות הדובר של המשרד המרכזי בו. זו זכות שאסור לי לפספס אותה".
בסון מנהל את מחלקת הדוברות, המעסיקה בנוסף אליו חמישה עובדים, וכפוף לעינב שמרון, סמנכ"לית ההסברה במשרד הבריאות. לדבריו, המערכת מנהלת קמפיין אפקטיבי מאוד.
מה 500 איש בחצי שעה רוצים ממך בטלפון?
"בטלפון, בוואטסאפ, בטוויטר, בטלגרם. כל אחד רוצה תשובה על המקרה האישי שלו. 'נחתתי ב-19:40, אבל הרגליים שלי נגעו בקרקע רק ב-20:00'. 'הלכתי ברחוב ושמעתי איטלקית, מה עושים?', 'חבר שלי חזר מחו"ל ועכשיו רוצה להתחתן, מותר?'".
אלה אנשים שמכירים אותך, אני מניחה? לא לכל אחד יש את הטלפון שלך.
"לכל אחד יש את הטלפון שלי. אני באמת לא יודע מאיפה השיגו אותו, ואני באמת מנסה לענות ככל האפשר לכל אחד. ותוך כדי כך אני מנסה לענות לשאלות מהתקשורת, ואז אומרים שאני לא עונה. וצריך גם לכתוב את ההודעות? וכל מילה בהן נשקלת בכובד-ראש, אז צריך גם לשבת רגע ולהתרכז? ולאשר את ההודעות מול כל הגורמים הרלוונטיים? זה לא פשוט".
עד כמה אתה באמת מעורב בצומתי קבלת ההחלטות?
"אני נמצא רוב שעות היום קרוב מאוד למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, שאגב אני חושב שהוא איש משכמו ומעלה, ושיש לנו מזל שהוא מנהל את האירוע הזה ולא מישהו אחר. זה אומר שאני לרוב נמצא בדיונים הרלוונטיים, ופונים אליי לפעמים כדי לשאול אותי איך הציבור יגיב להחלטה מסוימת? מה הישראלים יגידו? ואני לפעמים אומר - תשמעו, תדעו שלישראלים יש כמה יעדים שהם יותר אוהבים. תאילנד, איטליה, יוון וכמובן ניו יורק - תדעו שזה משמעותי מאוד. וכמובן השיקולים מתקבלים באופן מקצועי, אבל התפקיד שלי בחדר הוא להביא את הפרספקטיבה של הציבור.
"אני גם זה שמתריע אם אנחנו מדברים במונחים יותר מדי רפואיים או מדעיים. אומרים לי 'איך אתה לא יודע את זה?'. אני לא מתבייש להגיד שאני לא יודע. אם אני לא יודע, אז כנראה שגם הציבור לא ידע".
אילו כלים פיתחת כדי לתת מענה לכולם?
"אני משתדל שכל יום יהיה משהו על סדר היום שהעיתונאים יכולים להתרכז בו. יום אחד אנחנו עושים סיור בחמ"ל, יום אחד במעבדה, יום אחד במד"א. אם מצטברות המון שאלות, ומצטברות, אנחנו עורכים תדרוך שבו אני מאפשר לכל העיתונאים בבת-אחת לשאול את השאלות שלהם. אנחנו עכשיו בקצב תדרוכים של פעם ביום או ביומיים.
"אני מצלם בעצמי את המומחים שלנו ואז שולח את הסרטון לכולם, כדי שלא נצטרך לתאם ראיון נפרד עם המומחה לכל מי שצריך רק כמה שניות של שיחה. גיליתי שהטלפון הוא סוג של חמ"ל תקשורת בכף-היד. אפשר לצלם, להקליט, לכתוב ולהוציא הודעות.
"הצמא למידע לא נגמר במשבר הזה. כשנמצאים במערכת בחירות, יש נקודת התחלה ונקודת סוף. גם מחאות חברתיות, אפילו המחאה של 2011, אתה יודע שהתקשורת תרווה מזה בשלב כלשהו. כאן העניין שוטף את החדשות 120% ואפילו הוביל את סדר היום ביום הבחירות! על-פי ההערכות של כל גורמי המקצוע, השיא יכול להגיע עוד די הרבה זמן. אני מקווה שבשלב כלשהו הווליום של הדרמה ייחלש, ואנחנו נלמד לחיות עם הצרה הזו, ולא להתעלם ממנה אבל לחפש רק את המידע שבאמת חשוב ליום יום שלנו.
"אבל בינתיים כל מידע שאנחנו משחררים, יוצר מיד עוד צמא למידע. נכנסים מהמטוס ישר לבידוד - אז איך מגיעים הביתה? מבטלים אירועים גדולים - אז מה עם משחקי הספורט? סגרנו את בית לחם - מה עם קבר רחל? כל מגזר ומה שחשוב לו, ואתה מנסה לדבר ל-12 שבטים בקול אחד.
"בגלל זה אני חושב שמנקודת המבט של הכתבים, אולי לא כל-כך חשובים הסקופים. יש המון זוויות מעניינות להביא חוץ מסקופ. מה זה למשל ספינת הפרינסס דיימונד? זו הייתה אופרת סבון ענקית! החולים תקועים, עכשיו מורידים את החולים, 'אייל - הורידו כבר את החולה? הוא הגיע כבר לקרקע?'; ומביאים מטוס חכור לקחת אותם - 'אני צריך צילום מתוך המטוס'. וכל הדרמה הזו כבר כמעט שנשכחה, למרות שחלפו בקושי כמה שבועות, כי כבר יש דרמה חדשה ותתי-דרמות בתוך כל דרמה. פתאום אסור לנשק מזוזות! דברים שלא היו כאן בהיסטוריה של המדינה. יש מספיק במה לעסוק. ולא הכול קשור אלינו. יש גם משטרה, יש כלכלה".
יש ציבור שממש צמא לדעת, והוא זה שמקיף אותך. אבל מה עם מי שלא מחפש את המידע, שמעדיף אולי לא לדעת? מה עם מי שאומר "אני לא נזהר כי זו בסך-הכול שפעת?" יש לכם טקטיקות לנסות להוציא אותו מהשאננות?
"אני חושב שאנשים נמצאים בשלב ההכחשה, לקראת שלב הכעס. הם רחוקים מאוד משלב ההשלמה, אבל לאט-לאט זה מתחיל לחלחל. כשיקרה מקרה מוות, מה לעשות, בן אדם צריך משהו מוחשי מול העיניים. אבל ההכחשה הזו היא מנגנון הגנה לפעמים. גם אני לא בטוח שהפנמתי את האירוע עד הסוף".
בכל ערב עוצר עם ישראל את נשימתו ומחכה לתוכנית הריאליטי האינטראקטיבית המרתקת של אביב 2020: "חקירה אפידמיולוגית". בכל ערב מוכרע גורלם של הישראלים לשבועיים הקרובים - מי להמשך חיי השגרה, ומי לבידוד.
איך מתנהלת החקירה האפידמיולוגית?
"החקירה מתנהלת על-ידי הרופא המחוזי שעומד בראש מחוז, ולכל רופא כזה יש שיטות שהוא פיתח עם השנים כדי להגיע למידע, כי חקירה אפידמיולוגית לא התחילה עם הקורונה. עושים אותה גם במקרה של מחלות מדבקות אחרות, כמו חצבת.
"הרופא קודם כל מתשאל את החולה, אבל צריך לזכור שזה אדם שכרגע הפך לחולה קורונה, על כל ההשלכות הבריאותיות, הנפשיות והחברתיות שיש בכך. הוא לא תמיד יהיה במצב שבו הוא מסוגל לזכור לפרטי-פרטים שבוע של פעילות. אז אנחנו משתמשים גם בנתונים כמו נתוני רב-קו, ואנחנו מתקנים את עצמנו ככל שהמידע נאסף".
יש הנחיה משפטית מסודרת לרופא המחוזי איזה מידע מותר ואיזה מידע אסור לו לאסוף?
"הפקודה לניהול מגיפות, שנחקקה ב-1940 - עד כדי כך היסטורי הרגע הזה, שהחוק עבורו הוא מ-1940 - נותנת סמכויות מאוד רחבות לשלטונות, גם לפעמים על חשבון זכויות הפרט.
"אבל בתוך זה, אנחנו משתדלים לעשות רק את מה שחייבים. כל אחד שואל אותי - מה הכתובת? באיזה גן? ברור שאני לא יכול להגיד. בכל מקרה שבו אנחנו יכולים להימנע, לא נגיד או למשל, אם אנחנו שולחים את הפקחים לאחד החולים, אז לא צילמנו את הפנים, לא צילמנו את הכתובת אלא את הסיטואציה. אני לא רוצה לעשות שיימינג לבן אדם, אלא אם זה ממש נחוץ. למשל, אם אדם מחליט להתעמת עם הפקחים, אז אולי זה סיפור אחר".
אז מי שגר בבניין מקבל הודעה? החולה אמור להגיד להם?
"הרופא המחוזי שאחראי על השכונה יכול להודיע לכל האנשים, וכמובן קל להגיע לגן הילדים או למקום העבודה או ליחידה בצבא. אני מחויב לדווח רק על מקומות שאל המבקרים בהם לא ניתן להגיע אלא דרך התקשורת".
לגבי הדיווח על המידע, אתה מלווה בייעוץ משפטי?
"כדי שאוכל לפעול במהירות שאנחנו חייבים לפעול בה, אנחנו מקבלים הרבה החלטות מקצועיות בתוך המשרד, ומקבלים גיבוי משפטי רחב".
"הפייק ניוז הוא הקורונה של המידע"
ההבנה שלנו כי בסון הפך לשם ידוע בציבור, נבטה כאשר החלו להיות מופצות הודעות פייק ניוז, לכאורה ממשרד הבריאות, חתומות לכאורה בשמו, כדי לשוות להן אמינות.
"הפייק ניוז הוא המכה של האירוע הזה", הוא אומר. "פשוט כמות בלתי נגמרת של הודעות פייק ניוז. אני מעביר אותן למחלקת הסייבר במשטרה, אבל לא תמיד יש להם מה לעשות. הם אומרים לי שאם הם יודעים מה המקור של ההודעה, אם זה דף פייסבוק או טוויטר, אז אפשר להגיע אליו ולעצור את הזרם, אבל אם זו הודעת וואטסאפ ממקור לא ידוע, זו ממש הדבקה בקהילה, וכמעט לא ניתן לעצור את זה. הפייק ניוז הוא הקורונה של התקשורת.
"אולי אני אעשה פנייה ללב שלהם. די, זה כל-כך מפריע לשגרת העבודה, פתאום מגיע גל של פניות שאתה לא מוכן אליהם, ואתה מוציא הבהרה, ולפעמים זה עוד יותר מבלבל. זה קרה המון גם במשבר העכברת. זוכרים את משבר העכברת? אני לא יודע בדיוק מה מניע אותם. אולי אלה בני נוער, אולי עסק רוצה לפגוע בעסק שלידו.
"הפייק ניוז השתכלל כי היום מחכים את הנראות של האתרים, את הפונטים, וגם חותמים עם השם שלי כמו שאמרת. אני מנסה לחנך את הציבור שאם ההודעה לא יצאה באחד המקורות הבאים - אתר משרד הבריאות, הטלגרם של משרד הבריאות או אפליקציית ה-Coronapp - אז היא לא הודעה שלנו".
בסון מציין כי הציבור מתחיל לפתח אוריינות תקשורתית וביקורתיות סביב הפייק ניוז. "בבחירות הפייק ניוז היה אישיו שהעיתונאים דיברו עליו, הוא היה ממש על סדר היום של התקשורת, והציבור היה ערני. לכן דווקא ביום הבחירות חווינו פחות פייק ניוז בעולמות התוכן של הבריאות, מאשר היום".
אם הציבור צורך הודעות ממך, אתה הופך בעצם לסוג של מתחרה לכלי התקשורת.
"אני סוג של מתחרה שלכם, ואתם סוג של מתחרה שלי, כשמוציאים מידע שלא עבר דרכנו. אתם נלחמים אחד בשני באטרף, כשכל אחד רוצה להגיע לסקופ, אבל אני רוצה להוציא את כל המידע לכולם בבת-אחת. לא אתחיל לכתוב לדוד שלי להיזהר ממקום מסוים, אבל את לא תדעי את זה. מה שאני יודע - את יודעת.
"זה נכון שהיום אני מנגיש מידע לציבור ישירות, אבל אני גם משתמש בכם כדי להעביר מידע לציבור. אתם יכולים לקחת את המידע שלנו ולעשות לו ניתוח מעניין, או אינפוגרפיקה יפה, או כששואלים בראיון שאלות שלא חשבתי עליהן. כשאני מעביר מידע לציבור, חשוב לי שהוא יעבור דרך כלי התקשורת המסורתיים האמינים על הציבור, שמבחינתו זה עוד פילטר של אמינות ופרשנות, אפילו אם הוא לא בדיוק מגדיר זאת לעצמו.
"לפעמים כשיש מקרה נקודתי, אני יכול גם להיעזר בתקשורת כדי לטפל בו. למשל, היה מקרה של אישה עיוורת ששאלה היכן עליה לשבת אם הכיסאות הקדמיים באוטובוסים סגורים עם סרט, אז במקום לטפל בזה בעצמי, הפניתי את הבקשה לאביב לביא מ'יהיה בסדר', שיוכל לשוחח עם השואלת ועם גורמי התחבורה הציבורית".
אז אם מישהו רוצה סקופ במשבר הזה, זו הדרך?
"אני לא קורא לזה סקופ, אני קורא לזה לעזור לאישה שלא יכולה מחר לנסוע באוטובוס".
היו שאלות על תזמון. הוצאת את ההודעות על עלייה חדה במספר החולים ביום ראשון בערב, רק אחרי מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ושר הבריאות, שבה כבר נרמז שהולך להגיע דיווח כזה.
" לא היה לזה שום קשר לתזמון מסיבת העיתונאים. בשבת עובדת רק מעבדת בדיקות אחת, ולכן הצטברו בה הרבה דגימות והרבה תוצאות חיוביות ששחררנו יחד. אני גם אומר לעיתונים - אני לא יכול להתחשב בכך שבשמונה יש לך מהדורה או שהעיתון יורד לדפוס. בבריאות הציבור זה לא אפשרי. חייבים להוציא את המידע בצורה מסודרת ברגע שהוא מאומת".
נשמעו טענות של עיתונאים שכלי תקשורת מסוימים קיבלו מידע לפני אחרים, ולפעמים המידע לא היה הכי מעודכן, ונגרם בלבול, ואולי גרם לאובדן אמון שיכול לחבל ברצון של הציבור לעמוד בהנחיות.
"אולי זה היה ככה בהתחלה, אבל אני לא עובד ככה מאז שברור שזו מגיפה שרלוונטית לישראל. אם מישהו קיבל מידע מקדים השבוע, הם לא קיבלו את המידע הזה ממני. צריך לזכור שבצומתי קבלת החלטות מעורבים גורמים רבים. מבחינתי, אני מעביר כל מידע שיש לי, ברגע שיש לי אותו".
שלשום דיווחתם על בידוד לכל מי שחוזר מחו"ל, ושוב עלתה שאלת האמון, כי נראה היה שהרצון היה לסגור את הגבול מול ארה"ב, אבל חששו לגרום מבוכה לנשיא דונלד טראמפ, ובגלל זה השמיים שלנו סגורים.
"אני לא חושב שזה בגלל טראמפ. אבל לזה אני פחות רוצה להיכנס, זו באמת סוגיה שיש בה איזון עדין בין כל גורמי המערכת - אם כי ראש הממשלה קבע שכרגע, בריאות לפני כלכלה.
"אבל תראו, אנחנו כבר מדברים על עשרות מדינות. כל יום מצטרפת מדינה חדשה, ולא לכל המדינות יש יכולת לבדוק את האוכלוסייה שלהן. למשל, באפריקה כנראה יש יותר קורונה ממה שאנחנו חושבים. אז די, זה כבר נהיה מורכב לציבור לעכל ולהבין. נסגור את הכול פעם אחת, ואנשים יבינו אחת ולתמיד מה קורה כאן".
אייל בסון - תעודת זהות:
גיל: 37
תפקיד: דובר משרד הבריאות מזה ארבע שנים
השכלה: תואר ראשון ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת תל-אביב
תפקידים קודמים: דובר התאחדות הסטודנטים הארצית בתקופת המחאה החברתית, דובר ח"כ איציק שמולי בכנסת, דובר שר האנרגיה יובל שטייניץ.
מצב משפחתי: נשוי + 1