אישה ישראלית עם מסכת פנים / צילום: Ammar Awad, רויטרס
חברים, אנו נמצאים בימים קריטיים למדינת ישראל, לאזרחי ישראל, לכלכלת ישראל. אם זה לא מצב חירום לאומי, אני לא יודע מה הוא מצב חירום לאומי.
בואו נעשה ביחד חשבון קצר - אם כ-50% מאזרחי ישראל ייחשפו לנגיף הקורונה ב-4 שבועות הקרובים (תרחיש סביר לחלוטין), ומתוכם כ-10% יפתחו סימפטומים של המחלה ברמות משתנות (כ-400,000 איש), ומתוכם כ-10% נוספים יפתחו מחלה יותר קשה שמחייבת אשפוז, חמצן, אנטיביוטיקה או הנשמה בעזרת מנשם (כ-40,000 חולים), מערכת הבריאות בישראל תקרוס. אין לנו 40,000 מיטות אשפוז ריקות או 40,000 מנשמים, אין לנו אפילו 10,000. זו הסיבה שזו שעת חירום וזו הסיבה שעלינו לפעול במהירות ובנחישות להיערך לבאות ולמנוע את קצב ההדבקה המהיר, בייחוד באוכלוסיות שככל הנראה יפתחו מחלה שתחייב אשפוז. אם נפעל יחד ונפעל נכון עכשיו נציל גם אין ספור אנשים וגם את כלכלת ישראל.
אבל בעיקר, והגיע הזמן לומר זאת בבירור, זו שעת חירום לאוכלוסייה המבוגרת בישראל. בליבי חשש כבד לדור היקר הזה, שאליו משתייכים הורינו, סבינו וסבותינו. לפי כל הנתונים הנאספים נכון להיום, סיכוייהם לשרוד את מחלת הקורונה וסיבוכיה, אם יחלו בה, נמוכים בהרבה משל הצעירים. שעון החול אוזל, תרחישי הידרדרות המצב מוחשיים ביותר, ואני ושותפיי סבורים שהגיע הזמן לעשות מעשה.
עבור האוכלוסייה המבוגרת, המגפה העולמית עלולה להיות אסון
אני קורא למדינת ישראל לצאת למבצע הצלה לאומי: "כבד את אביך ואת אמך", (וגם את סבך וסבתך) במסגרתו האוכלוסייה שמעל גיל 70 בישראל תיכנס לבידוד של ארבעה עד שמונה שבועות, גם אם לא נחשפו לנגיף עד כה. הימנעות מביקורים בבתי אבות בלבד, שעליה ממליצים במשרד הבריאות, לא תספיק. מדובר במהלך הכרחי ודחוף, שנובע לא רק מצורך רפואי ישיר, אלא בראש ובראשונה, מצורך חברתי ואף בטחוני. אסביר.
בעת הזו, שבה מספר הנדבקים הוודאיים בקורונה בישראל מגיע לאזור התלת ספרתי, ובמקביל, המדינה אוסרת על התקהלות של 100 אנשים ומעלה, יצאנו למעשה משלב ה"הכלה" של הנגיף, ועברנו לניסיונות להאט את ההדבקה הקהילתית המאסיבית: גם אם נרתעים מלומר זאת בקול, כעת כבר לא ניתן לאתר את כלל מקורות ההדבקה הפעילים ולייחס אותם לאירוע חשיפה זה או אחר לנגיף. לכן, עלינו להאט את קצב התפשטות הנגיף, על-מנת למנוע קריסה של השירותים הרפואיים, אשר לא יעמדו באשפוז, הנשמה וטיפול בעשרות אלפי מאושפזים.
המקרה הקיצוני של מצב חירום לאומי, במדינה שאינה כה רחוקה מאיתנו הוא כמובן איטליה - כאוס מוחלט ושיתוק של מדינה, שנובע מהיעדר מדיניות תקיפה לטיפול בנגיף עם התפרצותו, וכעת מתמודדת עם אלפי חולים חדשים מדי יום ומאות רבות של מקרי מוות. מערכת הבריאות באיטליה קורסת, כיוון שאין בידה די אמצעים ומתקנים לטפל בחולים המציפים אותה. מערכת הבריאות של ישראל היא חזקה וחסונה, אך היא אינה יכולה להרשות לעצמה חולי בממדים האלה - היא לא תעמוד בזה. עלינו להשטיח את עקומת ההדבקה, ויהי מה.
עבור האוכלוסייה המבוגרת, המגפה העולמית עלולה להיות אסון. התמותה מהמחלה, בקרב בני ה-70 ומעלה, קופצת משיעורים מצומצמים, לקרוב ל-10 אחוזים. עבור צעירים, או מבוגרים עד גיל 60, ההידבקות תסתיים קרוב לוודאי בתסמינים דמויי שפעת, אשר אינם מצריכים טיפול מורכב. זה אינו המצב אצל המבוגרים.
בואו ניתן למנהיגינו את הלגיטימציה לקחת את ההחלטות האמיצות הדרושות כעת
לכן, על מדינת ישראל והחברה הישראלית להתגייס למבצע, שיכלול העתקה של הטיפול הרפואי במבוגרים, עד כמה שניתן, לבית - זאת, לפרק זמן שיאפשר לחברה הצעירה להכיל את הנגיף, מבלי להדביק את האוכלוסייה המבוגרת.
מבצע ההצלה ״כבד את אביך ואת אימך״ הוא ישים: אלו מהאוכלוסייה המבוגרת שיש להם קרובי משפחה שבקשר רציף עמם, יקבלו את עזרתם; ועבור אלה שלא, יש לגייס מתנדבים בכל אזורי הארץ, ארגונים ועמותות שיסייעו לקשישים. נוהל חירום של המדינה המתבסס על ההון החברתי המצוין של ישראל - פרוטוקול מסודר לטיפול בהורים, בסבים ובסבתות שלנו - יוכל לאפשר למדינה לעבור את הצונאמי הזה - עם כמה שפחות אבידות בנפש.
שאלו את עצמכם את השאלה הבאה - אם קברניטי המדינה ומערכת הבריאות באיטליה, בקוריאה או בסין יכלו להחזיר את שעון הזמן לאחור, 4, 6 או 8 שבועות, לפני שהרכבת שלהם ירדה לגמרי מהפסים... מה הם היו עושים? כיצד היו פועלים? באיזו עצימות? באיזו נחישות? התשובה ברורה. בדחיפות ובמלוא העוצמה. בואו ניתן למנהיגינו את הלגיטימציה לקחת את ההחלטות האמיצות הדרושות כעת ולהציל יחד איתם עשרות או מאות אלפי אנשים ממוות או מתחלואה קשה.
ביחד אנחנו יכולים לעשות זאת.
ד"ר יאיר שינדל הוא מנהל קרן aMoon
גילוי מלא: קרן aMoon הוקמה על ידי מריוס נכט, בן הזוג לשעבר של ענת אגמון, מבעלות השליטה ב"גלובס"