טראמפ במרכז למניעת מגפות / צילום: רויטרס - Tom Brenner
התכונה המטרידה ביותר של דונלד טראמפ? זו הצריכה להטריד לא רק את אויביו, אלא אולי אפילו יותר את אוהביו? אני חושב שהתשובה כמעט מובנת מאליה: גירעון האמפתיה.
תמיד אפשר לחשוד באהבת הזולת הפומבית של פוליטיקאים. האם היא כנה, או נועדה רק ליחסי ציבור? לא משנה לענייננו. פוליטיקאים יודעים כמה חשוב לנשק תינוקות, לחבק אבלים, למחות דמעה של צער או של כאב. משתלם להם להיות אמפתורים, או כמו שביל קלינטון נהג להגיד לאמריקאים במצוקה, "אני מרגיש את כאבכם".
לא כן הנשיא ה-45 של ארה"ב. אצלו לא תמצאו צל-צילה של אמפתיה. זה הנשיא שבהופעתו הראשונה ב"ארוחת הבוקר של התפילה" (מאורע דתי שנתי בבית הלבן), בתחילת 2017, הכריז באירוניה שהוא "מתפלל לטובת הרייטינג של ארנולד שוורצנגר", מחליפו הלא מוצלח בתוכנית הטלוויזיה ‘המתמחה'. קודמיו נהגו להתפלל לשלומו של המין האנושי, ומפעם לפעם היו מדברים בכנות, אמתית או מעושה, על חולשותיהם שלהם. רב-אמן האמפתיה קלינטון השמיע מונולוג על חטאיו ועל כפרתו, והקטין באופן הזה את נזקה של פרשת מוניקה לוינסקי, 1998.
"אין זו אשמתנו"
בשבוע שעבר סר הנשיא בחוסר חשק ניכר אל המרכז הממשלתי למניעת מגיפות (CDC) בעיר אטלנטה. המרכז הזה עומד בחזית המאבק נגד התפשטותו של נגיף הקורונה.
טראמפ הכריז שם בגלוי, בלי ניד עפעף, שהוא אינו רוצה להוריד את נוסעי 'גרנד פרינסס' מסיפון אנייתם, בחופי קליפורניה. עשרות מהם, אולי מאות, הם נשאי Covid-19. הוא אינו רוצה בהם, הוא אמר, מפני שהם יגדילו בן-לילה את מספר הנשאים על אדמת ארה"ב. "אין זו אשמתנו" שהם נשאים, הוא אמר, ומיהר להוסיף שגם "אין זו אשמתם".
עצם השימוש במילה "אשמה" הוא מקפיא דם. הוא מזכיר, לי לפחות, את הסיווגים של ימי משבר האיידס הראשונים, כמעט לפני 40 שנה. ממשל רייגן סירב לגייס את משאביו למאבק באיידס מפני שרבים מאנשיו ומתומכיו חשבו שהקורבנות העיקריים באמריקה, הלוא הם גברים הומוסקסואליים, לקו בנגיף "באשמתם".
טראמפ לא העז לאכוף את רצונו. הוא הודיע מלכתחילה שזו דעתו "האישית". הוא הניח לסגנו, מייק פנס, שהוא העמיד בראש כוח המשימה לטיפול בקורונה, להורות על הבאתם של הנוסעים הנשאים אל החוף.
שומעים ובוכים, או לא
יש ביטוי עממי באנגלית האמריקאית, שפשוטו אינו כמשמעו. התרגום המכאני של I hear you, "אני שומע אתכם" (לא ציון מגדרי), חוטא למקור. I hear you מתכוון להטעים לא רק את עצם השמיעה, אלא את פתיחותו של השומע, ואת רצונו להבין את כוונת המשמיע.
בפברואר 2018, טראמפ אירח בבית הלבן תלמידים, הורים ומורים שנקלעו לניסיונות רצח המוניים בבתי ספר בארה"ב. צלם חד-עין הנציח את הפתק שיועצי הנשיא תחבו לידו לקראת הפגישה. הוצעו בו חמישה חיוויים, שהנשיא יוכל להשתמש בהם. אחד מהם היה צירוף המילים I hear you. טראמפ לא השתמש בהן.
בשנה האחרונה של נשיאותו, ברק אובמה ניסה לשכנע את הרוב הרפובליקאי בקונגרס להחמיר את הבקרה על רכישת כלי נשק פרטיים. הוא דיבר על כישלונו במעמד בבית הלבן, ודמעות ניגרו מעיניו.
טראמפ, שעמד אז בעיצומן של הבחירות המקדימות לנשיאות, נשאל בראיון טלוויזיה אם הוא בכה אי פעם. "כן", הוא אמר, "כאשר הייתי בן שנה".
בראיון לערוץ טלויזיה דתי הוא אמר, שהוא "עסוק מכדי להיות רגשי... אני אוהב לעשות. אני לא בכיין גדול".
לאחר שנבחר לנשיא הוא לעג לדמעותיו של אחד מראשי הדמוקרטים בקונגרס, הסנאטור צ'אק שומר. "דמעות מזויפות", הוא קרא להן, וביקש את כתובתו של "המורה למשחק", אשר לימד את שומר לבכות. מאז, מפעם לפעם הוא מוסיף לשמו של שומר את התואר "הבכיין" (Cryin' Chuck).
הכול בידי שמיים?
ב-2009, קבוצה של מדענים במערב ארה"ב טענה כי זיהתה ואריאנט גנטי, המשפיע על אמפתיה. הוא נודע עד מהרה בכינויו "גֶן האמפתיה". האומנם אפשר לטעון, שגנטיקה מקדימה לקבוע את הכרעותיו המוסריות של אדם? בחינת "הכול בידי שמיים"?
חוכמתם המופלגת של הקדמונים העניקה את התשובה הניצחת עוד לפני 2,000 שנה. רבי חנינא אמר, "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"; תשובה שהרמב"ם הפך לאחד מיסודות התיאולוגיה שלו. אולי אנחנו חופשים להרחיב את בית הקיבול של "יראת שמיים", ולכלול בה את סך כל הבחירות המוסריות.
בין אם דונלד טראמפ החמיץ את גן האמפתיה ברחם אמו, ובין אם ויתר עליו לאחר שבקע משם, קשה להעלות על הדעת נשיא אמריקאי חשוך אמפתיה יותר ממנו. התנהגותו במשבר הקורונה מעידה על מוגבלות רגשית עמוקה וגם על חולשה פוליטית גדולה.
אפשר להבין מפני מה המשבר הזה מביא אותו לחריקת שיניים. הוא מאיים על הצלחותיו הכלכליות, שמונה חודשים ופחות לפני הבחירות לנשיאות. אבל כרוכות בו גם הזדמנויות, בראש ובראשונה ההזדמנות להנהיג אומה במשבר, לשכך את חרדותיה, לעודד אותה; להיות צ'רצ'יל, שזו תמיד משאת נפשו של כל מנהיג אמריקאי.
תחת זאת אנחנו שומעים תזכורות, שנשיא ארה"ב שונא חיידקים, תמיד שנא אותם ("מיזופוב"). בזמן כתיבת הרשימה הזו אנחנו שומעים כי האיש שעתה זה התמנה לראש סגל הבית הלבן קיבל עליו הסגר עצמי ליום-יומיים, מפני שבא במגע אפשרי עם נשא של Covid-19. נקל לשער את חרדתו של המיזופוב. העולם כולו סוגר על ביתו הלבן.