הבורסה בתל-אביב נצבעת באדום בצל הקורונה / צילום: טלי בוגדנובסקי, גלובס
באילו מקרים יתאפשר למשקיעים שהפסידו את כספם בעקבות משבר הקורונה לתבוע בחזרה את כספם שירד לטמיון?
התפשטות נגיף הקורונה, הצעדים החריפים שנוקטות ממשלות בכל העולם כדי לעכבה וכמובן אפקט הפחד שנלווה למשבר הגלובלי כתוצאה מכך - הורידו לא מעט השקעות לטמיון. כך, למשל, בורסות כל העולם להציג ירידות שערים חדות: מדד תל-אביב 35 איבד כ-26% מערכו בחודש האחרון, כשהמדדים המובילים בניו-יורק סגרו את השבוע האחרון כשבוע הגרוע ביותר שלהם מאז משבר הסאב-פריים ב-2008.
בין שמדובר בתיקי השקעות של משקיעים פרטיים שהשקיעו את מיטב כספם בעסקאות השקעה בנדל"ן או בבורסה וכעת חשכו עיניהם, או בקופות הפנסיה שמנוהלות בשוק ההון באמצעות הגופים הפיננסיים המוסדיים, המשבר הכלכלי שפוקד את העולם מורגש בכיס של כל אחת ואחד מאיתנו.
אנשי שוק ההון והגופים הפיננסיים המנהלים את כספי ההשקעות של הציבור כבר החלו להשתמש במונח "ברבור שחור" ביחס למשבר הקורונה, בהסבירם כי מדובר באירוע משמעותי שטלטל את השווקים אשר לא ניתן היה לצפותו, או לכל הפחות שלא דובר על האפשרות שיתרחש.
באמצעות המונח "ברבור שחור", גם מבקשים פעמים רבות הגופים האחראים על ניהול כספינו לפטור עצמם מאחריות לירידת ההשקעה לטמיון. כך, למשל, כינה לאחרונה בנק הפועלים את משבר הלירה הטורקית מהעשור הקודם בתגובה לבקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשה נגדו מפאת האשראי הכמעט בלתי מוגבל שהעניק לכאורה לאיש העסקים פושט הרגל אליעזר פישמן. וכך גם נוהגים רבים לכנות את משבר הסאב-פריים בשוק המשכנתאות האמריקאי שהפיל את השווקים בשנת 2008.
חוכמה בדיעבד
האם ההנחה כי מדובר במשבר שהפתיע את כל ממשלות העולם והכניס אפקט חוסר ודאות קיצוני בדרגתו, סותמת את הגולל על האפשרות של המשקיעים לתבוע את הגופים שניהלו את כספם? משבר 2008 יכול לספק תשובה לשאלה הזו, ולשאלות דומות אחרות שוודאי מתעוררות בימים אלה בקרב משקיעים שאיבדו נתח משמעותי משווי תיק ההשקעות שלהם מאז פרץ המשבר ומבקשים לשקול את צעדיהם.
"בין שלל גלי ההדף הצפויים, ניתן להעריך שהמשבר יביא גם לשלל טענות מצד משקיעים ברחבי העולם, כלפי יועצי ההשקעות שלהם, מנהלי ההשקעות, קרנות הגידור וכל יתר הגופים שלקחו חלק בהשקעות שביצעו המשקיעים ונמחקו כליל בעת המשבר", אומר ל"גלובס" עו"ד עידו קוסובר ממשרד סלוקי-קוסובר, המוביל בין היתר תביעות עתק של משקיעים נגד גופי השקעה מוסדיים.
מרביתן של התביעות הצפויות, אם אפשר ללמוד משהו מהתביעות שהגיעו בעקבות המשבר ב-2008, מסביר קוסובר, יכללו בוודאי טענות כלפי יועצי השקעות חסרי אחריות לכאורה ומנהלי תיקים שפעלו שלא בהתאם להנחיות והצרכים של הלקוח. תביעות אחרות יופנו נגד קרנות גידור ומיזמי השקעה נוספים, שלפי הטענה לא שיקפו נכונה את פרטי ההשקעה, שווי הבטוחות והסיכונים האפשריים.
להגנתם, סביר שישיבו יועצי ההשקעות שיתבעו, כפי שעשו גם במשבר הקודם, כי פעולותיהם בוצעו בזהירות ובמקצועיות, על-פי ההערכות והמידע שהיו בידיהם במועד ביצוע ההשקעות, וכי לא ניתן היה לצפות את המשבר הקיצוני שהפתיע את השווקים ואת העולם כולו. הטענה המרכזית שנשמעת תדיר בתביעות על השקעות כושלות, היא שאין מקום לחוכמה שבדיעבד במקרה של השקעות בשוק ההון שכרוכות בסכנה מעצם טיבן.
"רבות מהשאלות שמתעוררות בהקשרים אלו אינן פשוטות כלל וטרם הוכרעו בבתי המשפט", מציין קוסובר, אך בה בעת מודה גם ש"בתי המשפט נוטים לקבל את הטענה כי מנהלי השקעות אינם צריכים לשאת באחריות להתממשות הסיכונים שכרוכים בהשקעה ושהם מצדם שיקפו ללקוח, בצורה סבירה, מלכתחילה".
כך היה, מזכיר קוסובר, בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד קופות הגמל של אקסלנס, בטענה כי התרשלה כשלא צמצמה את החשיפה המנייתית לפני המשבר ב-2008. התביעה נדחתה, תוך שהשופט (בדימוס) עמירם בנימיני מבית המשפט המחוזי בתל-אביב פסק: "מהעובדה שהמבקש תובע פיצוי בגובה מלוא ההפסד שנגרם לו ב-2008, נובע כי הוא סבור כי היה ביכולתם של מנהלי ההשקעות של הקופות למנוע כליל הפסדים לעמיתים בקופות גמל מנייתיות, בתקופה של משבר עולמי בשוק ההון, שלדברי המבקש היה החמור מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת. מדובר בטענה החותרת תחת העקרונות הבסיסיים של שוק ההון. התביעה שמבוקש להגיש נשענת על תזה מופרכת, לפיה עצם קיומו של הפסד השקעות בבורסה בתקופה נתונה, אשר הסתבר בדיעבד, מלמד על רשלנות מצד מנהל ההשקעות".
סיכון מחושב
בשיחה שערכנו עם עו"ד אלון פומרנץ, שותף מנהל וראש מחלקת הליטיגציה במשרד ליפא-מאיר ומי שמייצג באופן תדיר דירקטורים ונושאי משרה שנתבעו בשל השקעות שירדו לטמיון, הוא חידד עבורנו מהם אותם "עקרונות בסיסיים של שוק ההון" ששימשו לדחיית תביעות רבות שנסובו על טענה של השקעה כושלת.
"מי שמשקיע בשוק ההון או בנדל"ן צריך לקחת בחשבון שעלול להתרחש משבר עולמי, כמו שארע ב-2008. השקעה כזו תמיד טומנת בחובה סיכון לצד הסיכוי", מסביר פומרנץ את העיקרון הבסיסי שצריך לעמוד לנגד עיניו של כל משקיע. "נכון שהרוב הגדול של המשקיעים ספגו מכה קשה. יש מניות שנפלו בעשרות אחוזים, ואף למעלה מכך. אבל זה חלק מהסיכון המובן מאליו שצריכים משקיעים לקחת בחשבון. לדעתי, ברוב המקרים מי שהשקיע צריך לבלוע את הרוק ולקוות שמה ששקע גם יוחזר למעלה".
דוגמה טובה נוספת לעקרון זה ניתן למצוא בפסק דין בעניין "כנף 2000" שעוסק גם הוא במשבר של 2008, וניתן בבית המשפט השלום רק בשבוע שעבר. קבוצת משקיעים בפרויקטים של נדל"ן בקרואטיה שהשקעתם ירדה לטמיון בעקבות המשבר, תבעה את החברה הציבורית "שרם פודים" ואת נושאי המשרה והדירקטורים שלה: יאיר פודים, חנה מירצקי, רגינה אונגר ועוד.
מדובר בתביעה העשירית נגד החברה או נושאי משרה בה בקשר להשקעות שביצעה בנדל"ן במזרח אירופה וגרמניה. כמו התביעות הקודמות, גם במקרה זה בית המשפט דחה את תביעות המשקיעים, תוך שהוא עומד על כך שהמשקיעים היו ערים לסיכונים של השקעות, שכוללים בתוכם גם למרבה הצער היתכנות להתרחשות של משברים עולמיים.
פומרנץ, שייצג את הדירקטורים יחד עם עורכי הדין סילביה גל-יהב ויצחק אנידג'ר, מסביר מדוע מדובר בדוגמה טובה גם לעניינו. לדבריו, "כל התביעות בעניין 'כנף 2000' נדחו, כששופטים השונים קובעים שלא הוכח שהייתה התרשלות או מצגי שווא בהתנהלות, אלא שהנפילה או הנזק שנגרם מאותן השקעות הם תוצאה של משבר כלל עולמי שהביא גם לנפילה משמעותית בנדל"ן במזרח אירופה. כל השופטים ציינו שיש סיכון שכל משקיע כשהוא נכנס להשקעה לוקח על עצמו, ושנושאי המשרה והחברה ערכו את הבדיקות הנדרשות ולכן לא ניתן היה למנוע את המקרה".
קשר סיבתי
על רקע המשוכה הזו, נשאלת השאלה: באילו מקרים ייתכן ועילת התביעה של המשקיעים תתברר כטובה? "אם מוכיחים מצג שווא או רשלנות של מי שטיפל בהשקעה, וגם קשר סיבתי בין אותה רשלנות או אותה עילה לבין ירידת ההשקעה לטמיון - נוצרת עילת תביעה", מסביר פומרנץ. "השאלה היא האם הנפילה לא הייתה מתרחשת לולא הרשלנות, או האם המשקיע היה נמנע מלהיכנס מלכתחילה להשקעה לולא הרשלנות".
האחריות המצופה ממנהל השקעות, מסביר פומרנץ, לאו דווקא נודעת לאופן שבו ניהל את ההשקעה שירדה לטמיון. לדברו, "דוגמה שמתרחשת לא מעט היא השקעה שמובטחת בבטוחה, כמו למשל נכס נדל"ן, שמתברר ששווה הרבה פחות ממה שנאמר מלכתחילה. כשהמשקיע מסתמך על בטוחה כזאת שהתבססה על שמאות מופרכת או רשלנית, גוברים הסיכויים של משקיע, גם במשבר עולמי קטסטרופלי, להציג עילת תביעה טובה".
אולם לדעתו של קוסובר, במישור המעשי אי אפשר לנתק לחלוטין את גובה הנזק שסופגים משקיעים במקרים כאלה, מהשאלה האם הייתה התרשלות של מנהלי ההשקעה. "כאשר לקוחות סופגים נזקי עתק, קיימת נטייה רבה יותר של הלקוחות וגם של בתי המשפט לחזור אחורה ולבדוק 'בזכוכית מגדלת' האם, מלכתחילה, מולאו כל החובות כלפי המשקיעים", מסביר קוסובר. "למשל, האם ההשקעה תאמה את הנחיותיו וצרכיו של הלקוח, והאם הלקוח או המשקיע קיבל מידע נכון ומלא, בהתאם לדין, ביחס לפרטי ההשקעה והסיכונים האפשריים".
נוסף לאלה, אומר קוסובר, יש משתנים נוספים שמשפיעים על החלטות בתי המשפט אפילו במקרים של משבר עולמי בשווקים. לדבריו, "בתי המשפט נוטים לקחת בחשבון גם פרמטרים נוספים כמו האם מדובר במשקיע מתוחכם או ב'גברת כהן מחדרה'; מהו אופי ההשקעה (סולידי מול ספקולטיבי, טווח אורך מול טווח קצר); האם ההשקעה הניבה רווחים לפני ואחרי תקופת המשבר ש'מכסים' על הנפילה (כלומר, מהי התמונה הגדולה, על פני תקופת זמן ארוכה יותר ובמשך כל ההתקשרות) וכן הלאה".
"מכאן", מסביר קוסובר, "שאחת השאלות שחוזרת ועולה היא האם הגופים שפעלו מול הלקוחות - ובייחוד בנקים - רשאים להיות 'ראש קטן' ולהיכנס למגננה בעצמם לאור המשבר העולמי, או שמא עליהם לגלות הבנה כלפי הלקוח, כשותפים לדרך ולפחות, כמי שיכלו בקלות יחסית, למנוע או לצמצם את נזקי העתק.
"למשל, לאחרונה נראה שכולנו חיים בשידור חוזר של מה שקרה באיטליה לפני 10 ימים או במחוז ווהן שבסין לפני מספר חודשים. לכן, יש מי שיטענו שמדובר במשבר שניתן וצריך היה לקחת אותו בחשבון ולנקוט בזהירות יתרה, כאשר פועלים בכספם של אחרים. כך, לפחות במקרים קיצוניים הנתפסים כבר על פניהם כפזיזות וחוסר אחריות מובהק".
לא למהר
לדעתו של פומרנץ, לעומת זאת, מקרי העבר היו גם ידועים למשקיעים שכנראה יכולים היו לקחת בחשבון קרות אירוע בסדר גודל של משבר הקורונה. "כבר היה לנו את 2008. כולם יודעים שיכולים לקרות דברים דרמטיים. לכן השאלה החשובה היא האם רמת הסיכון שננקטה בפועל תאמה את מה שסוכם מראש", מסביר.
לנוכח המצב המשפטי המורכב, ממליץ קוסובר למנהלי ההשקעות: "אנחנו עדיין נמצאים בעלטה, ולא ברור לאן המשבר הזה יתפתח. בינתיים, כדאי לכל מי שפועל בשוק בימים אלו לנקוט במשנה זהירות מבחינת התהליכים שהוא מבצע, גם אם הוא לוקח חלק כזה או אחר בהשקעה שלגופה היא עתירת סיכונים וסיכויים".
המסר של פומרנץ למשקיעים: "כמו שאין לנהוג בהיסטריה ולהוציא כספים מהבורסה בלי להתייעץ עם מי שמבין בכך, גם אין למהר עם צעדים שיכולים לפגוע בסיכוי לייצר תביעה משפטית טובה. סוף מעשה במחשבה תחילה".
מתי יתאפשר למשקיעים לתבוע?
● מצג שווא מצד מנהלי ההשקעה
● רשלנות של מנהלי ההשקעה, שגרמה בפועל לכך שההשקעה ירדה לטמיון
● השקעה שנעשתה הודות להעמדת בטוחה שהתברר כי שוויה בפועל נמוך יות
השאלות שנשאלות כשבודקים האם מנהל ההשקעות התרשל:
● האם ההשקעה תאמה את הנחיותיו וצרכיו של הלקוח?
● האם המשקיע קיבל מידע נכון ומלא ביחס לפרטי ההשקעה והסיכונים האפשריים?
● האם מדובר במשקיע מתוחכם או ב'גברת כהן מחדרה'?
● מהו אופי ההשקעה (סולידי מול ספקולטיבי, טווח אורך מול טווח קצר)?
● האם ההשקעה הניבה רווחים לפני ואחרי תקופת המשבר ש'מכסים' על הנפילה?