מאיר שפיגלר, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי / צילום: שלומי יוסף
מספרם של מבקשי דמי האבטלה חצה בסוף השבוע את רף החצי המיליון והגיע הבוקר ליותר מ-521 אלף. מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, מאיר שפיגלר, הבטיח לעשות כל מאמץ שכל מגישי התביעות לדמי אבטלה יקבלו תשלום ראשון, אפילו מקדמה, לפני חג הפסח. זה תלוי כמובן בשיתוף הפעולה של המעסיקים (הנדרשים להעביר טופסי 100 לביטוח הלאומי), אבל השאלה הגדולה היא האם יש למדינה כסף לשלם דמי אבטלה לחצי מיליון איש.
קצבת אבטלה ממוצעת עומדת על 6,500 שקלים לאדם. להערכת ביטוח לאומי העלות הכוללת של דמי האבטלה תזנק בחודש מרץ ל-900 מיליון שקל, לעומת כ-320 מיליון בחודש רגיל. מדובר בסכום חלקי מאחר שגל הפיטורים הגדול החל במחצית השנייה של מרץ. בחודש אפריל תידרש המדינה לשלם לכחצי מיליון זכאים סכום כולל של 3.5 מיליארד שקלים ומה הלאה? המספר עשוי להמשיך ולגדול, ולהגיע, לפי התחזית הפסימית ביותר באוצר כיום, עד ל-1.2 מיליון איש.
המקור הזמין היחיד שיש כיום לביטוח לאומי לתשלום דמי האבטלה לכל מאות אלפי הפונים החדשים הוא עודף תקציבי של כמה מיליארדי שקלים. מדובר בכ-9.5 מיליארד שקל - זה היה אמור להיות הפער בין הכנסות ביטוח לאומי והוראותיו על-פי התחזית המקורית ל-2020.
בכסף הזה אמור היה ביטוח לאומי לרכוש איגרות חוב של המדינה - והפסקת הרכישות יוצרת כמובן בור של 9.5 מיליארד שקל בתקציב המדינה. אבל האם זה יספיק? אפשר להניח שגם הכנסות ביטוח לאומי מהסקטור הפרטי נפגעו קשות כך שתמונת המצב התזרימית איננה ברורה. אבל אפילו אם עומדים לרשות הביטוח אותם 9.5 מיליארד שקלים - די ברור שהסכום לא יספיק לכסות את כל הצרכים.
אז בשורה התחתונה ברור שבמוקדם או במאוחר ייאלץ המוסד לביטוח לאומי לקבל הזרמות מתקציב המדינה כדי לשלם את קצבאות האבטלה לכל הפונים. זה אומר בפשטות הגדלת הגירעון מעבר לבור שנוצר כתוצאה מהפסקת רכישות האג"ח.
לכאורה עומדת לרשות ביטוח לאומי קרן הון שבה מרוכזים כל כספי העודפים שבהם רכש הביטוח הלאומי בעבר איגרות חוב מהמדינה. הקרן הזו נצברה במהלך השנים מהעודפים שהיו לביטוח לאומי בכל שנה מתוך כוונה שהכסף שנחסך בה יוכל לעזור בעתיד לביטוח לאומי לסגור את התקציב לאור תחזיות שבעתיד הוא יעבור מעודף תפעולי לגירעון. על-פי דיווחי ביטוח לאומי מדובר בסכום עתק של כ-250 מיליארד שקל, שיכול להספיק לשנים רבות. הבעיה שמדובר רק ברישום חשבונאי של התחייבות של המדינה לשלם לביטוח לאומי, בפועל קרן ההון הזו לא קיימת, והכסף לא שוכב באיזשהו חשבון בנק.
על הרקע הזה בדיוק התנהל בשנים האחרונות מאבק בין הביטוח הלאומי לבין המדינה. ביטוח לאומי רצה לרכז את עודפי הגבייה שלו בקרן עצמאית ונפרדת מתקציב המדינה שתהיה בשליטתו ותשקיע את הכספים בדומה לגופים מוסדיים אחרים. המדינה, שנזקקה מאוד להכנסות השנתיות מהביטוח לאומי כדי לסגור את התקציב, נעמדה על הרגליים האחוריות. המדינה טענה כי החלופה הנוכחית עדיפה גם מבחינת ביטוח לאומי על-פני השקעת כספי הקרן בשוק ההון - משום שאיגרות החוב שהמדינה מכרה למוסד הציעו תשואה מובטחת. הטענה הזו נכונה במיוחד בתקופות משבר כשהמניות בבורסה צונחות בעשרות אחוזים, אבל הכול בהנחה שהמדינה תעמוד בהתחייבות שלה ותשלם לביטוח לאומי את הכסף החסר לו מתוך הכספים שהועברו לה במהלך השנים.