לשכת תעסוקה / צילום: אריאל ירוזלימסקי
הכוונות היו טובות: לאפשר למעסיקים גמישות שתסייע להם לעבור את משבר הקורונה בשלום. החל"ת (חופשה ללא תשלום) אמורה לצמצם את ההוצאה של מעבידים על שכר, מבלי לנתק את הקשר בין העובדים למקומות העבודה שלהם. כל זה במימון המדינה, באמצעות תשלום דמי אבטלה לחל"תניקים.
התוצאה הלא מפתיעה - חצי מיליון דורשי עבודה, וזאת כנראה רק ההתחלה. יש המעריכים שזה יגיע למיליון. מעבידים רבים קפצו על המציאה ושלחו עובדים הביתה מבלי שהמדינה יכולה לבחון את הצורך הפרטני. אין לה כל דרך לדעת מי היה קורס ללא העזרה ומי סתם ניצל הזדמנות. הצעתם? לקחתי.
כמה מחשבה הוקדשה לרעיון? לא ברור. הדבר דומה להכנסת ילדים לחנות ממתקים ולצפות שלא יתנפלו עליהם. במקום שהמדינה תעודד המשך העסקה - היא משלמת למאות אלפי אזרחים כסף כדי שלא יעבדו. במקום לאותת למשק - נסו ככל שאפשר לשמור על התוצר גם בתנאים של "בידוד חברתי" - המדינה הוסיפה לחרדות של רבים, כאילו הנגיף, השחיקה של החסכונות ושל הפנסיות ואי הוודאות הכללית לא מספיקים. שלא לדבר על הנזק הכלכלי ארוך הטווח: אין לנו מושג בשלב זה כמה מאותם חל"תניקים ישובו לעבודתם. ניצול הזדמנות, זוכרים?
לפי הערכות שמרניות, בחודשיים הקרובים יעלה מבצע החל"ת עשרה מיליארד שקל. לא סכום ענק למדינה עשירה כישראל (כן, מדינה עשירה עם מלא עניים). אבל אם הכספים האלה - ואף בסכום כפול או משולש - היו מוענקים כעידוד למעסיקים שלא יפטרו עובדים בשנה הקרובה - התועלת הייתה גדולה יותר.
מרוב שרצינו לשטח את עקומת הקורונה, יצרנו עקומת אבטלה - הפוכה. המשבר הזה תפס את החברה הישראלית בנקודת חולשה משמעותית, שבה ההנהגה הפוליטית מפוררת, מה שמבליט את החולשה של ההנהגה המקצועית.
הצורך בתוכנית כלכלית כוללת זועק - ואותה תוכנית תוכל לתקן גם את עוולת עידוד האבטלה. ממש לא מאוחר מדי.
הכותב הוא סגן עורכת "גלובס", לשעבר העורך הראשי של ynet והעורך הראשי של "היום שהיה עם גיא זהר" בערוץ עשר