שיעור מקוון / צילום: דני זקן, גלובס
קורסים מתוקשבים והוראה מרחוק מתקיימים זה שנים בארגונים מקצועיים. לפי סקר שערך אשתקד BEST COLLEGES, כ-70% מהלומדים יהיו מעולמות העבודה, ומיעוט קטן מהתחום האקדמי. ארגונים משקיעים ממון רב בפיתוח קורסים מתוקשבים, ורואים בהם דרך למידה מיטבית.
קורסי ה-MOOC - קורסים מתוקשבים חינמיים להמונים - שצצו בעשור הקודם, חשפו את הפוטנציאל שקיים בזירות למידה חדשניות ופורצות דרך. הפיתוחים הטכנולוגיים מחד והצורך הגובר מאידך לזמישות (זמינות וגמישות) של סטודנטים המשלבים השכלה ועבודה, בלי שינויים בדרכי ההוראה והלמידה מאות שנים, יצרו ציפייה עצומה לשינוי שהתמהמה.
מחקרים הראו שכיום סטודנטים מחפשים באקדמיה רלוונטיות לעולם שמחוץ לה. יש להם פחות צורך במרצה כמקור הידע הבלעדי, מבקשים להפחית את המע"מ (מורה-עומד-מדבר), ודורשים צורות למידה מגוונות ושיתופיות.
עתה, משרוב האזרחים נדרשים להישאר בבידוד, או נמנעים משהות בחללים הומי אדם, ומוסדות כמו אוניברסיטת הרווארד מבטלים לימודים בקמפוס, ישנו צורך להתארגן להוראה מרחוק. הבעיה כאן נעוצה בעובדה שעל אף שמוסדות להשכלה גבוהה ערוכים תשתיתית לתת מענה, ושהמרכזים לקידום הוראה משקיעים זמן וממון רבים בפיתוח היכולות של הסגלים האקדמיים ללמד מרחוק, בפועל, הנושא איננו בליבה של האקדמיה בישראל.
קשה לשנות דפוסי הוראה מושרשים אלפי שנים. לרוב המרצים קל יותר להכין מצגת, לעמוד על הפודיום ולהסביר, מלהכין שיעור במרשתת, שבו הכול מתוכנן ומוקפד וכל סטודנט נדרש להיות פעיל 100% מהזמן, וכשהשיעור מוקלט ומתועד. ישנן סוגיות רבות ונוספות, כמו זכויות יוצרים המרתיעות ממרצים לשלב הוראה מתוקשבת.
בעניין זה נציין את משרד החינוך בשני מיזמים שונים. הראשון, המעבר למבחן בגרות באנגלית מדוברת, שכולו ממוחשב; והשני, אתר 'האתגר 5' שנועד לקדם למידה של 5 יח"ל במתמטיקה לטובת הגרים בפריפריה, וזכה להכרה בינלאומית. אלה שתי דוגמאות המצביעות על רתימה יעילה של טכנולוגיה לטובת צורכי הלומדים והמערכת.
מיזם נוסף הוא "קמפוס "IL -המבוסס על פלטפורמה דיגיטלית פתוחה המאפשרת לכל אזרחי ישראל ליהנות מחוויית למידה מותאמת אישית. השתתפתי בקורס שלהם שנעשה בשיתוף עם המועצה להשכלה גבוהה, שכותרתו "חדשנות בעידן הניו-מדיה". הקורס עוסק בסוגיית שילוב הניו-מדיה בהוראה, באופן שיכין את התלמידים להתמודדות אפקטיבית עם אתגרי החיים במאה ה-21.
במרכז האקדמי רופין, מקדמים זה 12 שנה תהליכים של הוראה מקוונת על-פי "מודל TPACK של קוהלר ומישרה", שעניינו שילוב פדגוגיה, טכנולוגיה וידע של תוכן. מדובר בתהליך מקצועי מאתגר הדורש עבודת צוות, זמן רב והרבה מאוד ניסוי וטעייה, אך שכרו בצידו.
הן סטודנטים והן מרצים מעידים כי שילוב של הוראה מקוונת סינכרונית (שבה המרצה יושב מצד אחד של המסך והסטודנטים מצידו השני), או א-סינכרונית (שבה סטודנט נדרש ללמידה עצמית או שיתופית, לרוב בסביבת למידה וירטואלית כדוגמת MOODLE) מקדמים למידה משמעותית, פעילה, שיתופית ובעיקר אחרת. הטכנולוגיה תורמת לפיתוח הפדגוגיה, למשל בתחומים של שיתופי פעולה בינלאומיים עם סטודנטים ממדינות אחרות.
למרות האמור לעיל, באקדמיה - מתנהל מעבר איטי וחלקי ללמידה היברידית, המשלבת הוראה פנים-אל-פנים עם הוראה-מרחוק. הדבר נובע, בחלקו, מכך שבישראל עיקר הכלים לקידום מרצים נסמכים על מחקר ולא על הוראה, כפי שקורה במדינות מפותחות שבהן יש מסלול קידום זהה בחשיבותו למחקר, שהוא מסלול קידום על-סמך הוראה משמעותית. במכללות, בשנים האחרונות, ניתן משקל רב יותר לנושא ההוראה, ונראה שזו מגמה שתלך ותתפתח.
המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לתת לכל מערכת ההשכלה הגבוהה דחיפה קדימה - לפעול לפתח וליישם מודלים שונים של הוראה משמעותית מרחוק. על אף לוחות הזמנים הקצרים ותחושת הדחיפות, המצב הנוכחי יהווה קטליזטור לתהליכים שמתנהלים בעצלתיים זה שנים, שעשויים לשנות לחלוטין את פני שוק ההשכלה הגבוה בתקופה שלאחר משבר הקורונה.
האתגר האמיתי יהיה לקדם הכשרה של מרצים להוראה מקוונת משמעותית, תוך השקעה בהון האנושי ובתשתיות. זאת, כדי למנף את ההזדמנות שנוצרה לנו בעקבות משבר הבריאות הגלובלי, ולהפוך את הלימון הזה ללימונדה.
הכותבת היא ראשת המחלקה להוראת אנגלית לצורכי תקשורת בינלאומית, במרכז האקדמי רופין