ראש העיר של ניו יורק מזהיר את אמריקה, מושל ניו יורק קורא לממשלה להלאים את רשתות הייצור הרפואי, הדמוקרטים בסנאט מעכבים לפי שעה את עיסקת שני-הטריליון, הנשיא מתגעגע למיליארדים שהיה יכול לעשות ושמח לאידו של יריב פוליטי בהסגר קורונה ● באמת
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עומד לנאום על סכנות נגיף הקורונה / צילום: Patrick Semansky, Associated Press
הפסימיות בארה"ב הוכברה בשעות האחרונות גם לרגל הסימנים שמוקדי ההתפשטות של נגיף הקורונה מתקשים לשאת בנטל, וגם לרגל העיכובים הלא צפויים באימוץ תכנית-ההצלה המסיבית שהממשל והקונגרס מנסים לעבד.
לפנות בוקר (שעון ישראל) נקלע למבוי פרלמנטרי סתום הניסיון לקדם עיסקת חבילה ענקית של סיוע, של פיצויים ושל סובסידיות, כדי להקל על אזרחי ארה"ב ועל קהילת העסקים לעמוד בתלאות הקורונה (הסכום הכולל של העיסקה אינו ברור, ובתקשורת התהלכו ב-24 השעות האחרונות מספרים בין טריליון דולר לשני טריליון).
זה קרה במליאת הסנאט, כאשר מנהיג הרוב הרפובליקאי, מיץ׳ מקונל, העמיד להצבעה נוסח מוקדם של הצעת החוק. ההצבעה הזו נועדה לבחון אם יש בסנאט הרוב המיוחס, הנחוץ לאימוצם של חוקי מימון. חסרו 13 קולות מתוך 100.
הדמוקרטים התנגדו לנוסח שהציעו הרפובליקנים, מפני שהם חושבים כי הוא מעניק טובות הנאה מפליגות לתאגידים הגדולים, ופוטר את תהליך ההקצאות מפיקוח ממשי של הקונגרס למשך ששה חודשים. הדמוקרטים תובעים שחלק גדול יותר של המימון יוקצה למענקי אבטלה.
השווקים הגיבו מייד בירידות חדות. החוזים העתידיים של הדאו צנחו כמעט ב-5%. רוב שוקי אסיה נפתחו בירידות ניכרות. הדמוקרטים אומרים שנחוצות רק 24 שעות כדי להגיע להסכם. אבל הם מקבלים עליהם סיכון פוליטי לא מבוטל בהאטת התהליך. הסיבה היא סטטיסטית.
ניו יורק דוהרת
מספר מקרי Covid-19 עולה עכשיו בקצב שהתקשורת מתקשה להדביק. לפני 24 שעות, 7 בבוקר שעון ישראל, דיווחנו כאן שהספירה האחרונה של מקרי קורונה בדוקים, עמדה על קצת פחות מ-27,000. הבוקר היא עומדת על 34,700 ויותר.
העליה הגדולה ביותר, בהפרש עצום מן הבאות אחריה, נרשמת במדינת ניו יורק. המספר שם עלה ב-24 השעות האחרונות בקרוב ל-6,600. מספר מקרי המוות גדל כמעט פי שלושה, והגיע ל-150. בשש מדינות מספר המקרים הבדוקים עבר את האלף, או התקרב ל-2,000. אם לפני 24 שעות, רק בשמונה מדינות נרשם גידול דו-ספרתי במספר הלוקים, הנה עכשיו יש כבר 23 מדינות דו-ספרתיות, ועוד שש יגיעו לשם בשעות הקרובות.
קריאות הצלה בוקעות ממדינת ניו יורק. העיר ניו יורק לבדה מספקת שליש ממקרי הקורונה בכל ארה"ב. "זו רק ההתחלה", אמר אתמול ראש העיר, ביל דה בלאסיו, "הגרוע ביותר עדיין לפנינו".
מושל מדינת ניו יורק, אנדרו קואומו, שהתנהלותו קוצרת שבחים ניכרים, מאשר עכשיו בגלוי שהבסיס הפיננסי של המדינה עומד להתמוטט; ושקצרה ידה מלמלא את צורכי מערכת האישפוז שלה. הוא העריך, כי בשיא המשבר יהיו למדינה רק חצי המיטות שהיא צריכה.
המושל, שיחסי קח-תן-ודקור לו עם ראש העיר, דרש אתמול מדה בלאסיו להפחית בתוך 24 שעות את ההתקהלויות בגניה הציבוריים של העיר.
"איזור אסון מרכזי"
הנשיא טראמפ נענה בסוף השבוע לבקשת ניו יורק, והכריז עליה "איזור אסון מרכזי", מה שיעניק לה גישה קלה למימון פדרלי. אבל ניו יורק ומדינות פגועות אחרות מתלוננות, שוושינגטון אינה עוזרת להם די הצורך, בייחוד בהשגת ציוד רפואי, החל ממטושים, המשך בכפפות ובמסכות, וכלה במנשמים ובמכונות הנשמה.
הנשיא טראמפ השתמט בימים האחרונים מהבטחה חד משמעית למלא את מחסורן של המדינות. בתחילת השבוע שעבר הוא הטיל עליהן חד משמעית את המשימה של השגת הציוד; אחר כך הוא הבטיח להתערב בסדרי האספקה, אבל הדהים את שומעיו בהכרזה "אנחנו איננו פקידי-המישלוח של המדינות". אתמול (א׳) הוא קרא רשימה ארוכה ומפורטת של פריטי ציוד: "186,000 מנשמים, 444,078 מסכות, 63,994 חלוקים, 245,486 כפפות", וכו׳.
מיניה וביה מתגלעים כאן חילוקי דעות מעשיים אבל גם עקרוניים על חלוקת העבודה בין הממשלה הפדרלית בוושינגטון לממשלותיהן של 50 המדינות האינדיבידואליות. חילוקי דעות כאלה עומדים במרכז הוויכוח הפוליטי והחוקתי בארה"ב כמעט מאז כינון הרפובליקה, לפני 230 שנה ויותר.
ממשלים רפובליקניים, בוודאי במאה השנה האחרונות, נטו תמיד לטובת הפירוש המינימליסטי של סמכויות וושינגטון. משברים גדולים קודמים, שחייבו את וושינגטון ליטול סמכויות מידי המדינות, התרחשו, במקרה, בייחוד תחת נשיאים דמוקרטיים.
אף כי טראמפ אינו רפובליקן קלאסי, במובן הרעיוני או המעשי, אי-נוחות ניכרת אצלו ובסביבותיו לנוכח הצורך ליטול סמכויות מידי המדינות, או מידי השוק החופשי.
"להתחיל לייצר! מהר!"
ידו היססה במשך ימים ארוכים לחתום על החלת חוק, "פקודת הייצור הבטחוני", אשר הוחק עוד לפני 70 שנה, לאפשר לממשלה להתערב בהכוונת הייצור במיגזר הפרטי. תחילה הוא חזר והביע תקווה שלא יהיה צורך בהחלת החוק. אחר כך הוא הודיע שהחיל. אחר כך הוא פסח על שתי הסעיפים, ונמנע מלהודיע באיזה אופן החיל.
אתמול הוא צייץ קריאה לשלוש תעשיות הרכב האמריקאיות העיקריות, פורד, ג׳נרל מוטורס וטסלה "להתחיל לייצר מכונות-הנשמה ומוצרי-מתכת אחרים, מהר! תלכו על זה, מנהלי רכב, הבה נראה כמה אתם שווים?"
הסבת קווי ייצור במפעלי רכב למטרות אחרות כמובן אינה רעיונו מקורי של טראמפ. קדמו לו וודרו ווילסון ב-1917, ובייחוד פרנקלין רוזוולט ב-1942. בהנהגתו, פורד וג׳נרל מוטורס התחילו לייצר מטוסים וטנקים. תבוסת היטלר במלחמת העולם השניה היתה קשורה במידה רבה בפוטנציאל המופלג של התעשייה האמריקאית ובגמישותה.
המושל קואומו הרחיק לכת הרבה יותר. הוא קרא אתמול לממשלה הפדרלית "להלאים את רשתות האספקה הרפואית... להורות לחברות לייצר חלוקים, מסכות וכפפות", ולשים קץ למצב העניינים הנוכחי שבו "המדינות מתחרות זו בזו על אספקה".
הנשיא לא הגיב במישרים על קריאת קואומו, אבל הסתייג מדיבורים על הלאמה. "תרימו טלפון אל מישהו בוונצואלה", הוא אמר בתידרוך היומי שלו. "שאלו-נא אותם מה הלאמות עשו לטובת עסקיהם. לא הרבה. התפיסה של הלאמה של עסקינו אינה תפיסה טובה".
30% אבטלה
האם משבר הקורונה עומד להניב ויכוח רעיוני על עצם הפרקטיקה של הקפיטליזם האמריקאי? זו תהיה תוצאה דרמטית, אבל לא בדיוק בלתי צפויה. כאשר אמות הסיפים מתנדנדות, כאשר מצפים שהתוצר המקומי הגולמי יצטמק ב-30%, כאשר נשמעות הזהרות שהאבטלה תגבר ב-20 עד 30 אחוז, כאשר שלוש שנות בורסה נמחקות בתוך ששה שבועות אין פלא שנשמעים רעיונות רדיקליים -- וניתנות להם תשובות רדיקליות.
תחזית האבטלה הקודרת ביותר באה אתמול מפי ג׳יימס באלארד (Bullard), חבר בהנהלת הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב. הוא העריך (בראיון לבלומברג) כי היא תגיע עד 30% מכוח העבודה בין אפריל ליוני. בשבוע שעבר חזה שר האוצר סטיב מנוצ׳ין, שהאבטלה תגיע ל-20%, ועורר עליו את חמתו של הנשיא, שאינו מעוניין בתחזיות לא-אופטימיות.
צרכיו האישיים והפוליטיים של הנשיא הטילו אתמול צל כבד על התידרוך היומי בבית הלבן, שהתחיל סמוך לחצות הלילה (שעון ישראל). בהצהרת הפתיחה שהוא קרא מן הכתב הוא הכריז, "דעו לכם, כי כל זמן שאני אהיה נשיאכם, היו-נא בטוחים כי יש לכם מנהיג הלוחם למענכם, ואני לא אחדל עד שננצח; וזה יהיה ניצחון גדול; ניצחון; וזה ניצחון שיתרחש לפי דעתי הרבה יותר מוקדם מן המצופה".
"אלוהים, מה חבל!"
סמוך לסוף המעמד, שארך שעה וחצי, יותר מכל קודמיו, הנשיא סטה לחלוטין מכיוון התידרוך ומאופיו. הוא התחיל לדבר על "המיליארדים שהפסדתי", כאשר החליט להתמודד על הנשיאות, ומאז שנבחר. לא ברור באיזו מידה רחמיו העצמיים של הנשיא נגעו לעשרות מיליונים, שעננה של אי-ודאות רפואית ופיננסית מעיבה עכשיו על חייהם ועל חיי משפחותיהם
שפל נמוך במיוחד נרשם, כאשר אחד העתונאים שאל את הנשיא על חמישה סנאטורים, אשר נכנסו להסגר קורונה ב-24 השעות האחרונות. אמנם כולם רפובליקנים, אבל אחד מהם, מיט רומני, היה הרפובליקן היחיד שהצביע לטובת הדחתו של הנשיא במשפט הסנאט בחודש ינואר.
"רומני בבידוד?", שאל הנשיא, ובדל של חיוך הופיע על פניו. "אלוהים, מה חבל" (בתרגום לא מילולי לעברית).
אפילו בלקסיקון הגסויות והעלבונות של נשיא ארה"ב, שמחה לאידו של סנאטור בן 73, החושש שלקה בנגיף הקורונה, חצתה איזה גבול או שניים. אבל זה כנראה הזמן לחצות גבולות, מפני שמי בכלל שם לב.
רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny