עו"ד מיכל הלפרין, הממונה על רשות התחרות / צילום: יונתן בלום, גלובס
מגיפת הקורונה הביאה לכך שכלכלת ישראל נכנסה לשלב שמתאפיין באפקט הדומינו: זעזוע חיצוני הפוגע בהיצע ובביקושים; עסקים נקלעים למצוקה תזרימית, מחיקות עצומות בשווי שוק המניות, פיטורי עובדים וקשיים בהחזרי הלוואות. למעשה החיים נעשים קשים למאות אלפי אנשים, במיוחד לאלה שאינם חוסים תחת מטריית העבודה המאורגנת ולמי שאין להם חסכונות. וכל זה לצד שבר בריאותי חריף שמשפיע על השגרה, שמעלה את שיעורי התחלואה והתמותה, והמכביד על מערכת הבריאות.
הפגיעה הכלכלית הנרחבת בפעילות במשק, מביאה לדרישות מצד המגזר העסקי לסיוע או פיצוי מצד המדינה לעסקים ולחברות. הכלים הכלכליים בהם משתמשת המדינה בשגרה מתחלקים לכלים פיסקליים וכלים מוניטריים. בצד הפיסקלי, המדינה הצהירה כי יינתנו תמיכות שונות, כגון מענקים ומסלול ייעודי בקרן להעמדת הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים בערבות המדינה; אולם כבר עכשיו ברור שכל סכום שלא יוקצה יהיה נמוך מהדרישות. יותר מכך: בשל ניהול פיסקלי בעייתי, הגרעון התקציבי הקיים הינו גדול, ומצד שני ברור שהכנסות המדינה ממסים תיפגענה כתוצאה מהאטה במשק. בצד המוניטרי אין לבנק ישראל הרבה מרחב תמרון בשל רמת הריבית הנמוכה הנוכחית. לאור האמור לעיל, יש מקום לחשוב מחוץ לקופסה ולחפש תרופות לא שגרתיות למצוקת הסקטור העסקי.
כלי שכדאי לחשוב עליו הינו שינוים רגולטוריים ומנהליים ואף שינויי חקיקה, שיאפשרו למגזר העסקי גמישות רבה יותר בהתמודדותו עם המשבר. כך למשל אבדן משמעותי או מוחלט של הכנסות מפעילות עסקית, ולצידו שימור היקף עלויות הלוגיסטיקה, העסקת העובדים, והשימוש בתשתיות, עלולות להפוך את פעילותן של חברות לבלתי-כדאית. כדי להקטין עלויות אלה בזמן משבר הקורונה, ניתן לאפשר לחברות במשק לשתף פעולה אחת עם השנייה. נראה כי רשות התחרות מבינה זאת היטב ולכן הכריזה ב-17 במרץ כי היא תנקוט במדיניות מקלה לגבי שיתופי פעולה בין חברות מתחרות; שיתופי פעולה, שבעיקרון אסורים על פי חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988.
יש לציין שבעבר הממונה על התחרות פסל בקשות למיזוגים ושיתופי פעולה (או בשפת החוק, פטור מהסדר כובל), שתורצו בקשיים כלכליים. הנימוק לפסילה היה כי הוא אינו רשאי לשקול שיקולים אלה, אלא רק שיקולי תחרות ויעילות. אולם ככל שהמשבר במשק מחריף, מתחדד הצורך בהשעייתם הזמנית של שיקולי התחרות ולכן החלטת הרשות חשובה וראויה לציון. לצד ההקלות בשיתופי הפעולה, ראוי כי רשות התחרות תיערך לגל של בקשות למיזוגים ולקבוע מדיניות בנושא בהינתן המשבר החריג שנוצר.
האם המדיניות המקלה של רשות התחרות עלולה לפגוע בציבור הרחב? אכן קיים סיכון שכך יקרה באם המדיניות תגרום לחברות מסוימות לנצל לרעה את המשבר להעלאת מחירים בלתי סבירה ולא מידתית. לכן, לצידה יש להרחיב את הפיקוח על המחירים על מצרכים ושירותים, תוך קביעת מחיר מרבי גם על מוצרים ושירותים שהביקוש להם בשעות חירום עולה באופן משמעותי. סעיף 6(ב) לחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים מאפשר, למשל, לפקח על מחירי מצרך או שירות אם הוא חיוני ויש צורך בפיקוח משיקולים של טובת הציבור, אם יש מחסור עקב נסיבות יוצאות דופן או מטעמים של בלימת אינפלציה. על פניו, נראה כי העילות הללו רלוונטיות למקרה הנדון.
אמנם בימים האחרונים התבשרנו כי מספר רשתות שיווק ופארם התחייבו שמחיר האלכוהול ג'ל לא יעלה על 9.90 שקלים ל-100 מ"ל, אבל זהו רק מוצר אחד שעלה לכותרות. ככל שהתחרות תקטן כתוצאה מהחלטת הרשות וההכנסה של הרשתות ממוצרים אחרים תקטן בגלל המיתון, יתחזק הפיתוי להעלאת מחירים ועל כן, עבור הציבור הרחב יש להקדים תרופה למכה ולהסדיר את מחירי המצרכים לשעת חירום. זוהי העת לקבוע מחיר מרבי על הרכב של סל מוצרי מזון בסיסיים ועל מוצרי צריכה חיוניים שהביקוש להם עלה בגלל אופי המשבר (כפפות, מסכות, מוצרי חיטוי).
לסיכום, מעבר לשימוש בכלים השגרתיים, על המדינה לזהות גזרות נוספות בהן שינויי רגולציה יוכלו להקל על הסקטור העסקי בישראל, כפי שכבר עשתה רשות התחרות, תוך שמירה מוקפדת על כך שהמשבר והטיפול בו לא ינוצלו לפגיעה בצרכנים.
הכותבת היא כלכלנית, מתמחה בניהול סיכונים לתאגידים מאסונות טבע ואירועי קיצון, לשעבר מפקחת על המחירים במשרד להגנת הסביבה