טיימס סקוור במנהטן השבוע, בעקבות התפשטות הקורונה בעיר / צילום: Eduardo Munoz, רויטרס
אני מביט בפה פעור במה שמתרחש בשווקים הפיננסיים בעקבות התפשטות נגיף הקורונה בעולם, ואני חייב להודות שלא שיערתי שזה יתפתח לכאלה ממדים. זה לא רק צלילתם הפראית של המדדים, אלא בעיקר הסיבה שבבסיס התנהגותם המבהילה - הגבלות כלכליות חסרות תקדים.
זה חילחל אלי בעוצמה לפני כמה ימים, כשביל דה בלאזיו, ראש עיריית ניו יורק, הורה על סגירת כל בתי הקולנוע, המועדונים, הברים, המסעדות והתיאטראות בעיר. קשה לי להסביר למה דווקא ניו יורק, אבל תמונת העיר הזו מדוממת מנועים ממסגרת את הפאניקה בסדרי גודל אחרים.
שאלה שלא תישאל בתקופה הקרובה: אם הצעדים האגרסיביים יוכיחו את עצמם - כך כולנו מקווים - אז התפשטות הנגיף תיבלם, וזה יהיה מצוין. אבל מה אם הם חלילה ייכשלו? האם המסקנה תהיה ששיתוק המשק הוא כבר מלחמה אבודה? כלומר, שצריך לנשוך שפתיים, אבל לנזק האדיר שהוא גורם לכלכלה - אין ככל הנראה הצדקה?
נדמה לי שהסיכויים לכך קלושים, שהרי איש לא יעז לומר שהוא מרים ידיים רק בגלל שיקולים כלכליים. וזוהי בדיוק הסכנה, שאם התפשטות הנגיף לא תיעצר בתקופה הקרובה, המשק יידרדר למערבולת, שייקח לו הרבה זמן להיחלץ מתוכה.
יהיה טוב, אבל קודם יהיה רע
למרות התרסקות שערי המניות, שהכניסה אותנו עמוק לטריטוריה הדובית, די ברור שעוד לא נגענו בתחתית. אי-הוודאות לא תיעלם בשבועות הקרובים, כך שהמשברים הקודמים הם אלה שיהוו מישור ייחוס למשקיעים, ומכיוון שהמשבר הנוכחי נראה חמור לפחות באותה מידה, בלשון המעטה, הרי שהרצפה עוד רחוקה.
אין לי כל יכולת לתזמן את נקודת המפנה ושינוי המגמה, ולכן הייתי רוצה לגעת בענפים שכבר עתה נפגעו, לטעמי, בצורה מוגזמת ואלימה.
בנקים: מהזווית העסקית, ענף הבנקאות הישראלי איתן ושמרן, אבל זה לא מנע ממניות הסקטור לאבד יותר מ-35% בתוך חודש ימים. את המשקיעים פחות מעניין מה שהיה - הם מתמקדים בעיקר במה שיהיה - כך שקשה שלא לתהות איזו קטסטרופה הם צופים בעתיד הנראה לעין.
אם יורשה לי לפרש את תגובת השוק, נדמה לי שהוא מוטרד משני תרחישים מרכזיים: הראשון הוא קפיצה חדה בהפרשות להפסדי אשראי של הבנקים, כתוצאה מכניסה למיתון כלכלי; והשני הוא שחיקה חדה ברווחיות הבנקים, על רקע הפחתת ריבית לרמה שלילית.
אני רוצה להתחיל דווקא מהחשש השני, ולומר כי אם בוחנים את התוצאות של הבנקים באירופה, שבה הריבית אכן חדרה לשדה המספרים השלישי, אזי רואים שהאפקט על רווחיות הבנקים היה שולי, הן מבחינת המרווח הפיננסי והן בהיבט של התשואה על ההון. זה גם הגיוני, שהרי אין באמת הבדל כלכלי, אם הריבית אפסית חיובית או אפסית שלילית.
לגבי החשש ממחיקות אשראי, הייתי מנסה לקבל תחושה לעוצמת הפגיעה ממיתון כבד שכבר היה בעבר - זה של השנים 2001 עד 2003. בעת ההיא, שיעור ההפרשות הממוצע של הבנקים הכפיל את עצמו, לתקופה שנמשכה ארבע שנים. גם אם אניח שהפעם הפסדי האשראי ישלשו את עצמם, לאורך שלוש השנים הבאות, היקף המחיקות לא יתקרב לאובדן הערך שנגרם בירידות השערים האחרונות. האריתמטיקה פשוטה (כפי שניתן לראות בטבלה המוצגת בטור זה).
רשתות המזון: המניות המועמדות המיידיות לרכישה במשבר הנוכחי הן אלה של רשתות המזון, שמדווחות בכלל על עלייה במכירות - אבל קשה לומר כי נוצרה בהן "הזדמנות השקעה", שכן רמת המחירים שבה נסחרות המניות כמעט שלא השתנתה. מה שכן, הן בהחלט מקום מוגן להיות בו בזמן הסערה.
תקשורת: העובדה שאנחנו יושבים בבתים, פוגעת קשות בהרבה מאוד עסקים, אבל חברות התקשורת אינן צפויות לספוג מהלומה, שהרי לא שיחות הטלפון, לא הגלישה באינטרנט וגם לא הצפייה בטלוויזיה יפחתו בתקופה הקרובה. ובניגוד לרשתות המזון, מחירי מניות התקשורת, הנסחרות בבורסת תל אביב, נפלו באחרונה בצורה חדה.
נכון, רמת המינוף בסקטור גבוהה, אבל אצל חברת התקשורת פרטנר היא יחסית סבירה - מה שהופך אותה, לדעתי, למעניינת להשקעה.
הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועל בסיס זה בלבד.