פריסת סיבים אופטיים / צילום: איל יצהר
בימים האחרונים קיימתי שיחת ועידה עם שלושה קולגות שלי מאיטליה ששהו כל אחד בביתו שלו. שוחחנו טלפונית ושיתפנו מצגת פאוור פוינט פשוטה. לפחות ארבע פעמים במהלך השיחה השמע או התמונה נעלמו למספר דקות. בחדר הסמוך ניסו שאר בני הבית לשחק או לצפות בנטפליקס והתאכזבו מהניתוקים והקיטועים בשירות.
בתוך חודשיים הספיק נגיף הקורונה לחולל השפעה דרמטית על חיינו במגוון תחומים. בין השאר משפיע הנגיף החדש על תרבות העבודה: פחות מפגשים, פחות נסיעות, יותר עבודה מהבית - התחברות מרחוק לעסק, שיחות ועידה וכו.' שהייה אינטנסיבית יותר בבית פירושה גם צריכת תוכן רבה יותר: בטלוויזיה, באינטרנט, במשחקי רשת וכו'. נשאלת האם תשתיות התקשורת שלנו - בבית, בעסק ובסלולר - יכולים לעמוד בכך? התשובה היא שלילית.
עד שנת 2005 קצב הגידול בתעבורת האינטרנט השנתית העולמית שאף לאפס. משנה זו החלה עלייה אקספוננציאלית, בין השאר תודות להופעת שירותי סטרימינג (נטפליקס, יוטיוב וכו'), מכשירי סמארטפון וטכנולוגיות וידאו מתקדמות כמו HD, 4K, 8K ועוד.
לפני כשנתיים חזו חוקרי מעבדות בל, מוסד המחקר העיקרי בעולם התקשורת, גידול שנתי של 21%-34% בתעבורת האינטרנט השנתית העולמית עד 2020. היום אנו יודעים לומר שקצב הגידול יעלה עוד יותר תודות לשירותי הולוגרמה ותלת-ממד, ותודות לגידול במספר המכשירים המחוברים לרשת (חיישנים, מצלמות, מכונות, רכבים ורחפנים).
תוסיפו לכל זה שהייה ממושכת בבית, צריכה מוגברת של תכנים עסקיים ובידוריים בסביבה הביתית ושיתוף מוגבר של תכנים מהבית ומהסמארטפון (למשל מצגות, שיחות וידאו וכו') - ותשאלו את עצמכם האם הקו הביתי או הסלולרי שלכם יעמדו בכל זה?
קו תקשורת נמדד לא רק ברוחב פס שלו (bandwidth) אלא גם בקצב השגיאות (packet loss), בזמני התגובה או השיהוי (Delay) וביציבות אל מול שונות או "עצבנות" (Jitter). גם אם מהירות קו האינטרנט הביתי שלכם היא 100, 500 או 100 מגה לשנייה, הרי שמדובר במהירות מקסימלית רגעית ולא במהירות רצופה ואיכותית.
מתכנני רשת תקשורת הניחו שלא תהיה צריכה מרובה ורצופה מהרבה בתי-אב בו-זמנית. מסיבה זו כל הבניין, או השכונה, מחוברים לקו משותף "רזה" יחסית. כל עוד מספר מצומצם של בתי-אב גולש בו-זמנית, השירות נראה סביר; אך כשכולם ביחד באנלוגיה "פותחים את הברז במקלחת" - הזרימה אצל כולם יורדת משמעותית.
גם בסלולרי המצב דומה ואף חמור יותר: מאות ואלפי אנשים מקבלים שירות בו-זמנית מאנטנה סלולרית שכונתית, אשר בעצמה מהווה צוואר בקבוק: גם אם מדדתם בעזרת speedtest מהירות של עשרות מגה לשנייה, עדיין מדובר במהירות רגעית. גם הפעם הנחת העבודה של מתכנני הרשת הייתה שלא תהיה צריכה מרובה ורצופה ממספר רב של משתמשים סלולרים בו-זמנית. כולנו מכירים את התופעה שבה אנחנו לא מצליחים להתקשר או להעלות תמונה שצילמנו, כיוון שאנחנו נמצאים באזור מרובה משתמשים (אצטדיון למשל).
תרבות ה-low cost שהתפשטה בקרבנו ובפרט בישראל בשנים האחרונות דרדרה את איכות תשתיות התקשורת במדינה לתהומות שלא ידענו כמותם. בשנים האחרונות אין למעשה כל השקעה משמעותית בהרחבת התשתיות, שאינן מסוגלות לספק שירות איכותי עוד טרם הופעת הקורונה, ועכשיו המצב חמור שבעתיים.
פריסת הסיבים האופטיים לבתים נעשית בקצב איטי ומתמקדת במגדלי מגורים בלבד. ואילו מבחינת איכות הסלולר: דוח של ה-OECD שפורסם לפני כחצי שנה דירג את ישראל מבחינת איכות השירות במקום ה-78, יחד עם מיינמר והרפובליקה הדומיניקנית, וזה עוד לפני שהזכרנו את הפיגור העצום ב-5G. כל זה לא מפתיע, כשאנו משלמים על חבילה חודשית סלולרית כמו על מנת פלאפל.
סביר להניח כי בחודשים הבאים יימצא חיסון ל-COVID19 וישולב בחיסוני השפעת השנתיים (אני מניח ששיעור ההתחסנות באוכלוסייה יהיה הפעם גבוה בהרבה מבעבר). אבל עלינו להיערך כבר ל-COVID20 ויורשיו. אני מצפה ממנהיגנו בבואם להכין את המשק למגיפה הבאה להקים גם צוות בין-משרדי שיבחן את מצב תשתיות התקשורת הלאומיות ואת מוכנותן לשינויים הצפויים בתרבות העבודה והשהיה בבית. צוות בין-משרדי כזה יוכל לאתר ולנטרל בצורה יצירתית את החסמים המעכבים את ההשקעה בתשתיות התקשורת הלאומיות.
בניגוד להשקעה במערכת הבריאות, בחשמל ובכבישים - לא מדובר בהכרח בכסף ציבורי אלא בטיפול בכשלי השוק ויצירת מנגנוני תמרוץ לחברות התקשורת להשקיע בתשתיות.
הכותב הוא מנכ"ל נוקיה ישראל