יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין / צילום: יצחק הררי, דוברות הכנסת
תארו לכם תרחיש דמיוני. נשיא המדינה ראובן ריבלין מחליט שלא להעניק לבנימין נתניהו את המנדט להרכבת הממשלה. נתניהו אוסף המלצות, מגיע ל-61 ממליצים, אך נשיא המדינה - מסרב. מנסים לשכנע אותו, לדבר אל ליבו - אך הנשיא לא מוכן לשמוע.
חוק יסוד: הממשלה לא קובע שום סייג לגבי סמכותו של נשיא המדינה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה. 119 חברי כנסת יכולים להמליץ על מועמד אחד, אך הנשיא על-פי החוק רשאי להמליץ על חבר הכנסת ה-120. הסמכות שלו היא אבסולוטית ומעוגנת בחוק יסוד.
עכשיו באמת תארו לעצמכם שדבר כזה היה קורה. הליכוד היה שואג מזעם על הפוטש, על איראניזציה, על דיקטטורה צפון-קוריאנית, על הפיכה שלטונית ועוד שלל מילים גדולות ומפחידות בפומפוזיות מרשימה.
בואו נעבור כעת ליו"ר הכנסת בפועל, יולי אדלשטיין. הוא מכהן בתפקידו מכוח ההמשכיות, לאחר שנבחר לתפקידו אי-שם בתחילת ימי הכנסת ה-21 ז"ל.
האם הגיוני שיו"ר הכנסת בפועל יחזיק את המפתחות בכיסו וימנע את זכות רוב חברי הכנסת להעלות לסדר היום בחירת יו"ר חדש? תקנון הכנסת קובע תאריך קצה - יו"ר כנסת ייבחר לא יאוחר ממועד כינון הממשלה. התקנון לא אומר שאי-אפשר לבחור יו"ר לפני כן - למען האמת, הוא אומר בפירוש שאפשר לבחור אף לפני. וכך נבחר אדלשטיין עצמו עם הקמת הכנסת ה-21, למרות שכלל לא הוקמה בסופו של דבר ממשלה.
הטענה כי אדלשטיין יכול למנוע מ-61 חברי כנסת להעלות נושא לדיון שכן "זו סמכותו", היא ההפך של התפיסה המשילותית וכיבוד רצון המחוקק. היא אומנם משרתת את מפלגות הימין, אך לא משרתת את אידאולוגיית הימין. אדלשטיין לצורך העניין הוא פקיד לא נבחר שמשתמש בכוח הזרוע כדי לטרפד את רצון הריבון. הוא עושה זאת מתוך מטרות טובות וחשובות - אך זכותו של המחוקק לחשוב אחרת ממנו.
בואו נחזור לריבלין. תארו לכם שהוא יסרב להטיל את המנדט על נתניהו לאחר שבני גנץ ייכשל להקים ממשלה (אם ייכשל), בטענה כי הוא לא מוכן להעניק מנדט לאדם עם כתב אישום חמור. מה יאמר אז הליכוד? האם 58 המנדטים של בלוק הימין יקבלו את סמכות הנשיא בהכנעה? האם הליכוד יסרב לעתור לבג"ץ בטענה שאסור שבג"ץ ישתלט על הכנסת, וחובה לשמור על הפרדת הרשויות?