ישראלית בת 62 כתבה השבוע בקבוצת ווטסאפ, כי לא נגיף הקורונה עצמו הוא המהלך עליה אימים, אלא עצם סיווגה כ"קשישה". מחדלי עידן הקורונה יחייבו את המערכת לבחור, ו"אני חרדה שעליי יוותרו ראשונה". היא מצטטת רופא ישראלי מאיטליה, המספר ש"בני ה-60 ומעלה מקבלים רק חמצן".
לא שמעתי את הרופא, ולא שמעתי על פרקטיקה המקריבה "קשישים" ביודעים. אם יש פרקטיקה כזאת, היא שוות-ערך מוסרית של רפואת האאוגניקה (יוג'ניקס) הנאצית, לא פחות.
הקורונה מעניקה עכשיו רקע קצת מפחיד למלחמה בין-דורית, שהפוליטיקה המערבית החריפה בשנים האחרונות. אני מתכוון למלחמתו של דור המילניום בדור ה"בום". לאלה האחרונים קוראים באנגלית boomers, מפני שנולדו ב-15 השנה שלאחר מלחמת העולם השנייה, בזמן של התפוצצות (boom) האוכלוסייה.
למלחמה הזו יש ביטויים קוריוזיים, אבל גם ביטויים רציניים, או לפחות רציניים באופן פוטנציאלי. הצלחתו הזמנית של ברני סנדרס במקדימות של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות הייתה חלק ממנה.
OK, Boomer
בתחילת נובמבר שעבר התפשט ברחבי הרשת מם, שנולד במליאת הפרלמנט של ניו זילנד. צירת פרלמנט בת 25 נשאה נאום על משבר האקלים. ציר פרלמנט בן 56 הפסיק אותה בקריאות ביניים. היא השיבה לו OK, boomer.
שנינותה הארסית שמטה את הבסיס המוסרי מביקורתו. היא הודיעה לו, בעצם, כי דעתו ודעת בני דורו אינה מעלה ואינה מורידה, מפני שמשבר האקלים הוא מעשה ידיהם.
זה מה שמטיחה הנערה השוודית גרטה טונברג ב-Boomers, כל אימת שהיא מדברת באוזניהם. "איך אתם מעיזים", היא חוזרת ושואלת בדרשותיה. איך אתם מעיזים לטעון בזכות מתינות, או פיכחון, או חיסכון; אתם, הורסי כוכב הלכת שלנו, שודדי עתידנו, קברני סביבתנו (לא ציטוט, אלא פרפרזה).
למשך זמן קצר בחודש פברואר התעורר הרושם, שברני סנדרס עשוי להיות הנשיא הבא של ארה"ב. הסוציאליסט הזקן ממדינת ורמונט מבוגר אפילו מכדי להיחשב ל-Boomer. הוא נולד שלושה חודשים לפני שארה"ב הצטרפה אל מלחמת העולם השנייה. אילו נבחר לנשיא, הוא היה מושבע בגיל 79. לא זו בלבד שאיש מעולם לא נעשה נשיא בגיל כזה, אלא שאיש מעולם לא הגיע אל הגיל הזה אפילו בסוף כהונתו.
גילו של סנדרס לא עמד לו לרועץ בין צעירי הבוחרים. אדרבא, סקרי יציאה או כניסה של המצביעים חזרו והראו, כי רוב עצום של בני 30 ומטה תומכים בסנדרס. הם הוליכו אותו אל שלושה ניצחונות בחודש הראשון של המקדימות.
למרבה האירוניה, סנדרס נכשל לחלוטין בניסיון להגיע אל בני 60 ומעלה. הם נוטים להצביע במספרים הרבה יותר גדולים, והם העדיפו את ג'ו ביידן, הצעיר מסנדרס בשנה אחת ועשרה שבועות. ביידן מנצח.
אבל הנהירה הגדולה של צעירים וצעירים מאוד אל דגלו של סנדרס היא מן התופעות הפוליטיות המעניינות ביותר של זמננו.
ברני יהרוס את העולם
מבלי להיכנס בעובי הקורה, סנדרס רתם אל מרכבתו האידיאולוגית את קוצר-רוחם של הצעירים. נמאס להם לשמוע על הצורך להתפשר עם המציאות. הם רצו מה שאנשים צעירים רצו מאז ומעולם, לפחות בזמן המודרני: לטלטל את אמות הסיפים עד שהתקרה תיפול.
זו הייתה נקודת החיבור בינו לבינם. הוא חיכה כל חייו הפוליטיים לרגע שבו יהיה אפשר להפיל את התקרה, זאת אומרת להביא את התמוטטות הקפיטליזם. מרקסיסטים מחכים להתמוטטות הזו מאז 1847.
רוב תומכיו הצעירים של סנדרס אינם מרקסיסטים כמותו (תווית שהוא מתכחש לה), אבל הם רוצים להרוס את העולם, שהרסו הוריהם. הם שופעים תרעומת וטינה כלפי זקניהם, המבכרים את הסטטוס קוו ומסרבים לקבל עליהם את האחריות להרס האקלים, ליוקר המחיה, לחוסר השוויון בהכנסות ובהזדמנויות, לגזענות, לשנאת זרים ולמלחמות.
משבר הקורונה היה יכול להיות זמן אידיאלי למהפכה של סנדרס. מי יודע, אולי סנדרס החמיץ את פגישתו עם הגורל בחודש או חודשיים; אילו חרדת הקורונה הייתה מגיעה אל שיאה באוקטובר או נובמבר, אפשר שהמסר שלו על שינוי מהפכני היה נקלט ומאומץ. הדרמה של השבועות האחרונים נותנת תוקף רטורי כלשהו לביקורתו הנוקבת על מערכת הבריאות ועל אי-השוויון המפליג בהכנסות.
המחיר של "מרחק חברתי"
אבל מה מן הטינה הפוליטית המתוארת למעלה כלפי בני דור ה"בום" עלול לפרנס בימים הבאים את גישתם של צעירים כלפי מבוגרים במאבק נגד הקורונה?
אני אינני מדבר כאן רק על האפשרות המפחידה את האישה בת ה-62, שלא ייתנו לה מכונת הנשמה. השאלה היא עצם ההיגיון של הקפאת הפעילות הכלכלית לתועלת מרחק הביטחון החברתי. אם אפשר להוכיח שהמרחק הזה נחוץ רק או בעיקר כדי להציל "בני 60 ומעלה", האין זו זכותם של צעירים להכריז כי אין הם מוכנים לקבל את החורבן הכלכלי הכרוך ביצירת המרחק?
מעצם הצגתה של השאלה בוקעים צלילי איין ראנד, והיא מזעזעת מכדי להתקרב בכלל אל גבולות הלגיטימיות. אבל ככל שיתארך המשבר הזה, וככל שיתאשר (אם יתאשר) הרושם שהנגיף אינו מסכן את חייהם של צעירים, חזית חדשה עלולה להיפתח במלחמה הבין-דורית.
אחד הקורבנות הגדולים ביותר של המשבר הזה עלול להיות הקוד האתי שלנו, זה שחכמי היהודים הנחילו לפני 2,000 שנה לא רק לנו אלא גם לדתות ולתרבויות אחרות. סולידריות חברתית ואהבת בריות אולי לא יצליחו לפתח נוגדנים. דחף כמו-אסקימואי ישלח את הזקנים אל מחוץ לאיגלו בעיצומו של חורף ארקטי.
