פרופ' ערן ישיב / צילום: חן גלילי
"אנחנו בסיטואציה שדומה למלחמה. זה לא המשבר של 2008", אומר פרופ' ערן ישיב. "מריו דראגי, נשיא הבנק האירופי המרכזי, כתב בפייננשייל טיימס שמדובר במשבר בסדר גודל תנ"כי, כלומר שזו לא חזרה על המשברים שחווינו לאחרונה. ואני רוצה להדגיש: אסור להילחם את המלחמה הקודמת, צריך להילחם את המלחמה הנוכחית. במשבר של 2008 ישראל לא הייתה כל כך מעורבת, והצלחנו לצלוח מאוד יפה את המשבר בלי צעדים דרסטיים. פה בכלל לא ברור שישראל היא מחוץ למשחק".
מה זה אומר להילחם את המלחמה הקודמת?
"המלחמה הקודמת הייתה משבר בשוק ההון. משבר אשראי שהתגלגל לצד הריאלי של הכלכלה, דרך ירידה בהשקעות ובצריכה. אבל פה אנחנו במשבר ריאלי חמור שמזכיר מלחמה. אנחנו לא בסיטואציה של 2008, ולכן לא נכון פשוט לשלוף את תכניות 2008 מהמגירה".
פרופ' ישיב הוא חבר סגל בבית הספר לכלכלה של אוניברסיטת ת"א, יועץ לבנק אוף אינגלנד, ובעבר יועץ לבנק ישראל. בראיון ל"גלובס" הוא מציע תוכנית שוברת מוסכמות, שבמרכזה מימון התמודדות הממשלה עם המשבר הכלכלי והבריאותי באמצעות הדפסת כסף של בנק ישראל. ישיב מבקש להזכיר את דבריו של פרופ' רפי מלניק ל"גלובס" בשבוע שעבר, כי זה הזמן לעשות "כל מה שיידרש" על מנת לתמוך בכלכלה. ובפתח דבריו, הוא מסביר את החשיבות בפעולה מכרעת כבר עכשיו: למרות שמגיפת הקורונה היא משבר חולף, הוא עשוי לגרום לנזק ארוך טווח.
"בכלכלה ישנן תופעות שמכונות ''היסטרזיס', תופעות זמניות שהופכות לקבועות", אומר ישיב, ומסביר שהחשש הגדול שלו הוא מהתקדים של יפן. "אנחנו עלולים להיות בתסריט של שפל זמני לכאורה, עם סכנה לדפלציה" - כלומר ירידת מחירים - "שאז מתגלגל במעגל קסמים לשפל עוד יותר גדול ודפלציה עוד יותר גדולה". גם ככה, הוא מזכיר, "ישראל בשנים האחרונות מדשדשת על גבול הדפלציה, עם (מדד) מחירים מאוד נמוך, שנע סביב האפס. יש תסריט לא מופרך שבו שפל ומיתון אמיתי, שנגרמים בגלל מיתון ריאלי כמו עכשיו, דוחפים לדפלציה. ביפן גוררים כבר עשורים מצב של מיתון ודפלציה, ולא מצליחים לברוח מזה.
"הסכנה בהיסטריזס מזכירה את הסכנה במגיפה - אם לא פעלת בזמן תמצא את עצמך במצב גרוע יותר אחר כך. אם לא מנעת פשיטות רגל של פירמות, אז אחר כך הן כבר במצב של פשיטת רגל ולא כל כך קל להגיד 'בואו תחזרו ממצב של פשיטת רגל ותשובו ליצר'. יש דברים שהם לא הפיכים".
ראש הממשלה נתניהו דיבר בראיון על "מורו ורבו" מילטון פרידמן שהזהיר מאינפלציה, כסיבה לכך שלא צריך להגזים עכשיו.
"אני חושב בדיוק להפך. נתניהו מבטא, כמו כמעט בכל דבר, גישה של הרפובליקנים השמרנים הימניים ביותר בארה"ב, שמ-2008 מזהירים אותנו מהתפרצות אינפלציונית. 12 שנה אנשים מהצד הזה של המפה הפוליטית מזהירים מהתפרצות אינפלציונית חמורה בארה"ב בגלל הצעדים של הפדרל ריזרב. וכידוע, זה לחלוטין לא קרה. אינפלציה היא לא העניין על סדר היום - להפך".
מה גודל הסיוע הנדרש לכלכלה? ישיב מצטרף להערכות רווחות של כלכלנים בעולם, ומדבר על חבילת סיוע בהיקף של כ-10% מהתוצר להתמודד עם נזקי הקורונה (סכום השקול לכ-140 מיליארד שקל). החידוש הוא באופן המימון. ישיב מציע להפוך למציאות הצעות שהעלו לאורך השנים ("באופן אירוני") חתן הנובל מילטון פרידמן עצמו, ובהמשך בן ברננקי, יו"ר הפדרל ריזרב לשעבר, ולאחרונה גם עמיתו של ישיב, הכלכלן הספרדי הנודע ג'ורדי גלי. הרעיון פשוט: הבנק המרכזי ידפיס כסף, ויממן את הוצאות הממשלה. זה מה שמכונה לפעמים "כסף הליקופטר", על שם הצעתו של פרידמן שמסוקים ימטירו דולרים על המשק. לפי ההצעה של ברננקי, אומר ישיב, לאוצר האמריקאי יהיה חשבון בפדרל ריזרב, והפד ידפיס כסף ויפקיד בחשבון. "אתה רוצה 'לסמן' את הכסף, ולא שזה יהיה חור שחור".
אלא כפי שגם ישיב מודע היטב, הצעה הזאת יש "בעיה פסיכולוגית, חברתית וחוקתית. הדבר הזה אסור. בישראל, ולא רק בה, יש חוק נגד הדפסה. הדבר הזה הפך לטאבו בגלל הניסיון של שנות ה-70 וה-80, בהן גילו את הקשר בין אינפלציה לגירעון הממשלה, שממומן על ידי הדפסת כסף. זה הפך לטאבו נוראי, כמעט חילול קודש. ישיב מכיר את התקופה הזאת היטב: הוא היה עוזר מחקר של מיכאל ברונו, שגיבש את תוכנית הייצוב בשנות ה-80.
"אני רוצה להציע מנגנון מאוד ספציפי. שהכנסת תחוקק 'חוק קורונה' מיוחד לשנת 2020 שיתגבר על החוק נגד הדפסה, וייתן לבנק ישראל את היכולת לעשות את זה למשך 90 יום, אולי בפורמט שברננקי הציע, לפתוח חשבון לאוצר ולהזרים כסף לתוכו. ובנק ישראל יוכל לבקש מהכנסת עוד תשעים יום הארכה". על כל זה תפקח ועדה שתורכב בחלקים שווים מנציגי בנק ישראל, האוצר, והציבור ("רצוי מומחים"). "הוועדה תתווה את היקף ההדפסה ואת סעיפי המדיניות התקציבית. "די ברור מה צריך לעשות - עזרה ישירה למשקי בית, עזרה לפירמות, וכמובן תקציבים למערכת הבריאות ובהיקף ניכר, מכונות הנשמה בדיקות". וכל זה בפרק נפרד של התקציב, כדי לוודא שהכסף מגיע ליעדו בלבד.
למה לא פשוט לגייס כסף בשווקים, ולהגדיל את החוב הלאומי, נניח מ-60% כיום ל-70%?
"גיוס חוב הוא משהו שאני לא שולל. לגייס עוד 10% תוצר זה לא סוף העולם ולא רע במיוחד. זה בהחלט סביר. זו לא מדיניות שאני מתנגד לה אבל מימון על ידי חוב זה מסים נדחים: את החוב צריך להחזיר מתישהו. הוא מטיל עליך גם נטל רבית, והריביות עלולות לעלות". בהדפסת כסף אין נטילת חובות, ויותר מכך, מוסיף ישיב, הדפסת כסף היא גם אמצעי יעיל למלחמה בדפלציה, כך שיש כאן שילוב מוצלח לטעמו של ישיב בין המדיניות התקציבית של האוצר, למדיניות המוניטרית של בנק ישראל.
זאת, על קצה המזלג, ההצעה שוברת המוסכמות של ישיב. הוא מודע היטב לכך שבקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, לא סביר שיאמצו אותה. כרגע, הוא אומר, "כל צד פוחד לקחת על עצמו תפקיד דרמטי מדי. אני קצת צופה שמה שהיה הוא שיהיה כל גוף פה, בנק ישראל והאוצר, יאלתר וידשדש בדרכו שלו. יכול להיות, אני מקווה שלא, שעוד יתברר שזה תגובת חסר". חוסר הרצון לנקוט ב"יזמות מוסדית-כלכלית", הוא חושש, יביאו "להרס יותר משמעותי, לבעיות יותר משמעותיות. גם פגיעה חמורה יותר בטווח הקצר, וגם העמקה של הבעיות המבניות בטווח הארוך. הפוליטיקאים של היום כבר לא יהיו בסביבה כדי לשלם".