אילן גולדשטיין, תושב תל אביב, לא ידע את נפשו מרוב שמחה. המצב הפוליטי העגום, איום וירוס הקורונה והמיתון שבא עלינו, נשכחו לרגע קט מליבו. בתיבת המייל שלו חיכה לו מכתב מפקיד היערות הארצי, ד"ר ארז ברקאי, שבישר לו שעץ הסיגלון חד עלים (יָקָרַנְדָּה), הניצב בחצר בית ילדותו ברחוב פרופ' שור בצפון ת"א, לא ייכרת. אין להקל ראש בהודעה הזאת, שמנוגדת ואף מסכלת את החלטות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית ת"א-יפו ושל ועדת הערר המחוזית, שקידמו ואישרו תוכנית המציעה הריסה של שני בניינים מסוף שנות ה-50 והקמה של בניין חדש גדול.
למעשה, מדובר בשני בניינים (פרופ' שור 5-7) בני שלוש קומות, ובהם 32 דירות בשטח ממוצע של 75 מ"ר ושלושה משרדים בקומת המרתף. המגרש גדול יחסית לבנייה הטיפוסית בשכונה ושטחו כ-1.6 דונם. בשונה ממרבית הבניינים באזור זה, המבנים ממוקמים בעורף המגרש ובחזית יש חצר גדולה ובה גן מטופח ובו עצים, שיחים ודשא. בעלי הדירות חברו ליזם משולם לוינשטיין, ששכר את שירותיה של האדריכלית אורית מילבאור-אייל, שתכננה כאן מבנה חדש בן שש קומות ועוד שתי קומות גג, ובו 54 דירות בסך הכול, מעל שלוש קומות מרתף הכוללות שתי קומות מרתף חניה ובהן 65 מקומות חניה למכוניות, וקומת משרדים. התמורה לבעלי הדירות היא דירה חדשה בתוספת של 25 מ"ר, חניה בתת-הקרקע וכמובן דמי שכירות לתקופת הבנייה.
עיון בפרוטוקול הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מתאריך 11.12.19, שדנה בהתנגדויות לפרויקט, מגלה קונפליקט מעניין. מצד אחד היו ראש העיר רון חולדאי, שתמך בעקירת העץ כי "בכל מקום בעולם יש דבר שנקרא התפתחות. העצים בעצמם מתים אחרי 200 שנים", ואיתו מהנדס העיר אודי כרמלי שהבהיר ש"המאבק הוא בין מיצוי זכויות של אנשים לעומת שימור עצים", ומצד שני סגן ראש העיר אסף הראל, שביקש לשמר את העצים כי הוא מעדיף את "טובת הרחוב" על חניות.
בהחלטת הוועדה המקומית נאמר: "הבנייה המבוקשת תואמת את הוראות תוכנית 3729א (תוכנית רובע 4) לעניין קווי הבניין המותרים וגם מבחינת יחידות דיור". על פי סקר נופי שערך הנדסאי הנוף רז מיכלוביץ', נאמד ערכם של כל 34 העצים במגרש בסכום של 120 אלף שקל. עץ הסיגלון, שעמד במרכז הערר שהגיש גולדשטיין, נאמד בסכום של 56,719 שקלים. בעיקרון, היזם אמור לשתול עצים בסכום שווה ערך לזה שנקבע כפיצוי בסביבת הבניין החדש, או להעביר כסף לתקציב העצים של העיר.
הפרוצדורה המקובלת היא שאחרי שמאושר היתר כריתה של עץ על ידי הרשות העירונית, עומדת הזכות למתנגדים לפנות לפקיד היערות הארצי.
אילן גולדשטיין, בעברו פרסומאי, וכיום בעלים של מרכז איינגר ליוגה, שגדל בבניין ברחוב פרופ' שור 7, החליט להגיש ערר נגד כריתת העץ לפקיד היערות הארצי כדי להציל את "עץ ילדותו": "מדובר בסיגלון אדיר ממדים, שעומד כבר 65 שנה בחזית הבית ונופו הרחב מצל על הרחוב הצחיח. זהו עץ שכל אחד מבני המשפחה מצולם לידו או עליו. הורי, אחותי ואני, הנכדים והנינים. אבא שלי היה מוציא אותנו לחצר ומעמיד אותנו לפוזה כשהעץ ברקע. והנה, פתאום מסור מרחף מעל צמרתו של העץ. בא קבלן שזכה במכרז לבצע פרויקט תמ"א ורוצה לסלק אותו, רק כדי לקבל עוד שני מקומות חניה".
בפגישה שעסקה בערר שהגיש גולדשטיין ונערכה לפני כשבועיים במשרדו של פקיד היערות הארצי בבית דגן, נכחו 11 אנשים וביניהם נציגי היזם והאדריכלית, עורכי דין ואנשי מחלקות שפ"ע והנדסה מעיריית ת"א.
גולדשטיין מספר: "הפגישה ערכה שעה ואציין רק את הדקה האחרונה, שבה אמר לי הקבלן: עדיף שתדאג לממ"ד שיציל את הוריך מטיל שייפול על ראשם, במקום להציל את העץ. הציניות שלו פשוט שיתקה אותי".
הסיפור, מן הסתם, לא תם. היזם, ואיתו רוב דיירי הבניין הוותיקים, שחתמו על הסכם התקשרות לצורך הקמת הפרויקט, יכולים לפנות עתה בעתירה לבית המשפט, או לחלופין, לקדם תכנון כזה שיביא בחשבון את העץ.
מקבוצת לוינשטיין נמסר: "אנו נלמד את ההחלטה ונתייחס אליה בבוא העת".