אסף עסיס / צילום: תמונה פרטית
ענף החקלאות מתמודד בימים אלו עם בעיה כפולה ואף משולשת. ההכנות הרבות לקראת תקופת האביב וחג הפסח מבשילות כעת, ופוגשות משק מושבת עם לקוחות שחדלו לרכשו סחורה. לעומת עסקים אחרים, את המלאי החקלאי לא ניתן לאפסן במחסנים עד יעבור זעם ובמקביל, עובדים זרים אמורים להמשיך ולקבל משכורת. אסף אסיף, חקלאי ותיק, נכה צה"ל וממפוני גוש קטיף, מעיד על עצמו שעבר קשיים רבים אבל מצב כזה טרם ראה. עסיס, שנמצא כרגע בבידוד בעצמו, מנסה עכשיו יחד עם בני משפחתו להציל כמה שיותר עציצים ולשווק אותם ישירות לציבור הרחב.
העסק בשגרה:
"אנחנו ממוקמים בחולות מבקיעים, ליד אשקלון מול אזור התעשייה הדרומי של העיר. התחלנו את הפעילות כאן עוד לפני שעזבנו את גוש קטיף. אני מתגורר בגני טל והעסק משותף לי ולבן שלי שמתגורר בנטע, במזרח לכיש. בעבר היינו מטפלים בייחורים לצמחי בית וייצאנו לחו"ל. היה ענף שלם של 19 מגדלים שעשו את זה. בהמשך שינינו פעילות יותר לשוק המקומי והיום מגדלים בעיקר עציצים פורחים עונתיים, למשל רקפות ותבלינים, בהיקפים הולכים וגדלים. הענף הזה הוא עונתי, יש שיווק כל השנה ויש שני 'פיקים' משמעותיים - ראשון לקראת האביב והשני סוף אוקטובר דצמבר עונת הרקפות. אנחנו עכשיו לפני האביב, וכדי להתכונן עובדים על כמויות גדולות מינואר כי במארס מתחיל השיווק של ה'פיק'. קהל היעד שלנו מחולק לשניים - משתלות דרך ברחבי הארץ וקהל מוסדי רחב כמו בתי מלון, גננים עיריות ועוד".
העסק בימי קורונה:
"כאמור, התחלנו את העבודות לקראת פיק האביב כבר בחורף. ואז הגיעה קורונה. בפורים עוד היו לנו מכירות יפות, בערך ב-15 במרץ המשלוח האחרון, ואז נפלה עלינו הקורונה. יש לנו 700 אלף עציצים, וכל זה אמור להיזרק לפח. אין אצלנו חיי מדף. זה לא כמו תוצרת שאינה חקלאית שאפשר לשמור במחסן. כמו מפעל ברגים או משהו כזה. אצלנו זו פגיעה אנושה. המשתלות סגורות בצו, ויש שסגרו עוד לפני כן ואין מכירות. עברתי דברים קשים בחיי, אני נכה קטוע רגל ממלחמת ההתשה, פינו אותנו מגוש קטיף בלי פיצוי מספק, אבל עשינו הכל כדי להחזיק מעמד, תמיד. עברתי המון קשיים - אבל כמו זה? אף פעם, ואין מה לעשות".
הייתה דרך להיערך למצב כזה?
"אף אחד לא ניחש שדבר כזה יכול להגיע. אין שום דרך להיערך. עברנו מצבים ביטחוניים קשים, את כל המבצעים. לזה אתה נערך ויודע שיש לזה סוף. אפשר לגזום למשל את הצמחים ולדחות הפריחה. אבל כאן? אין שום היערכות. אי אפשר סתם להשקיע עבודה עכשיו לגל שני כשאתה לא יודע מה יהיה בהמשך ומתי זה ייגמר".
איך מתמודדים עכשיו עם המצב?
"מנסים למכור באינטרנט. להעביר הודעות בפייסבוק ואמצעים אחרים, והקמנו פלטפורמה חדשה למכירה. לא היה לפני זה, לא עסקנו בזה. לשמחתי יש היענות, ואני מקווה שתמשיך. אפילו התחלנו ליצור קשר עם גורמים שיוכלו לבצע משלוחים. זה משהו, אבל זה בקטנה, זה לא יחזיר לנו את כל ההשקעה. יש לי עכשיו שתי עובדות חולות בקורונה, חזרו מארצות הברית, ודווקא הן מתחום השיווק שהיו יכולות מאוד לעזור. יש עוד עובדים בחל"ת, הייצור הופסק כי כרגע לא יודע איך אמכור את הקיים. במקביל, לעובדים הזרים התאילנדים ממשיכים לשלם כרגיל. כרגע לא יודע מאיפה. הם מבינים את העניין וקשובים . 24 תאילנדים שמקבלים משכורות יפות מאוד. אני מקווה שהמדינה תטפל גם בנושא הזה. לא היה מצב כזה מעולם. אני בקשר עם כל האנשים בענף. מי שאין לו רזרבות גדולות ויכול להחזיק מעמד - לא ישרוד".
יש לך עצה או טיפ לעסקים דומים איך להתמודד עם התקופה הזו?
"צריך להיות יצירתי. שלא תיפול הרוח. אנחנו נמשיך לחיות ונעבור גם את זה. אסור להיכנס למרה שחורה. חייבים להמשיך את השגרה כי בלי זה - אנשים ייכנסו לדיכאון. רוב האנשים לא ימותו מהקורונה אבל יכולים להיכנס למצב קשה יותר אם לא ימשיכו עכשיו בפעילות. קודם כל להיות אופטימיים - זה חשוב מאוד".
מה צפוי לנו בהמשך?
"אין לי מושג. אני חקלאי ומהנדס אלקטרוניקה ומומחים גדולים ממני לא יודעים. אני מקווה שבקיץ ייגמר. בצמחים - וירוסים לא שורדים בחום, ואני מאמין שייגמר. השאלה מתי".
מה דעתך על הטיפול הלאומי בנושא?
"הבטיחו לנו כל מיני קרנות מדינה. אומנם הלוואות שצריך להחזיר אבל לפחות דוחה הבעיה. אני חושב שהמדינה עוד לא יודעת את ההיקף הכללי של הבעיה ולכן קשה להציע פתרון למצב שעוד לא יודעים מה ההשלכות שלו עד הסוף. בהתחלה דיברו על 10 מיליארד והיום מדברים על 50 ו-80 מיליארד. אני לא מאשים את אף אחד, כי אף אחד לא יכול היה לצפות את הדבר הזה. אבל חייבים לתת גב לאנשים, וצריך לעזור יותר ממה שעשו עד עכשיו".