מגרש מכוניות של אלבר / צילום: איל יצהר
סקירה של ענף הרכב הישראלי בימים אלה מזכירה צפייה בתאונת רכבת, שמתרחשת בהילוך איטי. הקרונות האחרונים מתחילים להתנודד ולאבד אחיזה ובהדרגה הם מושכים בעקבותיהם את השאר. בשלב זה כבר די ברור, שאם נהג הקטר לא יפעיל את בלמי החירום כל הרכבת תרד מהפסים, פרט אולי לשניים-שלושה מהקרונות המובילים.
בענף הרכב הישראלי, וברגולציה שממונה עליו, עדיין מסתכלים רבים על ההתפתחויות הדרמטיות מהצד ו/או מנסים לכבות שריפות מקומיות, ללא תוכניות פעולה לטווח הבינוני והארוך. אמנם תגובות פוסט-טראומה כאלה אופייניות כיום גם לשווקי רכב אחרים בעולם, אבל בישראל המצב מסובך ורגיש במיוחד. למרות שאין לנו תעשיית רכב, שמעסיקה מאות אלפי עובדים, ענף הרכב בישראל, עדיין תורם במישרין ובעקיפין 3% עד 5% לתוצר הגולמי (לא כולל מיסוי דלק) ונושא על גבו חטוטרת ענקית של אשראי לרכישת רכב, שבימים אלה מקשה על יכולת התמרון שלו ומורידה אותו בהדרגה מהפסים.
ברז האשראי נסגר
קיימים כיום שני תרחישים מרכזיים לחיזוי התקדמות הענף ולהתפתחות מכירות הרכב בישראל בהמשך השנה. התרחיש האופטימי, שרווח כיום, צופה חזרה לפעילות מלאה של המשק לקראת חודש מאי, פלוס מינוס, והמשך פעילות סדירה פחות או יותר של רוב ענף הליסינג אחרי המשבר.
אפילו התרחיש הזה צופה לא מעט מכשולים בדרך לחזרה לתפקוד תקין ביום שאחרי. כך, למשל, במגזר הפרטי - בתי אב ועסקים קטנים ובינוניים - קצב התאוששות הביקוש לרכב תלוי בשורה של גורמים בלתי חזויים ובראשם רמת התעסוקה בישראל לאחר תום המשבר וכנגזר ממנה גם רמת ההכנסה הפנויה של משקי הבית.
נציין כי התעסוקה היציבה נחשבה לאחד מעמודי התווך המרכזיים ביציבות והצמיחה, שהפגין שוק הרכב והליסינג בישראל לאורך העשור האחרון. לפיכך אבטלה בהיקפים דרמטיים, כמו זו שנרשמת כיום ושעשויה להתמשך בצורה חלקית גם אחרי חזרת המשק לפעילות, מכניסה נעלם גדול למשוואת המכירות של 2020.
הנעלם הזה קשור ישירות גם לסוגיית האשראי הצרכני, שניתן בשנים האחרונות למשקי בית לרכישת רכב כנגד שעבוד הרכב. בשנים האחרונות האשראי הפרטי תפח במהירות וסיפק רוח גבית עזה למכירות הרכב. הנתון האחרון, שפרסם בנק ישראל בסוף הרבעון השלישי של 2019, מגלה כי האשראי למשקי בית כנגד שיעבוד רכב מסתכם בכ-11.8 מיליארד שקל, מתוכו כ-87% ניתן על ידי תאגידים בנקאיים והשאר על ידי חברות האשראי. הסכום לא כולל אשראי צרכני לרכישת רכב, שהעניקו חברות אשראי חוץ בנקאיות ויבואני הרכב עצמם, וגם לא רכישת רכב בהלוואות למטרה כללית. האשראי החוץ בנקאי לרכב נאמד בעוד כ-2.5 מיליארד שקל.
נזכיר, שכבר ב-2017 הדליק בנק ישראל נורה אדומה ביחס לסיכון הגלום באשראי כנגד שיעבוד רכב ואף נקט בצעדים מרסנים. אלה צמצמו את היקף האשראי הפרטי לרכב בכ-2 מיליארד שקל בהשוואה לנתון השיא, שנרשם בסוף 2017, אך עדיין נותר הר, שחלק גדול ממנו מסווג על ידי המלווים כבעל סיכון נמוך. למותר לציין, שאבטלה מסיבית ומתמשכת יכולה להביא לגל של חדלות פירעון במשקי הבית שילווה בהחזרת רכב.
התגובה הראשונה של המלווים בסקטור הזה, שכבר מתחילה להיות מורגשת כיום בשוק, היא סגירת ברז האשראי. רמז לכך מצאנו בדוח מיוחד, שפרסמה השבוע חברת אלבר, חברת הליסינג השנייה בגודלה בשוק, ובו תחזית לקיטון של 53% באשראי לרכישת רכב ביחס לשנת 2020. קצת מתמטיקה מגלה, שסגירת כלל הברז בשיעור כזה עשויה לתרום לירידה פוטנציאלית של 2%-4% במכירות השנתיות ביחס ל-2019, בהערכה שמרנית.
המגזר המוסדי: חשש מתגובת שרשרת
במגזר המוסדי, קרי חברות הליסינג והציים הגדולים, התרחיש האופטימי חוזה מכה משמעותית ברכישות אבל לא טרמינלית. הבעיה היא שאפילו לקיטון זמני ברכישות הרכב של המגזר הזה יש השלכות לא מבוטלות על השוק. על פי נתוני רשות המסים, משקלן היחסי של חברות הליסינג מתוך סך רכישות הרכב נע בשנים האחרונות סביב 30%, פלוס-מינוס, כלומר בסביבות 80 אלף כלי רכב חדשים בשנה.
הדוחות הכספיים של רוב החברות הציבוריות, שפורסמו בימים האחרונים, נמנעים מלנקוב בהערכה מדויקת ביחס להיקף צמצום רכישות הרכב בענף הליסינג. אבל אלבר, החברה השנייה בגודלה בשוק, מניחה כי השנה יחול קיטון במכירת עסקאות ליסינג חדשות בשיעור של כ-70% ביחס לשנת 2019. בנוסף היא מניחה שבכ-60% מכלי הרכב, שיגיעו לתום תקופת החכירה השנה, "לא תבוצע עסקת ליסינג חדשה אלא תוארך תקופת החכירה בעסקה קיימת". המשמעות היא אובדן של כ-47 אלף מכירות ב-2020, כלומר תרומה ישירה של כ-18% להתכווצות המכירות בכלל שוק רכב בהשוואה ל-2019.
בשורה התחתונה, על פי התרחיש האופטימי, ובהנחה שלא תחול התערבות חיצונית של האוצר, מכירות הרכב יסתכמו השנה בסביבות ה-200-210 אלף יחידות, ירידה של 20%-23% לעומת השנה שעברה. מכיוון שהרבעון הראשון של השנה שהושפע מהמשבר רק במעט צפוי להסתיים עם כ-85 אלף מסירות רכב חדש, הרי שבשלושת הרבעונים הבאים ממוצע המסירות החודשי ינוע סביב 10-15 אלף כלי רכב בחודש. נמוך משמעותית מהממוצע בשנים האחרונות.
זה נשמע קודר אבל נזכיר שעדיין מדובר בתרחיש אופטימי יחסית, שלוקח בחשבון חזרה מהירה לפעילות ושמירה על יציבות תפקודית ועסקית של ענף הליסינג.
התרחיש הפסימי, שבענף משתדלים להדחיק, מדבר על שיתוק ממושך יותר בפעילות המשק, שיביא ל"שבר לחץ" של חברת ליסינג גדולה אחת לפחות ואולי גם להקפאת הליכים. מצב כזה עשוי להוביל לתגובת שרשרת ולהתכת השוק. כלומר ניסיונות של גופי אשראי ומוסדיים למכור לצד שלישי תיקי ליסינג פעילים או לממש את שעבודי הרכב שנרשמו לטובתם באמצעות מכירתם בשוק היד השנייה, ניסיונות כאלה, בשוק שיכולתו לקלוט מסות של מכוניות משומשות מוגבלת גם בשגרה, עשוי להביא לבהלת מימושים של שעבודי רכב של מלווים בחברות אחרות בשיטת "כל הקודם זוכה" ולמחיקת ערך מסיבית.
רוב חברות הליסינג הציבוריות משדרות כרגע ביטחון בחוסנן הפיננסי אבל בענף חוששים מקריסת חוליה חלשה, שתניע את כדור השלג. נזכיר, שב-14 באפריל תפקע האופציה של קבוצת קרסו לרכישת קל-אוטו, חברת ליסינג והשכרה עם כ-17 אלף כלי רכב, ויצוין כי בד"וח השנתי של קרסו מוטורס שפורסם היום (ד') נכתב כי לא התקיימו התנאים המתלים לקיום העסקה ואין כל ודאות שהעסקה אכן תמומש.
נהג הקטר נרדם?
בשורה התחתונה התרחיש הזה עלול לאיים על הר אשראי של כ-20-25 מיליארד שקל, שהביטחונות לו הם כלי רכב משועבדים. לקריסתו תהיה השפעה שלילית לא רק על המלווים ועל השוק המוסדי אלא גם על הבנקים ועל ההשקעות של משקי הבית, הפנסיות וקופות הגמל, שמממנות את האשראי הזה. בקיצור עוד דחיפה קטנה לעבר התהום של גופים פיננסיים, שחוטפים לאחרונה מהלומות מימין ומשמאל.
כאן חייבת להישאל השאלה מה עושה כרגע נהג הקטר - כל אותם גורמים ממשלתיים, שאמורים להיות מודאגים מאוד מהתממשות התרחיש הפסימי בהם משרד האוצר, רשות שוק ההון, הפיקוח על הבנקים ועוד. בשנים האחרונות לאוצר היה נוח מאוד להתעלם מרמת הסיכון התופחת של האשראי לרכישת רכב בגלל שתי סיבות: מיליארדי שקלים בשנה שזרמו מהמיסוי על רכישות גואות וממונפות של רכב חדש; ותרומה מהותית של הרכישות הללו לנתוני הצמיחה החיוביים של המשק הישראלי.
לפיכך העדיף האוצר להתעלם מהכתובת על הקיר. נזכיר, שכבר בפברואר 2017 פרסם הכלכלן הראשי דאז, יואל נווה, סקירה על צמיחת המשק ב-2016 ובה נכתב כי "קיים חשש שהרכבה הנוכחי של הצמיחה נתמך, בין השאר, על ידי רכישה מוגברת של כלי תחבורה". המגמה התעצמה בשנתיים הבאות.
גם בנק ישראל, כאמור, הדליק נורות אדומות ובדוח היציבות הפיננסית שפרסם ב-2017 נכתב כי "הפעילות הענפה שניכרת בשנים האחרונות בשוק הרכב, והירידה בשוויו של רכב מיד שנייה, מושכות תשומת לב גוברת למינוף ולמקורות האשראי של החברות הפעילות בתחום - יבואניות רכב וחברות החכרה (ליסינג) והשכרה. הסיכון בשוק זה נשקף מירידה חדה ובלתי צפויה במחירם של כלי הרכב, כיוון שהם משמשים ביטחונות למימון הפעילות בתחום הן בקרב משקי הבית והן בקרב החברות עצמן. חשיפת המערכת הפיננסית - הבנקים, חברות כרטיסי האשראי והגופים המוסדיים - לשוק זה עמדה (ברבעון השלישי של 2016) על כ-40 מיליארד שקל, וסכום זה כולל הן אשראי ישיר למשקי הבית ולחברות הפועלות בתחום והן החזקות ישירות בניירות ערך (מניות ואג"ח) של החברות".
כרגע, לפחות, נראה שנהג הקטר ישן שנת ישרים, או לכל הפחות נמצא בהלם. אנחנו לא מדברים על הדרג הפוליטי, שנמצא במריבה סוערת על תיקים וכיבודים, אלא על הדרג המקצועי באוצר שלאחרונה נראה כי נעלם מהמפה ונאלם דום, לפחות בכל הנוגע לבעיה הבוערת של שוק אשראי הרכב. ייתכן שהאוצר בונה על הפעלת בלמים פנימיים על ידי יבואני הרכב הגדולים וחברות ליסינג יציבות יחסית, שיבלעו חברות קטנות יותר. אבל כרגע, לרובם יש בעיות וקשיי נזילות משלהם. מה שבטוח הוא שבלי הפעלת בלמים, או פרישת רשת ביטחון, הבעיה תהפוך במהירות מסקטוריאלית לבעיה כלל משקית. במיוחד לאור התלות של הכנסות המדינה במיסוי הרכב.
אין לנו אלא לסיים בהמלצה לדרג המקצועי באוצר ברוח נאומו המפורסם של צ'רציל: תתעוררו זו יכולה להיות שעתכם היפה, הזדמנות לבלום משבר ולהשפיע על ההיסטוריה ולא רק ללוות אותה כצופים מהצד.