פרידה ג'אבר, העורכת הראשית של אתר פאנט / צילום: אתר פאנט
כמו בתקשורת הישראלית ולמעשה בעוצמה גדולה יותר בקרב הערבים בישראל ומחוצה לה, הציבור צורך הרבה יותר תקשורת, וזה ניכר בנתונים. אתר פאנט, אתר החדשות בערבית, סופר מדי יום 5 מיליון כניסות של יוניק יוזרז, מהן 3.2 מיליון מגולשים ערבים מחוץ לישראל ו-1.8 ערבים ישראלים. יש עלייה של 55% בהורדות מהאתר, ובבדיקה שנעשתה לפני שבוע, פאנט היה האתר היה הרביעי במספר הורדות האפליקציה לסלולר בישראל. תחנת הרדיו בפופולרית במגזר, תחנת רדיו א-שמס המשדרת מנצרת, עלתה בשיעורי ההאזנה באחוז ניכר, והדבר מתבטא בין השאר במספר העצום של הפניות הטלפוניות לתחנה.
פרידה ג'אבר, העורכת הראשית של אתר פאנט מקבוצת פנורמה הכוללת גם את ערוץ הטלוויזיה הערבי, אומרת כי הערוץ האתר ויתר פלטפורמות גייסו את עצמם להסברה בכל הנוגע למשבר הקורונה.
"אחת הבעיות שנתקלנו בה היא חוסר הבנה בולט בציבור הערבי של ההנחיות שהורידה הממשלה, לרבות של אלה שהעבירו הדוברים הבולטים - ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, שכן לפחות בשבועות הראשונים התרגום וההנגשה לציבור הערבי היו לקויים", אומרת ג'אבר. "בפאנט ובערוץ הערבי מעבירים את מסיבות העיתונאים בשידור חי ומתרגמים אותם סימולטנית, אך כשנדרשים הסברים והבהרות, כשלא הכול ברור, הציבור הערבי לא מקבל הסברים.
"אנחנו שולחים תוך כדי הנאומים פושים לקהל שלנו עם הכותרות החשובות, ומסתייעים במומחים כדי לקבל הסברים מדויקים על ההנחיות, אבל הכול נעשה ביוזמה שלנו לא מהגורמים הרשמיים".
"המסביר הלאומי לערבים"
לדבריה, "אני מרגישה כמו המסביר הלאומי לערבים. אנחנו צריכים להסביר הכול לציבור הערבי. נכנסנו לוואקום ההסברתי, ואנחנו עומדים בפני מבול של שאלות - אין השקעה בקמפיינים בערבית, והציבור לא מבין מה קורה ולכן מציף אותנו בשאלות".
לפי ג'אבר, העברת המידע היא דו-כיוונית. "בעיית ההסברה חמורה במיוחד בכפרים הבלתי מוכרים מהנגב, שעד לפני כמה ימים רובם בכלל לא היו מודעים לחומרת המצב ולא פעלו לפי ההנחיות, ולא היה שום שינוי בדרך ההתנהלות שלהם. העלינו רופאה ממרפאה אזורית בנגב, היא הראתה כמה הבעיה חמורה, והדברים הועברו למשרד הבריאות דרכנו. המשרד החל מאז לפעול להסברה ייעודית לכפרים הללו, שמנותקים לרוב מאינטרנט ובחלקם גם מטלוויזיה". פאנט וערוץ הטלוויזיה החלו לשדר מהשטח מהכפרים, והמודעות גדלה.
ג'אבר מספרת כי כך גם טיפול בפניות פרטניות של אנשים - כמו סטודנטית ששבה מאיטליה והחלה לפתח את הסימפטומים, אבל לא הצליחה להגיע לבדיקה, מגן דוד אדום שקורסים תחת הלחץ לא הגיעו אליה במשך ימים. "לאחר שפנינו זה קרה, והיא אושפזה"; וכך גם מידע שהגיע מאחד מהיישובים הגדולים על שני חולים שקיבלו תשובה חיובית אבל לא ידעו כיצד להתנהל, והמשיכו להיפגש עם אנשים ולהסתובב, כי פשוט לא ידעו.
הסוגיה הכלכלית מקבלת עוד פחות הסברה ממשלתית. כל סוגיות דמי האבטלה, החל"ת, העצמאים וכו', לא מוכרות בכלל בציבור הערבי. לפי ג'אבר, זה אחד מהנושאים שהם מקבלים עליהם הכי הרבה שאלות, ופשוט אין מידע. "האנשים לא מבינים איך ימשיכו לשבת בבית בלי פרנסה, ואף אחד מהממשלה לא מסביר להם כלום. גם כאן נכנסנו לוואקום, והבאנו גם מומחים וגם מנהלי סניפים בביטוח הלאומי וכו'.
"העניין הוא שהיוזמה היא תמיד שלנו, הרשויות ומשרדי הממשלה נענים לנו, אבל רק בתשובה לפניותינו. אין כמעט בכלל יוזמה שלהם לצאת אלינו ולהסביר. הממשלה חייבת את ההסברים האלה לציבור הערבי, שהוא חלק מהמדינה וחלק חשוב, והנגיף לא מבדיל בינו לבין היהודים".
לדברי ג'אבר, כך גם ניתן להסביר את היעדר ההישמעות להנחיות במגזר הערבי ברוב המקרים, כי רבים במגזר פשוט לא הבינו מה צריך לעשות. "למשל בשבוע שעבר היו שלוש חתונות בנגב, כי לא הבינו את ההגבלות. המשטרה הגיעה ופיזרה אותן, ואנחנו פרסמנו את זה בגדול כדי לעורר את המודעות".
הסטודנטים הערבים חוששים
תחום בעייתי אחר הוא החינוך: סגירת מערכת החינוך מוצאת את ערביי ישראל במצב נחות בהרבה, כאשר לרבים אין מחשבים ביתיים, בחלק מהיישובים אין בכלל גישה לאינטרנט או שהגישה חלקית, וחלק ניכר מהילדים לא יכולים להשתתף בלימוד מרחוק.
הבעיה זהה גם באקדמיה: סטודנטים בדואים ממכללת ספיר בנגב מתקשים להשתתף בשיעורים מרחוק באמצעות זום בשל בעיות אינטרנט. היתם אלנבארי, סטודנט לעבודה סוציאלית שגר בכפר תל ערד, סיפר לחסין אלדאדא, כתב האתר "ספירלה" של הסטודנטים במכללה: "זה דורש אינטרנט מהיר וחזק, ואין לנו תשתיות לאינטרנט כמו שיש במקומות אחרים. אם אני נכנס לשיעור מקוון עם מרצה, אני עושה זאת דרך הטלפון, כי אין ברירה, אבל עדיין יש בעיות, כי האינטרנט חלש או לא עובד".
רפיף אבו עג'אג', סטודנטית למנהל מדיניות ציבורית שגרה בכפר אל-פורעה, סיפרה לאתר כי "החשש הגדול ביותר הוא של הסטודנטים שעומדים לסיים את התואר בסמסטר הזה, מה יעלה בגורלו של הסמסטר? האם יחליטו להאריך אותו או לדחות אותו עד לאחר תום משבר הקורונה?", תהתה.
"אחת הבעיות העיקריות היא היעדר חשמל בבתים. הבתים בכפרים הבדואים תלויים באנרגיה סולארית שתלויה בשמש, אך מכיוון שמזג האוויר בימים האחרונים היה קריר וגשום, ולא הייתה שמש, לא היה חשמל למשך מספר ימים. אנחנו מעדיפים ללכת מדי יום למכללה וללמוד בה, כיוון שהיא מספקת את כל הצרכים". המכללה אכן אפשרה הגעת סטודנטים בדואים אבל הגבלות התנועה מקשות על כך.
"תחנת הסברה לכל דבר"
סוהיל כראם, בעליה של תחנת הרדיו א-שמס הפופולרית ביותר בחברה הערבית, אומר: "הפכנו להיות תחנת הסברה לכל דבר, מדברים על כל מה שקורה, מעלים הרבה מאוד מומחים, וכשאין מספיק בערבית, מעלים מרואיינים בעברית, והיום כשליש מהראיונות ברדיו הם בעברית. הפכנו להיות המוקד המרכזי של ההסברה על המצב בחברה הערבית לנוכח אי-קיומו של התפקיד מצד הרשויות. אנחנו בגל פתוח רצוף שעוסק כמעט אך ורק בזה, ושיעור ההאזנה גדל והולך. המרכזיות שלנו מוצפות טלפונים כל הזמן, הפניות מהציבור הן בכל הנושאים".
בחברה הערבית יש מאפיינים ייחודיים, למשל החשש שאם אתה חולה, אתה מקבל סטיגמה שלילית, חוסר כבוד, כאילו שאתה לא נקי מספיק. כראם מתלונן על ההשוואות שעושים בתקשורת בעברית בין הערבים לחרדים, ולדבריו בחברה הערבית ממושמעים, בניגוד לתדמית.
לדבריו, "יש עלינו הרבה אחריות לציבור הערבי, ככלי התקשורת המרכזי שלה, ואנו מהווים כתובת לפניות, למשל בסוגיה הכלכלית, שבה האוכלוסייה הערבית נפגעת ראשונה ויותר מכולם בשל שיעור העוני הגבוהה. המדינה חייבת להבין כי עליה לטפל באוכלוסייה החלשה לפני כולם.
"סוגיית בדיקות הקורונה במגזר כואבת מאוד. רק כעת מתחילים להרחיב את מספר הבדיקות. עד עתה הבדיקות היו מועטות, ואני בטוח שיתברר כי יש שיעור גבוהה של הנדבקים אצלנו. הסטטיסטיקה תטפס, אני בטוח בזה.
"הבחירות הסתיימו - למה החברה הערבית ממשיכה להיות חור שחור עבור הרשויות בישראל? אנחנו בחזית המאבק באחוזים גבוהים בצוותים הרפואיים, למה משאירים אותנו מאחור? למה אנחנו מודרים?".
רק 40% מהערבים נחשפו בצורה מספקת להנחיות
דבריהם של השניים מקבלים תמיכה מלאה מתוצאות סקר של עמותת הרופאים לזכויות אדם, ולפיו רק 40% מהערבים נחשפו בצורה מספקת להנחיות ממשרד הבריאות בנושא הקורונה בשפתם, ערבית, לעומת יותר מ-90% מדוברי העברית.
הסקר הראה פערים רבים בדרך שבה תופסים האזרחים הערבים את מערכות השלטון בטיפול בקורונה, כשהם מעניקים להן ציונים נמוכים בהרבה מאלה של האזרחים היהודיים.
בסוגיית הגיוס של אמצעי ניטור והאזנה למעקב אחר נדבקי וחולי קורונה, שיעור ניכר יותר בקרב הערבים הביעו חשש כי הדבר יפגע בזכויותיהם.
יותם רוזנר, מנהל מחלקת תושבי ישראל בעמותת רופאים לזכויות אדם, מסר: "הסקר חושף פעם נוספת כיצד הפערים בבריאות בין אוכלוסיות, במיוחד בין יהודים וערבים, באים לידי ביטוי לא רק בתוחלת חיים ובשיעורי תחלואה, אלא גם במידת הביטחון והאמון במקבלי ההחלטות. אמון במנהיגות ובמקבלי ההחלטות הוא אקוטי בזמן אפידמיה. המדינות שהצליחו לבלום את התפשטות, במיוחד גרמניה ודרום קוריאה, עשו את זה בעיקר בגלל היכולת לגייס את האוכלוסייה לשותפה מלאה במאבק. מערכת הבריאות בפרט וממשלת ישראל בכלל חייבות לעשות חישוב מסלול מחדש בנוגע לאופן שבו הן פועלות מול הציבור הערבי, באופן שיסייע לגייס אותו למאבק בקורונה".
*** גילוי נאות: דני זקן מרצה במכללת ספיר המוזכרת בכתבה.