טיפולי פוריות / צילום:Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
משבר הקורונה הביא להפסקת כל טיפולי הפוריות בארץ מתוך חשש לסיבוכי הריון הקשורים בהדבקה בנגיף. אבל דווקא בימים קשים אלה יוצאת מבית הדין הארצי לעבודה בשורה טובה לנשים עובדות שעוברות טיפולי פוריות: בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסק דין תקדימי כי מעסיק אינו רשאי לפטר עובדת שעוברת טיפולי פוריות ללא קבלת היתר מהממונה על עבודת נשים, גם כאשר העובדת לא נעדרה מעבודתה בשל הטיפולים.
בכך שינו השופטים ורדה וירט-לבנה, אילן איטח, ורועי פוליאק את המצב, האבסורדי למדי, ששרר עד היום, שבו כאשר עובדת שעברה טיפולי פוריות לא נעדרה מעבודתה בשל הטיפולים, ניתן היה לפטר אותה בקלות וללא צורך בקבלת היתר מהממונה על עבודת נשים.
איום בשימוע
פסק הדין התקדימי עסק בתביעה שהגישה נטלי גוטמן, מאמנת בתחום ההתעמלות האמנותית של קבוצת הבוגרות במועדון הפועל ראשון-לציון ובתה של המאמנת הראשית והמרכזת של המועדון, ילנה קופילנקו. גוטמן החלה את עבודתה ב"חברה העירונית ראשון-לציון לתרבות ספורט ונופש" בנובמבר 2007. אחרי יותר מעשור של עבודה, בחודשי הקיץ של שנת 2018 החלה להתגלע מחלוקת בין גוטמן והחברה, בנוגע לתפקוד של גוטמן בעבודה ולשאלת ההשלכה של האיסור על העסקת קרובי משפחה.
בהמשך לכך שלחה החברה, באמצעות עורכי דינה, מכתב לגוטמן, שבו נכתב, בין היתר, כי החברה "מעוניינת לאפשר לך להמשיך בעבודה במרכז אחר, והנך נדרשת בזה לשתף פעולה לשם כך... ככל שאת מסרבת לכך, עלייך להודיע על כך לאלתר, אולם במקרה כאמור ו/או בהיעדר שיתוף-פעולה מצידך, תיאלץ החברה לשקול את זימונך לשימוע לפני קבלת החלטה בדבר סיום עבודתך בחברה".
גוטמן טענה מנגד כי השינוי ביחס אליה נובע משיקולים פוליטיים מסוימים, ודחתה את הטענות לתפקוד לקוי ולסוגיית קרבת המשפחה.
באותה הזדמנות הביאה גוטמן לראשונה לידיעת החברה כי היא נמצאת בטיפולי פוריות לקראת ילדה השני. עורכי דינה של גוטמן טענו כי "בהתחשב בהוראות חוק עבודת נשים, הרי שאין אפשרות לסיום העסקתה של מרשתנו בתקופת טיפולי הפוריות, ולמותר לציין כי העברתה מתפקידה או איסור על המשך עבודתה במקום עבודתה היחיד והרגיל זה שנים, כמוהו כפיטוריה".
אין תחולה לחוק
בינואר 2019 פנתה החברה לממונה על עבודת נשים בבקשה לקבל היתר לפיטוריה של גוטמן. בבקשה נטען, בין היתר, כי דבר טיפולי הפוריות של גוטמן נודע לחברה לראשונה ב-15 בנובמבר 2018; וכי הרצון והצורך להעביר את גוטמן מתפקידה התעוררו לפני כן וממילא אינם קשורים לטיפולי הפוריות.
עוד טענה החברה כי לא ניתן לשמר מצב שבו העובדת ואמה עובדות באותו המקום, וכי היא מחויבת על-פי דין לפעול לניתוק הכפיפות ביניהן. לדברי החברה, התעקשות של גוטמן ואמה על כך שאף לא אחת מהן תעבור למרכז ספורט אחר, הופכת את המשך העסקת גוטמן לאסורה על-פי דין, ואין מנוס אלא לקבל היתר לסיום עבודתה.
בהמשך, ולאחר שגוטמן העבירה את האישור הרפואי על טיפולי הפוריות, אך ציינה כי אינה נעדרת מעבודתה בשל הטיפולים, הודיעה המרכזת בממונה על עבודת נשים לחברה כי החליטה "לסגור את התיק". זאת, בנימוק כי הואיל וגוטמן לא נעדרה מעבודתה בשל הטיפולים, אין תחולה לחוק עבודת נשים, ולכן למעסיק כלל אין צורך בקבלת היתר לפיטורי העובדת.
תכלית הסעיף
גוטמן לא השלימה עם החלטת המרכזת בממונה לעבודת נשים וערערה לבית הדין האזורי ערעור על החלטתה. במהלך הדיון בבית הדין האזורי לא הייתה מחלוקת שגוטמן לא נעדרה מעבודתה בחברה לצורך הטיפולים. המחלוקת התמקדה בשאלת הפירוש שיש לתת לסעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים, הקובע כי "הוראות פסקה (1) האוסרות על פיטורי עובדים נעדרים ללא היתר הממונה, קובעות כי הן יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה בתקופת הטיפולים, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר".
בית הדין האזורי קיבל את ערעורה של גוטמן על החלטת המרכזת בממונה על עבודת נשים (המדינה). ההחלטה בוטלה, עניינה של גוטמן הוחזר לפתחה של המרכזת, ונקבע כי עליה "לבחון את הבקשה לפיטורי (העובדת) לגופה ולתת החלטה לגוף העניין".
בית הדין האזורי פסק כי "הפרשנות שנתנה המרכזת להוראות סעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים חורגת ממתחם הסבירות, אינה עולה עם לשון הסעיף, עם תכליתו ואינה צודקת, ולפיכך היא בטלה". בין היתר נקבע כי לשון הסעיף ברורה ועולה בקנה אחד עם הפירוש של העובדת - היינו, ההגנה מפני פיטורים לעובדת שלא נעדרה מעבודתה בשל טיפולי פוריות - ניתנת במהלך שתי חלופות - לפי הארוכה יותר - בעת הטיפולים או 150 ימים לאחר מועד תחילתם. זאת, בניגוד לפרשנותה של המדינה, שלפיה ההגנה ניתנת רק למשך 150 יום לאחר מועד תחילת הטיפולים. עוד נקבע כי תכלית הסעיף היא לתת לעובדת שאינה נעדרת מהעבודה בשל הטיפולים הגנה הדומה לזו המוענקת לעובדת שנעדרת.
החלת ההגנה
המדינה לא השלימה עם פסק דינו של בית הדין האזורי וערערה לבית הדין הארצי לעבודה. המדינה טענה בערעור כי "פרשנות תכליתית ונכונה של סעיף 9(ה)(3) היא שתקופת ההגנה על מי שלא נעדר מעבודתו בשל הטיפולים מוגבלת אף היא וניתנת למשך של 150 ימים ממועד תחילת הטיפולים".
לעמדת המדינה, המחוקק ביקש להגביל את תקופת ההגנה גם לגבי עובדות בטיפולי פוריות שאינן נעדרות מהעבודה, על-מנת לאזן בין ההגנה על העובדים ובין הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, כמו גם למנוע הגנת יתר.
שדולת הנשים הגישה אף היא עמדה בהליך. השדולה התייצבה לצדה של גוטמן וטענה כי פירוש המדינה אינו מתיישב עם תכלית החוק זו, משום שהוא יוצר אפליה בין עובדים נעדרים מהעבודה לעובדים שאינם נעדרים, ויוצר תמריץ שלילי לעובדים העוברים הליך טיפולי להיעדר מעבודתם על-מנת לקבל הגנה רחבה יותר. לדבריה, פירוש המדינה גם גורר פגיעה בפרטיות עובדים שאינם נעדרים (שייאלצו לחשוף את דבר הטיפולים כדי לזכות בהגנה).
שופטי בית הדין הארצי לעבודה דחו את ערעור המדינה ופסקו כי מבחינה לשונית אין דרך סבירה לקרוא ולהבין את הסעיף הרלוונטי בחוק עבודת נשים (סעיף 9(ה)(1)) מבלי להחיל את ההגנה הקבועה בו גם בתקופת הטיפולים, יהא משכה אשר יהא. "לא בכדי התקשינו לרדת לסוף דעתה של המדינה באשר לאופן שבו יש לקרוא את לשון הסעיף, כך שיעלה ממנו הפירוש המבוקש על-ידה - כי ההגנה לא תשתרע גם על תקופת הטיפולים... באופן מעשי, עובדת שאינה נעדרת מהעבודה, שסיימה את תקופת 150 הימים (שנספרים מתחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר) אך עודנה מצויה בהליך טיפולי - יחולו עליה הוראות סעיף 9(ה)(1) לחוק".
לסיכום, השופטים פסקו כי ההגנה מפני פיטורים על עובדות ועובדים שעוברים טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית ושאינם נעדרים מהעבודה חלה "הן בתקופת הטיפולים והן בתקופת 150 הימים מתחילת טיפולי הפוריות והן בתקופת 150 הימים מתחילת טיפולי ההפריה החוץ-גופית - לפי המאוחר.
לאור המסקנה האמורה, שלפיה ההגנה הנתונה לעובדים שאינם נעדרים מהעבודה חלה הן בתקופת הטיפולים והן בתקופת 150 הימים לאחר תחילת טיפולי הפוריות, לפי המאוחר; ומאחר שבמועד הגשת בקשת ההיתר ובמועד החלטת המרכזת הייתה גוטמן מצויה בהליך טיפולי, כלומר "בתקופת הטיפולים"; נקבע כי שגתה המרכזת כשקבעה כי בנסיבות העניין לא נדרש היתר לפיטורי העובדת, ובדין נקבע כי החלטתה מבוטלת.
שופטי בית הדין הארצי קבעו בנוסף על המדינה לשאת בהוצאות ובשכר-טרחת עורכי הדין שנאלצה גוטמן להוציא בגין ההליך בסך 8,000 שקל.
המדינה יוצגה על-ידי עו"ד דניאל פסי; גוטמן יוצגה על-ידי עו"ד אורית ז'ילוני-קליימן ועו"ד שרון לולצ'י; החברה העירונית ראשון-לציון יוצגה על-ידי עו"ד ערן צור; שדולת הנשים יוצגה בהליך על-ידי עו"ד גלי זינגר.
"הגנה רבת-עוצמה" בחוק
חוק עבודת נשים הוא דבר חקיקה מרכזי במשפט הישראלי, ולצד דברי חקיקה נוספים משמש מכשיר משפטי לצמצום אי-השוויון בחברה בכלל ובשוק העבודה בפרט. בסעיף 9 לחוק, שכותרתו היא "הגבלת פיטורים", נקבע מנגנון המַתְנֶה פיטורים בקבלת היתר לפיטורים מהממונה על חוק עבודת נשים והאוסר על מתן היתר לפיטורים, עת הפיטורים היו בקשר להריון או בקשר לעניינים נוספים בני הגנה. על מנגנון זה נכתב כי הוא מעניק "הגנה רבת-עוצמה" .
שופטי בית הדין הארצי ציינו בפסק הדין בעניין נטלי גוטמן כי סעיף 9 לחוק המקורי כלל שני תתי-סעיפים בלבד. האחד אסר על פיטורי עובדת בחופשת לידה או בימי היעדרה מעבודה לפי אישור רפואי בתקופה בת שִישה חודשים מתום חופשת הלידה. האחר התנה פיטורי עובדת בהריון בהיתר השר ואסר מתן היתר כאמור אם הפיטורים קשורים להריון.
לדבריהם, "במשך השנים, נוכח תמורות חברתיות וכן נוכח התפתחויות בתחום הרפואה, נוספו לסעיף 9 לחוק עבודת נשים תתי-סעיפים נוספים, שהרחיבו את ההגנה מפני פיטורים והחילו אותה על נסיבות נוספות, ובהן טיפולי פוריות".
גלי זינגר, מנהלת המחלקה המשפטית בשדולת הנשים: "אנחנו מברכות על פסק הדין ושמחות שבית הדין הנכבד אימץ את עמדת שדולת הנשים בנושא. פסק הדין מהווה בשורה של ממש לציבור רחב של נשים, שיהיו מוגנות כעת מפני פיטורים שרירותיים, לא רק במשך 150 ימים מתחילת הטיפולים אלא בכל התקופה בה הן עוברות טיפולים.
"ישנה חשיבות עצומה בהגנה על נשים העוברות טיפולי פוריות, בין אם הן נעדרות מהעבודה בתקופה זו ובין אם לאו, נוכח הקשיים העצומים, הפיסיים והנפשיים, הכרוכים בטיפולים בכלל, ועל רקע החסמים התעסוקתיים העומדים בפני נשים בשלבים שונים של תהליך הבאת ילד לעולם, בפרט, וחשוב שבית הדין הכיר בכך. אנחנו בשדולת הנשים נמשיך לפעול כל העת למתן הגנה אפקטיבית לנשים, למען קידום שוק תעסוקה שוויוני".