סניף סגור של פיצרייה קאסה דל פפה / צילום: איל יצהר, גלובס
גיל וקנין הוא בעלים ומנכ"ל של חברת בייטק תקשורת, המפעילה את אתר התיירות והנופש hotels.co.il. עד לפני שבועיים הוא העסיק 17 עובדים, באתר ובמוקד ההזמנות הטלפוני של האתר, אך לפני 14 יום המציאות השתנתה מקצה לקצה ומבעלים של אתר פעיל ועמוס מצא את עצמו גיל עם עסק שומם, שמכניס אפס הכנסות ורק צובר חובות. בן לילה הוא נאלץ להוציא את כל עובדיו לחל"ת, ולבצע בעצמו את כל העבודה שנותרה - בעיקר ביטולי חופשות והחזרי כספים. זאת מבלי שיש לו יכולת למשוך שכר מהחברה, כי פשוט אין כסף.
וקנין, שהקים את בייטק תקשורת בשנת 1996 והוא עצמאי זה 30 שנה, אומר שלא חווה מצב כזה מעולם. "עברנו הרבה עליות ומורדות אך מעולם לא משבר בסדר גודל כזה", הוא אומר. מהר מאוד הוא הבין שלא רק שאין לו הכנסות, אין גם אף אחד שיפצה אותו. זאת משום שהוא שייך לקבוצה של עובדים-עצמאים, מעין בני כלאיים בשוק, שהם גם מעבידים וגם שכירים של עצמם - ובשם המקצועי: שכירים בעלי שליטה בחברת מעטים.
ביום שני פורסמה תוכנית הסיוע התקדימית (תלוי את מי שואלים) לעסקים במשק, הכוללת חבילת סיוע בהיקף 80 מיליארד שקל. אז מי לא מוזכר בתוכנית הזאת כלל? התשובה היא וקנין וקבוצת בעלי השליטה השכירים שהוא משתייך אליה. "אנחנו השקופים האמיתיים", אומר וקנין. "לאור העובדה שמלונות בארץ נסגרו ויצאו תקנות שמנעו מאיתנו למכור חבילות נוספות, נאלצתי לשלוח את כל עובדיהם לחל"ת. על פי חוק, אף שאני שכיר בחברה שלי, אני עצמאי ולכן לא זכאי לחל"ת, כי אני בעל שליטה בחברת מעטים. במצב החדש שנוצר, בתוספת העובדה שאין לי הכנסות ושחלק מההכנסות שמגיעות לי לא משולמות לנו לאור המצב במשק - העסק נכנס למערבולת".
כמה ימים אל תוך המשבר פתח וקנין קבוצת פייסבוק וקבוצת ווטסאפ לאנשים במצבו וגילה מהר מאוד שהוא לא לבד. "בארץ יש 78 אלף חברות דומות לשלי, ששולטים בהן בעלי שליטה שכירים, שמוציאים משכורת לעצמם. החברות שלי ושל בעלי השליטה האחרים מייצרות כ-1.5 מיליון מקומות עבודה, ובכל זאת מתעלמים מאיתנו לאורך כל המשבר. דיברו על פיצוי לחברות עד מחזור של 300 אלף שקל ואצלנו החברות מגלגלות מחזורים של פי עשרה ואף יותר, אז אנחנו לא זכאים למענק, לא זכאים לדמי אבטלה, אבל אפשר לחלוב אותנו במסים. המשק כולו נערך לשעת חירום, השיח על ההטבות והסיוע לחברות ולשכירים נמצא מראשית המשבר על השולחן אך קבוצה אחת ממשיכה להישכח - אנחנו".
על הרקע הזה, ובעקבות משבר הקורונה בלבד, הקים וקנין איגוד חדש - איגוד בעלי שליטה שכירים. תוך שבוע ימים הצטרפו לאיגוד מעל 540 בעלי מניות שכירים, וכל יום מצטרפים עוד ועוד חברים לאיגוד. בין בעלי החברות הללו ניתן למנות את רשת הפיצריות המוכרת "קאסה דל פפה", הקיימת בארץ זה 47 שנה ומונה כ-20 זכיינים. בעל הרשת, רונן לוי, אומר, כי "פיצריות בערים מרכזיות נסגרו לקבלת קהל פרונטלי וממשיכות לעבוד במשלוחים בלבד. אמנם למראית עין נראה שיש משלוחים רבים, אך בפועל ישנה ירידה של 50% במשלוחים, וההערכה היא שהלקוחות פוחדים להזמין משלוח מחשש להידבקות וגם קיים פחד כלכלי - וכל זאת כשמדובר במוצר עממי וזול".
לדבריו, "מפעל הייצור של הרשת עבר לעבודה מצומצמת, 80% מעובדי המפעל הוצאו לחל"ת, וכל זה לפני חג הפסח, תקופה שבה אנו חווים עלייה במכירות. בנוסף, עקב המצב חברות גדולות במשק ביטלו אשראי לזכיינים".
משבר הקורונה יחוויר לעומת המשבר החברתי
גם עמית בר, בעלי "קפה שני" בנשר, המעסיק בימים רגילים 22 עובדים, שלח את כל עובדיו לחל"ת. בר אומר ל"גלובס", כי "עד סוף חודש אפריל נחווה הפסד הכנסה של למעלה מ-600 אלף שקל. את כל התשלומים לכל המוסדות, הלוואות והתחייבויות נאלצנו להפסיק בשלב זה. אנחנו זקוקים לחמצן מהמדינה. לא הלוואות ולא דחיות, פשוט כסף מזומן, אחרת פשוט לא נוכל לשרוד, ניאלץ להפסיק את הפעילות ולשלוח למעלה מ-22 משפחות לאבטלה".
בין בעלי החברות נוספים שהצטרפו לאיגוד גם תיקי אדיסון, בעלת "אדיסון הפקות איכות ניהול אירועים בע"מ" - חברה המתמחה בהפקה של שוקי איכרים ומזון, ירידי אמנים ואספנות ברחבי הארץ, ופועלת זה 18 שנה. אדיסון מעסיקה כ-25 עובדים, שכולם הוצאו לחל"ת מתחילת המשבר. "אני מקבלת תלוש משכורת, משלמת מסים וביטוח לאומי מיום הקמת העסק, ועל אף כל זאת אינני זכאית לקבל דמי אבטלה", אומרת אדיסון. "פעלתי לפי הנחיות משרד הבריאות והממשלה וסגרתי את העסק. לא ייתכן מצב שבו אנו בעלי חברות המעסיקים עשרות עובדים ומשלמים מסים לא נהיה זכאים לקבלת פיצוי, מענק או דמי אבטלה".
יחד איתם חברה באיגוד גם לודמילה למברסקי, בעלת חברת "דובשנית גן ילדים בע"מ", המפעילה גנים פרטיים בצפון. למברסקי: "העסק קיים כבר 11 שנה, וכיום יש בגנים שלי כ-100 ילדים. סגרו אותנו ביום אחד, ללא הכנה. אני חייבת להחזיר להורים תשלום עבור חצי חודש מרץ, ולשלם לעובדות. אני על סף קריסה. אם הגן ייסגר ל-100 ילדים לא יהיה לאן לחזור אחרי כל הבלגן הזה, 100 אימהות לא ייצאו לעבודה ול-20 עובדות לא תהיה פרנסה".
שירלי דן, הנדסאית אדריכלות ובעלת סטודיו לאדריכלות ועיצוב, שאף היא הצטרפה לאיגוד, מספרת כי "הפגיעה קשה מאוד עבורנו. עבודה חדשה כרגע לא נכנסת, פרויקטים לא מתקדמים, היתרי בנייה לא יוצאים, כסף לא נכנס, אבל ההוצאות הקבועות לא משתנות. זה מצב מלחיץ ומפחיד".
עו"ד שלומי הלוי למשל הוא בעלים של משרד בוטיק בתחום המנהלי, מסחרי ואזרחי ב-14 השנה האחרונות. "מעולם לא נזקקתי להלוואות מהמדינה ולא קיבלתי מענק כלשהו מהמדינה במשך כלל שנות פעילות משרדי", אומר הלוי. "אני משלם את כל המסים למדינה וכל היטל, ולמרות זאת, אין לי כל רשת ביטחון למעט חסכונות שמתאדים מיום ליום. משבר הקורונה עשוי להחוויר לעומת המשבר החברתי שמתעצם ככדור שלג ומגדיל את הפערים בין אנשים ועסקים שאין להם פתרון לבין אחרים. די לאפליה המקוממת".
"חוץ מאמפתיה אני לא מקבל כלום"
את חברי האיגוד החדש - חברות ורשתות גדולות מאוד לצד חברות קטנות - מאחדת טענה מרכזית אחת: המדינה שכחה מאיתנו, והגיע הזמן שנפסיק להיות שקופים. "במשך שנים רשויות המס עיוותו את זכויותינו - אנו לא זכאים לזכויות עצמאיים וכן לא לשכירים, אבל במצב החירום הקיים אנו דורשים הכרה ופתרון", אומר וקנין.
אתמול הצטרפו בעלי השליטה השכירים להפגנת אלפי העצמאים שעלתה ברכבים לירושלים, אבל בניגוד לעצמאים האחרים הם לא קיבלו כל מענה. אפילו לא כזה שהם יכולים לומר עליו שהוא "לא מספיק". וקנין: "שוחחתי עם משרד ראש הממשלה ועם העוזר של שר האוצר כחלון וכולם אומרים לי אתם צודקים, אבל אף אחד לא נותן פתרון, אף אחד לא מקצה שקל לטובת בעלי שליטה שכירים, אנחנו לא מוזכרים בשום תוכנית ובשום מקום. כולנו ללא שכר היום, מפרנסים משפחות, מתמוטטים כלכלית. מלונות שחייבים לי כסף מבטלים צ’קים, כי נתנו להם הקלות בצ’קים חוזרים ולא יפעילו נגדם סנקציות. הם אומרים לי 'אין לי כסף', אבל מה לי יש? את ההוצאות שלי אני ממשיך לשלם, שכירות על המשרד, הוצאות שרתים ואתר, הוצאות תקשורת, והמדינה עדיין מבקשת ממני ארנונה ומסים על שילוט. אומרים לנו ‘נראה. ננסה לעזור’. מה זה ננסה לעזור? חוץ מאמפתיה אני לא מקבל כלום".
עד 2004 עוד היו לשכירים בעלי שליטה כמה זכויות, ובין היתר הם היו זכאים לדמי אבטלה, אך בעקבות תיקון לחוק הביטוח הלאומי, לפיו בעל מניות בחברת מעטים המועסק בחברה או בעל שליטה המועסק בה לא יוכר כעובד שכיר בחברה, הן לעניין דמי ביטוח והן לעניין זכאות לגמלאות - הם איבדו את זכאותם.
וקנין מבטיח כעת שהאיגוד החדש, שגדל מדי יום, לא ינוח עד שהמדינה תספור גם את השכירים בעלי השליטה ותעניק להם זכויות המגיעות להם.