ח"כ איציק שמולי, העבודה–מרצ / צילום: שלומי יוסף, גלובס
האם חולי הקורונה החדשים ימצאו בתי חולים מדולדלים שיתקשו לעמוד בעומס? ח"כ איציק שמולי הציג בטוויטר נתונים שתומכים כביכול באזהרה הזאת. "ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל נמוכה ב-17 מיליארד שקל כל שנה מהממוצע במערב", הוא כתב. "ישראל היא המדינה היחידה שמספר הרופאים היחסי שלה בירידה. חסרות פה 10,000 מיטות. בגלל זה אנחנו עם הצפיפות הגבוהה ביותר בעולם המערבי".
יש כל מיני דרכים לבחון איפה עומדת מערכת הבריאות הישראלית ביחס לעולם. בינתיים נביט בנתונים ששמולי בחר להבליט.
נתחיל בפשוט: ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל עמדה ב-2018 על 101 מיליארד שקל, שהם 7.5% מהתמ"ג. כדי להשתוות לממוצע ב-OECD, שהוא 8.8%, חסרים לנו 15.9 מיליארד שקל - קרוב לנתון של שמולי. אבל הוצאה לאומית כוללת תשלומים פרטיים. הוצאות הממשלה בלבד עמדו אצלנו על 4.8% מהתמ"ג לעומת 6.6% ב-OECD - פער ששקול ל-22 מיליארד שקל.
בנוגע למיטות האשפוז, בישראל יש כ-20 אלף מיטות, שהן 2.2 לאלף נפש. הממוצע ב-OECD הוא 3.5. כדי להדביק אותו נזדקק לכ-12,500 מיטות נוספות. עם זאת, מספר הרופאות והרופאים דווקא בעלייה: 3.14 לאלף נפש ב-2017, לעומת 2.97 לפני חמש שנים. למה שמולי אומר שהוא יורד? הוא הפנה אותנו לדיווח ב"דה מרקר" שלפיו ישראל היא היחידה ב-OECD שבה שיעור הרופאים נמוך משהיה ב-2000. איך זה ייתכן?
ובכן: שיעור הרופאים בין עולי חבר המדינות היה גבוה פי 10 מבשאר האוכלוסייה. בזכותם נרשם בישראל ב-1998 שיא של 3.7 רופאים לאלף נפש. השיעור נשחק מאז, אבל שב לעלות ב-2013 בשל הסכם בין הממשלה להסתדרות הרופאים על הגדלת מספר הרישיונות לרפואה.
■ בשורה התחתונה: דברי שמולי חצי נכונים. הוא מדייק בקשר להוצאות הבריאות ולמיטות האשפוז שישראל תצטרך להוסיף כדי להגיע לממוצע ב-OECD, אבל טועה לגבי שיעור הרופאים, שמצוי זה כמה שנים בעלייה.